Ketubot 91

Kapitel 91

א רב פפא אמר מאי בעל לוקה דקתני התם ממון וקרי ליה לממון מלקות אין והא תנן האומר חצי ערכי עלי נותן חצי ערכו רבי יוסי בר' יהודה אומר לוקה ונותן ערך שלם לוקה אמאי אמר רב פפא לוקה בערך שלם

1 R. Papa erwiderte: Unter ‘geißeln’ in der [zweiten] Lehreist die Geldzahlung zu verstehen. – Wird denn die Geldzahlung Geißelung genannt? – Freilich, denn es wird gelehrt: Wenn jemand sagt, er gelobe die Hälfte seines Schätzungswertes, so entrichte er die Hälfte seines Schätzungswertes. R. Jose b. R. Jehuda sagt, er werde gegeißelt und entrichte seinen ganzen Schätzungswert. Weshalb gegeißelt? Dies erklärt R. Papa, er werde mit seinem ganzen Schätzungswert gegeißelt. –

ב מאי טעמא גזירה חצי ערכו אטו ערך חציו וערך חציו הוי ליה אבר שהנשמה תלויה בו

2 Aus welchem Grunde? – Bei der Hälfte des Schätzungswertes ist der Schätzungswert seiner Hälftezu berücksichtigen, und beim Schätzungswerte seiner Hälfte ist ein Organ zu berücksichtigen, von dem das Leben abhängt.

ג ת"ר (דברים כב, יט) וענשו אותו זה ממון (דברים כב, יח) ויסרו זה מלקות

3 Die Rabbanan lehrten:Man strafe ihn, mit einer Geldstrafe;man züchtige ihn, mit der Geißelung.

ד בשלמא וענשו זה ממון דכתיב וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה אלא ויסרו זה מלקות מנלן

4 Allerdings ist unter ‘strafen’ eine Geldstrafe zu verstehen, denn es heißt: man strafe ihn um hundert Silberstücke und gebe sie dem Vater der Jungfrau, woher aber, daß unter ‘züchtigen’ die Geißelung zu verstehen ist?

ה א"ר אבהו למדנו יסרו מיסרו ויסרו מבן ובן מבן (דברים כה, ב) והיה אם בן הכות הרשע

5 R. Abahu erwiderte: Es ist zu folgern durch [die Worte] züchtigen, züchtigen, Sohn und Sohn[im Schriftverse]:wenn der Schuldige ein Sohn der Züchtigung ist. –

ו אזהרה למוציא שם רע מנלן ר' אלעזר אמר (ויקרא יט, טז) מלא תלך רכיל רבי נתן אומר (דברים כג, י) מונשמרת מכל דבר רע

6 Woher ist das Verbotder Ausbringung eines üblen Gerüchtes zu entnehmen? R. Elea͑zar erwiderte: Aus:du sollst nicht als Verleumder umhergehen. R. Nathan erwiderte: Aus:hüte dich vor jeder bösen Sache. –

ז ורבי אלעזר מאי טעמא לא אמר מהאי ההוא מיבעי ליה לכדר' פנחס בן יאיר ונשמרת מכל דבר רע מכאן אמר ר' פנחס בן יאיר אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה

7 Weshalb entnimmt R. Elea͑zar es nicht aus diesem Schriftverse? – Diesen verwendet er für eine Lehre des R. Pinḥas b. Jaír: Hüte dich vor jeder bösen Sache, hieraus entnimmt R. Pinḥas b. Jaír, daß man nicht am Tage [sündhaft] denke und dadurch nachts zur Verunreinigung komme. –

ח ור' נתן מאי טעמא לא אמר מהאי ההוא אזהרה לב"ד שלא יהא רך לזה וקשה לזה

8 Weshalb entnimmt R. Nathan es nicht aus jenem [Schriftverse]? – Jener ist eine Mahnung an das Gericht, daß es nicht mildgegen diesen und hart gegen jenen sei.

ט לא אמר לעדים בואו והעידוני והן מעידים אותו מאליהן הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלעים היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה

9 Wenn er die Zeugen zur Aussage nicht aufgefordert hat und sie es aus eigenem Antriebe bekundet haben, so ist er weder zu geißeln noch hat er die hundert Sela͑ zu zahlen, sie aberund die Falschzeugenwerden zur Steinigungsstätte hinausgeführt. –

י היא וזוממיה סלקא דעתך אלא או היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה

10 Sie und die Falschzeugen, wie kommst du darauf!? – Vielmehr, entweder sie oder die Falschzeugen werden zur Steinigungsstätte hinausgeführt. –

יא טעמא דלא אמר להו הא אמר להו אע"ג דלא אגרינהו לאפוקי מדר' יהודה דתניא רבי יהודה אומר אינו חייב עד שישכור עדים

11 Nur wenn er sie nicht aufgefordert hat, wenn er sie aber aufgefordert hat, auch wenn er sie nicht gedungen hat. Dies schließt die Ansicht R. Jehudas aus, denn es wird gelehrt: R. Jehuda sagt, er sei nur dann strafbar, wenn er Zeugen gedungen hat. –

יב מ"ט דר' יהודה אמר ר' אבהו אתיא שימה שימה כתיב הכא (דברים כב, יד) ושם לה עלילות דברים וכתיב התם (שמות כב, כד) לא תשימון עליו נשך מה להלן ממון אף כאן ממון

12 Was ist der Grund R. Jehudas? R. Abahu erwiderte: Es ist aus [dem Worte] aufbürden zu entnehmen; hierbei heißt es:und er ihr Anschuldigungen aufbürdet, und dortheißt es: ihr sollt ihm keinen Wucher aufbürden; wie dort durch Geldzahlung, ebenso hierbei durch Geldzahlung.

יג אמר רב נחמן בר יצחק וכן תני רב יוסף צידוני בי רבי שמעון בן יוחאי אתיא שימה שימה

13 R. Naḥman b. Jiçḥaq sagte: Ebenso lehrte R. Joseph Çidona ausder Schule des R. Šimo͑n b. Joḥaj, es ist aus [dem Worte] aufbürden zu entnehmen.

יד בעי רבי ירמיה שכרן בקרקע מהו בפחות משוה פרוטה מהו שניהם בפרוטה מהו

14 R. Jirmeja fragte: Wie ist es, wenn er sie um ein Stück Land gedungenhat? Wie ist es, wenn um einen Betrag unter einer Peruṭa? Wie ist es, wenn beide [Zeugen] um eine Peruṭa?

טו בעי רב אשי הוציא שם רע על הנישואין הראשונים מהו על נשואי אחיו מהו

15 R. Aši fragte: Wie ist es, wenn er das üble Gerücht inbetreff einer früheren Heiratausgebracht hat? Wie ist es, wenn inbetreff der Heirat seines Bruders? –

טז פשוט מיהא חדא דתני ר' יונה (דברים כב, טז) את בתי נתתי לאיש הזה לזה ולא ליבם

16 Eine dieser Fragen ist zu entscheiden aus der folgenden Lehre R. Jonas:Meine Tochter gab ich diesem Manne; diesem, nicht aber dem Schwager.

יז מאי רבנן ומאי ר' אליעזר בן יעקב דתניא כיצד הוצאת שם רע בא לבית דין ואמר פלוני לא מצאתי לבתך בתולים אם יש עדים שזינתה תחתיו יש לה כתובה מנה

17 Was ist dies [für ein Streitzwischen] den Rabbanan und R. Elie͑zer b. Ja͑qob? – Es wird gelehrt: Wie erfolgt die Ausbringung des üblen Gerüchtes? Wenn er vor Gericht kommt und sagt: N., ich habe bei deiner Tochter keine Jungfernschaft gefunden, so erhält sie, wenn Zeugen vorhanden sind, daß sie unter ihm gehurt hat, eine Mine als Morgengabe. –

יח אם יש עדים שזינתה תחתיו יש לה כתובה מנה בת סקילה היא הכי קאמר אם יש עדים שזינתה תחתיו בסקילה זינתה מעיקרא יש לה כתובה מנה

18 Wieso erhält sie, wenn Zeugen vorhanden sind, daß sie unter ihm gehurt hat, eine Mine als Morgengabe, sie ist ja zu steinigen!? – Er meint es wie folgt: wenn Zeugen vorhanden sind, daß sie unter ihm gehurt hat, so ist sie zu steinigen, wenn aber vorher, so erhält sie eine Mine als Morgengabe.

יט נמצא ששם רע אינו שם רע הוא לוקה ונותן מאה סלע בין בעל ובין לא בעל רבי אליעזר בן יעקב אומר לא נאמרו דברים הללו אלא כשבעל בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב היינו דכתיב (דברים כב, יג) ובא אליה ואקרב אליה

19 Ergibt es sich, daß das üble Gerücht unbegründet war, so ist er zu geißeln und hat hundert Sela͑ zu zahlen, einerlei ob er ihr beigewohnt hat oder nicht. R. Elie͑zer b. Ja͑qob sagt, diese Worte beziehen sich nur auf den Fall, wenn er ihr beigewohnt hat. – Erklärlich sind nach R. Elie͑zer b. Ja͑qob die Wortekam zu ihr und nahte ihr,

כ אלא לרבנן מאי ובא אליה ואקרב אליה ובא אליה בעלילות ואקרב אליה בדברים

20 welchen Sinn aber haben nach den Rabbanan[die Worte] kam zu ihr und nahte ihr!? – Kam zu ihr, mit Beschuldigungen, nahte ihr, mit Worten. –

כא בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב היינו דכתיב לא מצאתי לבתך בתולים אלא לרבנן מאי לא מצאתי לבתך בתולים לא מצאתי לבתך כשרי בתולים

21 Erklärlich sind nach R. Elie͑zer b. Ja͑qob die Worte:ich fand bei deiner Tochter keine Jungfernschaft, welchen Sinn aber haben nach den Rabbanan [die Worte]: ich fand bei deiner Tochter keine Jungfernschaft!? – Ich fand für deine Tochter keine Bestätigungder Jungfernschaft. –

כב בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב היינו דכתיב ואלה בתולי בתי אלא לרבנן מאי ואלה בתולי בתי ואלה כשרי בתולי בתי

22 Erklärlich sind nach R. Elie͑zer b. Ja͑qob die Worte:da ist die Jungfernschaft meiner Tochter, welchen Sinn aber haben nach den Rabbanan [die Worte]: da ist die Jungfernschaft meiner Tochter!? – Da ist die Bestätigungder Jungfernschaft meiner Tochter. –

כג בשלמא לר"א בן יעקב היינו דכתיב ופרשו השמלה אלא לרבנן מאי ופרשו השמלה

23 Erklärlich sind nach R. Elie͑zer b. Ja͑qob die Worte:man soll das Tuch ausbreiten, welchen Sinn aber haben nach den Rabbanan [die Worte]: man soll das Tuch ausbreiten!?

כד אמר רבי אבהו פרשו מה ששם לה כדתניא ופרשו השמלה מלמד שבאין עדים של זה ועדים של זה ובוררין את הדבר כשמלה חדשה רבי אליעזר בן יעקב אומר דברים ככתבן שמלה ממש

24 R. Abahu erwiderte: Man kläre auf, was er gegen sie vorgebrachthat. Wie gelehrt wird: Man soll das Tuch ausbreiten, dies lehrt, daß man die Zeugen der einen und die Zeugen der anderen [Partei] vortreten lasse und die Sache wie ein neues Tuch klarlege. R. Elie͑zer b. Ja͑qob sagt, die Schriftworte seien wörtlich zu verstehen, das wirkliche Tuch.

כה שלח רבי יצחק בר רב יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן אע"ג שלא מצינו בכל התורה כולה שחלק הכתוב בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה למכות ולעונשין אבל מוציא שם רע חלק אינו חייב עד שיבעול שלא כדרכה ויוציא שם רע כדרכה

25 R. Jiçḥaq b. Ja͑qob b. Gijori ließ im Namen R. Joḥanans sagen: Obgleich wir nirgends in der Tora finden, daß die Schrift hinsichtlich der Geißelung und der Bestrafung zwischen dem natürlichen und dem widernatürlichen Beischlaf unterschieden habe, dennoch ist er bei der Ausbringung eines üblen Gerüchtes nur dann schuldig, wenn er ihr beigewohnt hat, [auch] auf widernatürliche Weise, aber das üble Gerücht hinsichtlich der natürlichen Weise angebrachthat. –

כו כמאן אי כרבנן אף על גב דלא בעל אי כר' אליעזר בן יעקב

26 Nach wessen Ansicht: nach den Rabbanan gilt dies ja auch in dem Falle, wenn er ihr nicht beigewohnt hat, und nach R. Elie͑zer b. Ja͑qob

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel