Makkot 14

Kapitel 14

א היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה אינו גולה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה ושלא בדרך ירידתו אינו גולה:

1 ODER AUF EINE LEITER STEIGT UND AUF EINEN FÄLLT UND IHN TÖTET, SO WIRD ER NIGHT VERBANNT. DIE REGEL HIERBEI IST: WENN BEIM NIEDERLASSEN, SO MUSS ER IN DIE VERBANNUNG, WENN NICHT BEIM NIEDERLASSEN, SO MUSS ER NICHT IN DIE VERBANNUNG.

ב <big>גמ׳</big> מנא ה"מ אמר שמואל דאמר קרא (במדבר לה, כג) ויפל עליו וימות עד שיפול דרך נפילה

2 GEMARA. Woher dies? Šemuél erwiderte: Die Schrift sagt:auf ihn fallen lassen, sodaß er starb, nur wenn im Fallen.

ג תנו רבנן (במדבר לה, יא) בשגגה פרט למזיד (דברים יט, ד) בבלי דעת פרט למתכוין

3 Die Rabbanan lehrten: Unvorsätzlich, ausgenommen, wenn vorsätzlich. –

ד מזיד פשיטא בר קטלא הוא (אלא) אמר רבא אימא פרט לאומר מותר א"ל אביי אי אומר מותר אנוס הוא אמר ליה שאני אומר האומר מותר קרוב למזיד הוא

4 Wenn vorsätzlich, so ist es ja selbstverständlich, dann ist er ja hinzurichten!? Vielmehr, [erklärte Raba], lies: ausgenommen, wenn er glaubte, es sei erlaubt. Abajje entgegnete ihm: Wenn er glaubte, es sei erlaubt, so ist dies ja ein Zwangsfall!? Dieser erwiderte: Ich bin der Ansicht, wenn jemand glaubte, es sei erlaubt, sei dies der Vorsätzlichkeit nahe.

ה (דברים יט, ד) בבלי דעת פרט למתכוין מתכוין פשיטא בר קטלא הוא אמר רבה פרט למתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם לכותי והרג את ישראל לנפל והרג בן קיימא

5 Ohne Wissen, ausgenommen, wenn absichtlich. – Wenn absichtlich, so ist dies ja selbstverständlich, dann ist er ja hinzurichten!? Raba erwiderte: Ausgenommen der Fall, wenn er in der Absicht, ein Vieh zu töten, einen Menschen getötet hat, oder einen Nichtjuden zu töten, einen Jisraéliten getötet hat, oder eine Fehlgeburt zu töten, einen Lebensfähigen getötet hat.

ו ת"ר (במדבר לה, כב) אם בפתע פרט לקרן זוית בלא איבה פרט לשונא הדפו שדחפו בגופו או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה בלא צדיה פרט למתכוין לצד זה והלכה לה לצד אחר

6 Die Rabbanan lehrten. Wenn von ungefähr, ausgenommen, wenn von einer Ecke aus; ohne daß Feindschaft vorlag, ausgenommen der Feind; hat er ihn gestoßen, wenn er ihn mit seinem Körper gestoßen hat; oder [ein Gerät] auf ihn geworfen, dies schließt das Niederlassen zum Zwecke des Hochhebensein; unabsichtlich, ausgenommen der Fall, wenn man [den Gegenstand] nach dieser Seite werfen wollte und er nach jener Seite gefallen ist.

ז (שמות כא, יג) ואשר לא צדה פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע (דברים יט, ה) ואשר יבא את רעהו ביער מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם אף כל רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם

7 Wenn er es nicht beabsichtigt hat, ausgenommen der Fall, wenn er zwei [Ellen] werfen wollte und vier geworfen hat.Wenn einer mit seinem Nächsten in den Wald geht; wie in den Wald sowohl der Beschädigte als auch der Beschädigende hineinzugehen befugt ist, ebenso auch in jedem anderen Falle, wenn da sowohl der Beschädigte als auch der Beschädigende hineinzugehen befugt ist.

ח בעא מיניה רבי אבהו מרבי יוחנן היה עולה בסולם ונשמט השליבה מתחתיו ונפלה והרגה מהו כי האי גוונא עליה היא או ירידה היא א"ל כבר נגעת בירידה שהיא צורך עליה

8 R. Abahu fragte R. Joḥanan: Wie ist es, wenn jemand auf eine Leiter steigt und unter ihm eine Sprosse sich löst und auf einen fällt und ihn tötet; heißt es in diesem Falle hochhebend oder niederlassend!? Dieser erwiderte: Du hast also den Fall berührt, wenn das Niederlassen zum Zwecke des Hochhebens erfolgt.

ט איתיביה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה שלא בדרך ירידתו אינו גולה שלא בדרך ירידתו לאיתויי מאי לאו לאיתויי כה"ג וליטעמיך כל שבדרך ירידתו לאיתויי מאי

9 Er wandte gegen ihn ein: Die Regel hierbei ist: wenn beim Niederlassen, so muß er in die Verbannung, wenn nicht beim Niederlassen, so muß er nicht in die Verbannung. [Die Worte] nicht beim Niederlassen’ schließen doch wohl einen solchen Fall ein!? – Auch nach deiner Auffassung schließen ja [die Worte] ‘wenn beim Niederlassen’ den Fall vom Schlächter ein,

י אלא לאיתויי קצב הכא נמי לאיתויי קצב דתניא קצב שהיה מקצב תנא חדא לפניו חייב לאחריו פטור ותניא אידך לאחריו חייב לפניו פטור ותניא אידך בין לפניו בין לאחריו חייב ותניא אידך בין לפניו בין לאחריו פטור ולא קשיא

10 ebenso schließen auch jene den Fall vom Schlächter ein. Es wird nämlich gelehrt: Wenn ein Schlächter beim Fleischhauen [jemand getötet hat], so ist er, wie das Eine lehrt, wenn [beim Ausholen] nach vorn, schuldig, und wenn nach hinten, frei, wie ein Anderes lehrt, wenn nach hinten, schuldig, und wenn nach vorn, frei, wie ein Anderes lehrt, ob nach vorn oder nach hinten schuldig, und wie ein Anderes lehrt, ob nach vorn oder nach hinten frei. Jedoch widersprechen [diese Lehren] einander nicht;

יא כאן בירידה שלפניו ועליה שלאחריו כאן בעליה שלפניו וירידה שלאחריו

11 eine spricht von dem Falle, wenn es vorn beim Niederlassen und hinten beim Hochheben erfolgt ist, eine von dem Falle, wenn vorn beim Hochheben und hinten beim Niederlassen,

יב כאן בירידה שלפניו ושל אחריו כאן בעליה שלפניו ושל אחריו.

12 eine von dem Falle, wenn vorn und hinten beim Niederlassen, und eine von dem Fälle, wenn vorn und hinten beim Hochheben.

יג לימא כתנאי היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו תני חדא חייב ותניא אידך פטור מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר ירידה היא ומר סבר עליה היא

13 Es ist anzunehmen, daß hierüberfolgende Tannaím streiten: Wenn jemand auf eine Leiter steigt und unter ihm eine Sprosse sich löst [und einen tötet], so ist es, wie das Eine lehrt, schuldig, und wie ein Anderes lehrt, frei. Ihr Streit besteht wahrscheinlich in folgendem: einer ist der Ansicht, dies heiße ‘beim Niederlassen’, und einer ist der Ansicht, dies heiße ‘beim Hochheben’. –

יד לא דכ"ע עליה היא ולא קשיא כאן לניזקין כאן לגלות

14 Nein, alle sind der Ansicht, dies heiße ‘beim Hochheben’, dennoch besteht hier kein Widerspruch; einer spricht von der Entschädigungund einer spricht von der Verbannung.

טו איבעית אימא הא והא לגלות ולא קשיא הא דאתליע הא דלא אתליע

15 Wenn du willst, sage ich: beide sprechen von der Verbannung, dennoch besteht hier kein Widerspruch; einer spricht von dem Falle, wenn sie wurmstichig war, und einer von dem Falle, wenn sie nicht wurmstichig war.

טז ואיבעית אימא הא והא דלא אתליע ולא קשיא הא דמיהדק והא דלא מיהדק:

16 Wenn du aber willst, sage ich: beide sprechen von dem Falle, wenn sie nicht wurmstichig war, dennoch besteht hier kein Widerspruch; einer spricht von dem Falle, wenn sie fest saß, und einer von dem Falle, wenn sie nicht fest saß.

יז <big>מתני׳</big> נשמט הברזל מקתו והרג רבי אומר אינו גולה וחכמים אומרים גולה מן העץ המתבקע רבי אומר גולה וחכמים אומרים אינו גולה:

17 WENN DAS EISEN VOM STIELE ABGLEITET UND JEMAND TÖTET, SO MUSS ER, WIE RABBI SAGT, NICHT IN DIE VERBANNUNG, UND WIE DIE WEISEN SAGEN, IN DIE VERBANNUNG; WENN ESABER VOM ZU SPALTENDEN HOLZE [ZURÜCKPRALLT], SO MUSS ER, WIE RABBI SAGT, IN DIE VERBANNUNG, UND WIE DIE WEISEN SAGEN, NICHT IN DIE VERBANNUNG.

יח <big>גמ׳</big> תניא אמר להם רבי לחכמים וכי נאמר (דברים יט, ה) ונשל הברזל מעצו והלא לא נאמר אלא מן העץ ועוד נאמר עץ למטה ונאמר עץ למעלה מה עץ האמור למעלה מן העץ המתבקע אף עץ האמור למטה מן העץ המתבקע

18 GEMARA. Es wird gelehrt: Rabbi sprach zu den Weisen: Heißt es denn:und das Eisen gleitet ab von seinem Holze, es beißt ja nur: vom Holze. Ferner wird obenvon Holz gesprochen und unten wird ebenfalls von Holz gesprochen, wie nun oben das zu spaltende Holz, ebenso auch unten das zu spaltende Holz.

יט אמר רב חייא בר אשי אמר רב ושניהם מקרא אחד דרשו ונשל הברזל מן העץ רבי סבר יש אם למסורת ונישל כתיב ורבנן סברי יש אם למקרא ונשל קרינן

19 R. Ḥija b. Aši sagte im Namen Rabhs: Beide folgerten sie ihre Ansichten aus einem Schriftverse. Und das Eisen gleitet ab vom Holze; Rabbi ist der Ansicht, die überlieferte [Schreibart] sei maßgebend, und diese lautet: nišal [abgegleitet wird], und die Rabbanan sind der Ansicht, die Lesart sei maßgebend, und diese lautet: našal [selbst abgleitet]. –

כ ורבי יש אם למסורת סבירא ליה

20 Ist denn Rabbi der Ansicht, die überlieferte [Schreibart] sei maßgebend,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel