Kiddushin 27

Kapitel 27

א (דברים כה, ה) יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ואימא לכולה מילתא כאשה לא סלקא דעתך דתניא יכול יהו כסף ושטר גומרים בה כדרך שהביאה גומרת בה תלמוד לומר (דברים כה, ה) ויבמה ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרים בה

1 Die Schrift sagt: ihr Schwager soll zu ihr kommenund sie zur Frau nehmen. – Vielleicht auf jede Art, wie bei einer [angeheirateten] Frau!? – Dies ist nicht einleuchtend, denn es wird gelehrt: Man könnte glauben, die Vollendung erfolge bei ihr durch Geld und Urkunde, wie dies durch den Beischlaf erfolgt,

ב ואימא מאי ויבמה דבעל כרחה מיבם אם כן לימא קרא ויבם מאי ויבמה שמעת מינה תרתי :

2 so heißt es: und vollziehe an ihr die Schwagerehe, nur der Beischlaf vollendet dies, nicht aber vollenden es Geld und Urkunde. – Vielleicht deuten [die Worte] und vollziehe an ihr die Schwagerehe darauf, daß er dies auch gegen ihren Willen tue!? – Demnach sollte es heißen: und vollziehe die Schwagerehe, wenn es aber heißt: und vollziehe an ihr die Schwagerehe, so ist beides zu entnehmen.

ג בחליצה : מנלן דכתיב (דברים כה, י) ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל כיון שחלץ בה נעל הותרה לכל ישראל

3 DURCH ḤALIÇA. Woher dies? – Es heißt: und sein Haus werde in Jisraél genannt: das Haus des Schuhabgestreiften, sobald sie ihm den Schuh abgestreift hat, ist sie für ganz Jisraél erlaubt. –

ד האי ישראל להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתני רב שמואל בר יהודה בישראל בב"ד של ישראל ולא בבית דין של עובדי כוכבים תרי בישראל כתיבי

4 Ist denn [das Wort] Jisraél hierfür zu verwenden, es ist ja wegen der Lehre des R. Šemuél b. Jehuda nötig: in Jisraél, vor einem jisraélitischen Gerichte, nicht aber vor einem Gerichte von Nichtjuden!? – Es heißt zweimal in Jisraél. –

ה ואכתי מיבעי ליה לכדתניא אמר רבי יהודה פעם אחת היינו יושבים לפני ר' טרפון ובאתה יבמה לחלוץ ואמר לנו ענו כולכם ואמרו חלוץ הנעל חלוץ הנעל ההוא מונקרא שמו נפקא :

5 Aber auch das andere ist ja für folgende Lehre nötig!? R. Jehuda erzählte: Einst saßen wir vor R. Tryphon und eine Frau kam zur Ḥaliça; da sprach er zu uns: ruft alle: Schuhabgestreifter, Schuhabgestreifter. – Dies geht hervor aus [den Worten:] sein Name werde genannt.

ו ובמיתת היבם : מנלן ק"ו ומה אשת איש שהיא בחנק מיתת הבעל מתירתה יבמה שהיא בלאו לא כל שכן

6 UND TOD DES EHESCHWAGERS. Woher dies? – Dies ist [durch einen Schluß] vom Schwereren auf das Leichtere zu folgern: wenn die Ehefrau, bei der es mit der Erdrosselung belegt ist, durch den Tod des Ehemannes erlaubt wird, um wieviel mehr die Eheschwägerin, bei der es mit einem Verbote belegt ist. –

ז מה לאשת איש שכן יוצאה בגט תאמר בזו שאינה יוצאה בגט הא נמי יוצאה בחליצה

7 Wohl die Ehefrau, die durch einen Scheidebrief frei wird, während diese nicht durch einen Scheidebrief frei wird!? – Auch diese wird durch die Ḥaliça frei. –

ח אלא מה לאשת איש שכן אוסרה מתירה אמר רב אשי הא נמי אוסרה מתירה יבם אוסרה יבם שרי לה

8 Vielmehr, wohl die Ehefrau, weil der, der sie verboten machte, sie auch erlaubt macht!? R. Aši erwiderte: Auch diese macht der erlaubt, der sie verboten machte: der Eheschwager machte sie verboten und der Eheschwager macht sie erlaubt. –

ט ותהא אשת איש יוצאה בחליצה מק"ו ומה יבמה שאינה יוצאה בגט יוצאה בחליצה זו שיוצאה בגט אינו דין שיוצאה בחליצה אמר קרא (דברים כד, א) ספר כריתות ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה

9 Sollte doch [durch einen Schluß] vom Schwereren auf das Leichtere gefolgert werden, daß die Ehefrau durch Ḥaliça frei werde: wenn die Eheschwägerin, die durch Scheidung nicht frei wird, durch Ḥaliça frei wird, um wieviel mehr sollte diese, die durch Scheidungfrei wird, durch Ḥaliça frei werden!? – Die Schrift sagt: Brief der Trennung, nur der Brief trennt sie, nicht aber trennt sie etwas anderes. –

י ותהא יבמה יוצאת בגט מקל וחומר ומה אשת איש שאין יוצאה בחליצה יוצאה בגט זו שיוצאה בחליצה אין דין שיוצאה בגט אמר קרא (דברים כה, ט) ככה וככה עיכובא

10 Sollte doch [durch einen Schluß] vom Schwereren auf das Leichtere gefolgert werden, daß die Eheschwägerin durch Scheidung frei werde: wenn die Ehefrau, die durch Ḥaliça nicht frei wird, durch Scheidung frei wird, um wieviel mehr wird diese, die durch Ḥaliça frei wird, durch Scheidung frei. – Die Schrift sagt: so, und so ist eine Einschränkung. –

יא וכל היכא דאיכא עיכובא לא דרשי ק"ו והא יוה"כ דכתיב (ויקרא טז, ח) גורל וחוקה

11 Ist denn da, wo eine Einschränkung vorhanden ist, [ein Schluß] nicht vom Leichteren auf das Schwerere zu folgern, heim Versöhnungstage heißt es ja Los und Satzung,

יב ותניא (ויקרא טז, ט) ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת

12 dennoch wird gelehrt: Er richte ihn als Sündopfer her, das Los macht ihn zum Sündopfer, nicht aber macht ihn die Bestimmung zum Sündopfer.

יג שיכול והלא דין הוא ומה במקום שלא קידש הגורל קידש השם מקום שקידש הגורל אינו דין שיקדש השם

13 Man könnte nämlich einen Schluß folgern: wenn in einem Falle, wo das Los nicht heiligt, die Bestimmung heiligt, um wieviel mehr heiligt die Bestimmung in einem Falle, wo das Los heiligt.

יד ת"ל ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת וטעמא דמעטיה קרא הא לאו הכי דרשינן קל וחומר אע"ג דכתיב ביה חוקה

14 Daher heißt es: er richte ihn als Sündopfer her, das Los macht ihn zum Sündopfer, nicht aber macht ihn die Bestimmung zum Sündopfer. Nur deshalb, weil die Schrift es ausgeschlossen hat, sonst aber würden wir [den Schluß] vom Leichteren auf das Schwerere gefolgert haben!? –

טו אמר קרא (דברים כד, א) לה לה ולא ליבמה ואימא לה לשמה

15 Die Schrift sagt: ihr, nicht aber der Eheschwägerin. – Vielleicht: ihr, auf ihren Namen!? –

טז תרי לה כתיבי ואכתי מיבעי ליה חד לה לשמה ואידך לה ולא לה ולחבירתה

16 Es heißt zweimal ihr. – Aber immerhin deutet ja das eine ihr, daß es auf ihren Namen erfolgen müsse, und das andere ihr, daß es nur für sie, nicht aber für sie und ihre Genossin erfolgen dürfe!? –

יז אלא אמר קרא (דברים כה, ט) נעל נעל אין מידי אחרינא לא

17 Die Schrift sagt Schuh, nur durch den Schuh, nicht aber durch etwas anderes. –

יח והאי נעל להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא נעלו אין לי אלא נעלו נעל של כל אדם מנא ליה

18 Deutet denn [das Wort] Schuh hierauf, es ist ja für die folgende Lehre nötig!? Seinen Schuh; ich weiß dies nur von seinem Schuh, woher dies vom Schuh jedes anderen Menschen?

יט ת"ל נעל נעל ריבה א"כ מה ת"ל נעלו נעלו הראוי לו פרט לגדול שאין יכול להלך בו פרט לקטן שאין חופה את רוב רגלו פרט

19 Es heißt zweimal Schuh, und dies ist einschließend. Weshalb heißt es demnach seinen Schuh? Ein Schuh, der für ihn brauchbar ist; ausgenommen ein [besonders] großer, mit dem er nicht gehen kann, ausgenommen ein besonders kleiner, der nicht den größeren Teil seines Fußes bedeckt, ausgenommen

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel