Kiddushin 138

Kapitel 138

א (דברים יז, ח) דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אלא ארץ ישראל גבוה מכל ארצות מנלן דכתיב (ירמיהו כג, ז) לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדחתים שם

1 Streitigkeiten vor deinen Toren, sosollst du dich aufmachen und hinaufgehen, woher aber, daß das Jisraélland höher ist als alle übrigen Länder? – Es heißt: Siehe, es werden Tage kommen, Spruch des Herrn, daß man nicht mehr sagen wird: so wahr der Herr lebt, der die Kinder Jisraél aus dem Lande Miçrajim heraufgeführt hat, sondern: so wahr der Herr lebt, der die Kinder Jisraél heraufgeführt und gebracht hat, aus dem Lande des Nordens und aus all den Ländern, dahin ich sie verstoßen habe. –

ב מאי איריא דתני עלו מבבל נתני עלו לארץ ישראל מסייע ליה לרבי אלעזר דאמר ר' אלעזר לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה

2 Weshalb lehrt er: zogen aus Babylonien herauf, sollte er doch lehren: zogen nach dem Jisraéllande hinauf!? – Dies ist eine Stütze für R. Elea͑zar, denn R. Elea͑zar sagte: E͑zra zog aus Babylonien herauf, erst nachdem er es wie feines Mehl [gesiebt] hatte.

ג איתמר אביי אמר עלו מאיליהם תנן ורבא אמר העלום תנן וקמיפלגי בדרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה

3 Es wurde gelehrt: Abajje sagt, die Lehre laute: zogen herauf, (freiwillig,) und Raba sagte, die Lehre laute: brachte man herauf. Sie streiten über die Lehre R. Elea͑zars, denn R. Elea͑zar sagte: E͑zra zog aus Babylonien herauf, erst nachdem er es wie feines Mehl [gesiebt] hatte.

ד אביי לית ליה דרבי אלעזר רבא אית ליה דרבי אלעזר איבעית אימא דכולי עלמא אית להו דרבי אלעזר והכא בהא קא מיפלגי מר סבר אפרושי אפרושינהו ומנפשייהו סליקו ומר סבר בעל כרחייהו אסוקינהו

4 Abajje hält nichts von der Lehre R. Elea͑zars und Raba hält wohl von der Lehre R. Elea͑zars. Wenn du aber willst, sage ich: beide halten sie von der Lehre R. Elea͑zars, und hier besteht ihr Streit in folgendem: einer ist der Ansicht, er schied sie aus und sie zogen freiwillig hinauf, und einer ist der Ansicht, er brachte sie gezwungen hinauf. –

ה בשלמא למאן דאמר עלו היינו דאמר רב יהודה אמר שמואל כל ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל אלא למ"ד העלום מידע ידעינהו נהי דידעי לההוא דרא לדרא אחריני לא ידעי

5 Einleuchtend ist es nach demjenigen, der ‘zogen herauf’ liest, daß R. Jehuda im Namen Šemuéls sagte, alle Länder seien ein Gemisch gegenüber dem Jisraéllande und das Jisraélland sei ein Gemisch gegenüber Babylonien, nach demjenigen aber, der ‘brachte man herauf’ liest, kannte man sie ja!? – Zugegeben, daß man jene Generation kannte, die folgenden Generationen aber kannte man nicht. –

ו בשלמא למאן דאמר עלו היינו דכתיב (עזרא ח, טו) ואקבצם אל הנהר הבא על אחוה ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם

6 Erklärlich ist nach demjenigen, der ‘zogen herauf’ liest, der Schriftvers: ich versammelte sie an dem Strome, der in Ahava fließt, und wir lagerten dort drei Tage, und ich sah mich um unter dem Volke und den Priestern, und ich fand dort keinen von den Söhnen Levi;

ז אלא למאן דאמר העלום הא מיזהר זהירי נהי דאיזהור בפסולים בכשירים לא איזדהור

7 nach demjenigen aber, der ‘brachte man herauf’ liest, war man ja vorsichtig!? – Man war wohl mit den Bemakelten vorsichtig, mit den Makellosen aber war man nicht vorsichtig.

ח כהני לויי וישראלי מנלן דסליקו דכתיב (עזרא ב, ע) וישבו הכהנים והלוים ומן העם והמשוררים והשוערים והנתינים בעריהם וכל ישראל בעריהם

8 PRIESTER, LEVITEN, JISRAÉLITEN. Woher, daß diese heraufkamen? – Es heißt: und die Priester und die Leviten und manche vom Volke und die Sänger und die Pförtner und die Nethinim wohnten in ihren Städten, und ganz Jisraél in seinen Städten.

ט חללי גירי וחרורי חללי מנלן דתניא ר' יוסי אומר גדולה חזקה שנא' (עזרא ב, סא) ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזילי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם אלה בקשו כתבם המתייחשים ולא נמצאו ויגואלו מן הכהונה ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים

9 ENTWEIHTE, PROSELYTEN, FREIGELASSENE. Woher dies von den Entweihten? – Es wird gelehrt: R. Jose sagte: Bedeutend ist die Belassung, denn es heißt: Und von den Söhnen der Priester: die Söhne des Ḥabaja, die Söhne des Haqoç, die Söhne des Barzilaj, der eine Frau von den Töchtern Barzilaj des Gilea͑diten genommen hatte und nach ihrem Namen benannt wurde. Diese suchten ihre Schrift der Geschlechtsverzeichnisse, sie ward aber nicht gefunden, und wurden daher aus dem Priestertume ausgestoßen. Und der Tiršatha sprach zu ihnen, daß sie vom Hochheiligen nicht essen dürfen, bis ein Priester den Urim und Tummim vorstehen wird.

י ואמר להם הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול אף כאן נמי בקדשי הגבול

10 Er sprach nämlich zu ihnen: Bleibt beim bisherigen Zustande; in der Diaspora habt ihr Heiliges der Provinz gegessen, auch hier sollt ihr Heiliges der Provinz essen. –

יא ולמאן דאמר מעלים מתרומה ליוחסין הני דאכול בתרומה אתו לאסוקינהו שאני התם דריע חזקתייהו

11 Nach demjenigen, welcher sagt, daß die Hebe in den [Priester]stand setze, könnte man sie ja, da sie Hebe aßen, [in den Priesterstand] setzen!? – Anders verhielt es sich bei diesen, da die Belassung bei ihnen suspekt war. –

יב ואלא מאי גדולה חזקה דמעיקרא אכול בתרומה דרבנן ולבסוף אכול בתרומה דאורייתא

12 Wieso ist demnach die Belassung bedeutend!? – Vorher aßen sie rabbanitische Hebe und nachher aßen sie Hebe der Tora.

יג ואיבעית אימא לעולם השתא נמי בדרבנן אכול בדאורייתא לא אכול וכי מסקינן מתרומה ליוחסין מדאורייתא מדרבנן לא מסקינן

13 Wenn du aber willst, sage ich: tatsächlich aßen sie auch nachher nur rabbanitische Hebe, nicht aber der Tora, und nur Hebe der Tora setzt in den [Priester]stand, nicht aber rabbanitische. –

יד אי הכי מאי גדולה חזקה דמעיקרא ליכא למיגזר משום תרומה דאורייתא לבסוף אף ע"ג דאיכא למיגזר משום תרומה דאורייתא בדרבנן אכול בדאורייתא לא אכול

14 Wieso ist demnach die Belassung bedeutend!? – Vorher war Hebe der Tora nicht zu berücksichtigen, nachher aber war Hebe der Tora zu berücksichtigen, dennoch durften sie rabbanitische essen. – Aßen sie denn nicht auch solche der Tora,

טו והכתיב (עזרא ב, סג) ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים בקדש הקדשים הוא דלא יאכל הא כל מידי ניכול

15 es heißt ja: und der Tiršatha sprach zu ihnen, daß sie vom Hochheiligen nicht essen dürfen, wonach sie nur Hochheiliges nicht essen durften, wohl aber durften sie alles andere essen!? –

טז הכי קאמר לא מידי דמיקרי קדש ולא מידי דמיקרי קדשים לא מידי דמיקרי קדש דכתיב (ויקרא כב, י) וכל זר לא יאכל קדש ולא מידי דמיקרי קדשים דאמר קרא (ויקרא כב, יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל ואמר מר במורם מן הקדשים

16 Er meinte es wie folgt: nicht das, was ‘heilig’ genannt wird, und nicht das, was ‘Geheiligtes’ genannt wird. Nicht das, was ‘heilig’ genannt wird, wovon es heißt: und kein Gemeiner soll Heiliges essen; nicht das, was ‘Geheiligtes’ genannt wird, wovon es heißt: und eine Priesterstochter, die einem Gemeinen zu teil wird, darf die Hebe vom Geheiligten nicht essen, und der Meister erklärte,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel