Ketubot 128

Kapitel 128

א מיחזי כשכר שבת

1 würde es den Anschein eines Šabbathlohnes, haben.

ב אמר ליה ר' חייא בר יוסף לשמואל מה בין מורד למורדת אמר ליה צא ולמד משוק של זונות מי שוכר את מי דבר אחר זה יצרו מבחוץ וזו יצרה מבפנים:

2 R. Ḥija b. Joseph sprach zu Šemuél: Weshalb der Unterschied zwischen seinerWiderspenstigkeit und ihrerWiderspenstigkeit? Dieser erwiderte: Geh und lerne dies am Hurenmarkte; wer bezahltwen? Eine andere Erklärung: Bei ihm [zeigt sich] die Leidenschaft äußerlich, bei ihr ist die Leidenschaft nur innerlich.

ג <big>מתני׳</big> המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורין אמר רבי יוסי לא פסק לה שעורין אלא ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום ונותן לה חצי קב קיטנית וחצי לוג שמן וקב גרוגרות או מנה דבילה ואם אין לו פוסק לעומתן פירות ממקום אחר

3 WENN JEMAND SEINE FRAU DURCH EINEN BEVOLLMÄCHTIGTEN VERPFLEGEN LÄSST, SO GEBE ER IHR NICHT WENIGER ALS ZWEI KAB WEIZEN ODER VIER KAB GERSTE [WÖCHENTLICH]. R. JOSE SAGTE: GERSTE SETZTE IHR NUR R. JIŠMA͑ÉL AUS, DER IN DER NÄHE VON EDOMWOHNTE. FERNER GEBE ER IHR EINEN HALBEN KAB HÜLSENFRÜCHTE, EIN HALBES LOG ÖL, EINEN KAB DÖRRFEIGEN ODER EINE MINE PRESSFEIGEN; HAT ER DIESE NICHT, SO GEBE ER IHR DEMENTSPRECHEND ANDEREFRÜCHTE.

ד ונותן לה מטה מפץ ומחצלת ונותן לה כפה לראשה וחגור למתניה ומנעלים ממועד למועד וכלים של חמשים זוז משנה לשנה ואין נותנין לה לא חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים אלא נותן לה כלים של חמשים זוז בימות הגשמים והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה והשחקים שלה

4 FERNER GEBE ER IHR EIN BETT, EINE MATRATZE UND EINE MATTE. FERNER GEBE ER IHR EINE HAUBEFÜR DEN KOPF, EINEN SCHURZFÜR DIE LENDEN, SCHUHE ZU JEDEM FESTEUND FÜR FÜNFZIG ZUZ KLEIDER JÄHRLICH. ER GEBE IHR NICHT NEUE IM SOMMER UND ABGETRAGENE IN DER REGENZEIT, VIELMEHR GEBE ER IHR IN DER REGENZEIT FÜR FÜNFZIG ZUZ KLEIDER, UND MIT DEN ABGETRAGENEN KLEIDE SIE SICH IM SOMMER; DIE VERBRAUCHTEN GEHÖREN IHR.

ה נותן לה מעה כסף לצורכה ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת ואם אין נותן לה מעה כסף לצורכה מעשה ידיה שלה

5 FERNER GEBE ER IHR EINE SILBERMAA͑ FÜR IHRE BEDÜRFNISSE, AUCH ESSE SIE BEI IHM IN DER NACHT ZU JEDEM ŠABBATH. GIBT ER IHR NICHT DIE SILBERMAA͑ FÜR IHRE BEDÜRFNISSE, SO GEHÖRT IHRE HÄNDEARBEIT IHR.

ו ומה היא עושה לו משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל או משקל עשר סלעים ערב ביהודה שהן עשרים סלעים בגליל ואם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה במה דברים אמורים בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו:

6 WIEVIEL MUSS SIE FÜR IHN ARBEITEN? DAS GEWICHT VON FÜNF SELA͑ KETTENFÄDEN IN JUDÄA, DAS SIND ZEHN SELA͑ IN GALILÄA, ODER DAS GEWICHT VON ZEHN SELA͑ EINSCHLAGFÄDEN IN JUDÄA, DAS SIND ZWANZIG SELA͑ IN GALILÄA. IST SIE SÄUGENDE, SO VERRINGERE MAN IHRE HÄNDEARBEIT UND VERMEHRE IHRE ERNÄHRUNG. DIES GILT VOM ÄRMSTEN IN JISRAÉL; EIN ANGESEHENER ABER, ALLES SEINEM STANDE ENTSPRECHEND.

ז <big>גמ׳</big> מני מתניתין לא רבי יוחנן בן ברוקא ולא ר"ש דתנן וכמה שיעורו מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד מזונו לחול ולא לשבת דברי ר"מ רבי יהודה אומר לשבת ולא לחול וזה וזה מתכוונין להקל

7 GEMARA. Unsere Mišna vertritt weder die Ansicht des R. Joḥanan b. Beroqa noch die des R. Šimo͑n, denn wir haben gelernt: Welches Quantum muß erhaben? Speise für zwei Mahlzeiten für jeden. Speise für den Alltag und nicht für den Šabbath – so R. Meír; R. Jehuda sagt, für den Šabbath und nicht für den Alltag. Beide wollen damit erleichtern.

ח ר' יוחנן בן ברוקא אומר ככר הלקוח בפונדיון מארבע סאין לסלע ר"ש אומר שתי ידות לככר משלש ככרות לקב

8 R. Joḥanan b. Beroqa sagt, ein Pondionbrot bei einem Preise von einem Sela͑ für vier Sea [Mehl]. R. Šimo͑n sagt, zwei [Drit]teile eines ein Drittel Kab großenBrotes.

ט חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגוייה וחצי חצי חציה לקבל טומאת אוכלין

9 Die Hälfte [gilt als Maß] beim aussätzigenHause, die Hälfte der Hälfte macht den Körper untauglich, und die Hälfte der Hälfte der Hälfte macht für die Verunreinigung durch Speisenempfänglich.

י מני אי רבי יוחנן בן ברוקא תמני הויין ואי ר"ש תמני סרי הויין

10 Wessen nun, wenn die des R. Joḥanan b. Beroqa, so sind es ja acht, und wenn die des R. Šimo͑n, so sind es ja achtzehn!? –

יא לעולם ר' יוחנן בן ברוקא וכדאמר רב חסדא צא מהן שליש לחנווני הכא נמי אייתי תילתא שדי עלייהו אכתי תרתי סרי הויין אוכלת עמו לילי שבת

11 Tatsächlich die des R. Joḥanan b. Beroqa, und wie R. Ḥisda erklärt hat, ein Drittel davon sei [als Verdienst] des Krämers abzuziehen, entsprechend ist hierbei ein Drittel hinzuzufügen. – Aber immerhin sind es ja zwölf!? – In der Nacht zum Šabbath ißt sie bei ihm. –

יב הניחא למאן דאמר אכילה ממש אלא למאן דאמר אכילה תשמיש מאי איכא למימר ועוד תליסר הויין אלא כדאמר רב חסדא צא מהן מחצה לחנווני ה"נ אתיא פלגא ושדי עלייהו

12 Allerdings nach demjenigen, welchersagt, das ‘essen’ sei wörtlich zu verstehen, wie aber ist es nach demjenigen zu erklären, welcher sagt, ‘essen’ heiße beiwohnen!? Außerdem sind es ja nur dreizehn!? – Vielmehr, wie R. Ḥisda erklärthat, die Hälfte davon sei [als Verdienst] des Krämers abzuziehen, entsprechend ist hierbei die Hälfte hinzuzufügen. –

יג קשיא דרב חסדא אדרב חסדא לא קשיא הא באתרא דיהבי ציבי הא באתרא דלא יהבי ציבי

13 R. Ḥisda befindet sich ja in einem Widerspruche!? – Das ist kein Einwand; das eine gilt von Orten, wo Holz mitgeliefert wird, und das andere von Orten, wo es nicht mitgeliefertwird. –

יד אי הכי שיתסרי הויין כמאן כרבי חידקא דאמר ארבע סעודות חייב אדם לאכול בשבת

14 Es sind demnach sechzehn, also nach R. Ḥidqa, welcher sagt, man müsse am Šabbath vier Mahlzeiten essen!? –

טו אפילו תימא רבנן דל חדא לארחי ופרחי

15 Du kannst auch sagen, nach den Rabbanan, denn eine ist für Gäste und Fremde abzuziehen.

טז השתא דאתית להכי אפילו תימא ר' שמעון לרבנן דל תלת לארחי ופרחי לרבי חידקא דל תרתי לארחי ופרחי:

16 Da du nun darauf gekommen bist, so kann hier auch die Ansicht R. Šimo͑ns vertreten sein, denn nach den Rabbanan sind drei und nach R. Ḥidqa sind zwei für Gäste und Fremde abzuziehen.

יז אמר רבי יוסי לא פסק שעורין וכו': אלא באדום הוא דאכלין שעורים בכולי עלמא לא אכלי ה"ק לא פסק שעורים כפלים בחטין אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום מפני ששעורין אדומיות רעות הן:

17 R. JOSE SAGTE: GERSTE SETZTE &C. Ißt man denn Gerste nur in Edom und sonst nirgends? – Er meint es wie folgt: Gerste doppelt soviel als Weizen setzte ihr nur R. Jišma͑él aus, der in der Nähe von Edom wohnte, weil die edomitische Gerste schlecht ist.

יח ונותן לה חצי קב קיטנית: ואילו יין לא קתני מסייע ליה לר' אלעזר דאמר ר' אלעזר

18 FERNER GEBE ER IHR EINEN HALBEN KAB HÜLSENFRÜCHTE. Vom Weine spricht er nicht, somit ist dies eine Stütze für R. Elea͑zar, denn R. Elea͑zar sagte,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel