Makkot 46

Kapitel 46

א (ויקרא יח, ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה

1 daß er nach ihnen tueund durch sie lebe; HIERAUS ALSO, DASS MAN DEN, DER DASITZT UND KEINE SÜNDE BEGEHT, EBENSO BELOHNT WIE DEN, DER EIN GEBOT AUSGEÜBT HAT.

ב ר"ש בר רבי אומר הרי הוא אומר (דברים יב, כג) רק חזק לבלתי אכול (את) הדם כי הדם הוא הנפש וגו' ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות

2 R. ŠIMO͑N B. RABBI SAGTE: ES HEISST:nur sei fest, das Blut nicht zu essen, denn das Blut ist das Leben &c.; WENN NUN DERJENIGE, DER SICH DES BLUTES ENTHÄLT, VOR DEM DER MENSCH SICH EKELT, EINE BELOHNUNG ERHÄLT, UM WIEVIEL MEHR ERWIRBT DERJENIGE VERDIENSTE, DER SICH DES RAUBES UND DER UNZUCHT ENTHÄLT, NACH DENEN DIE SEELE DES MENSCHEN VERLANGT UND GELÜSTET, FÜR SICH, FÜR SEINE NACHKOMMEN UND FÜR DIE NACHKOMMEN SEINER NACHKOMMEN, BIS ANS ENDE ALLER GENERATIONEN.

ג ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר (ישעיהו מב, כא) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:

3 R. ḤANINA B. A͑QAŠJA SAGTE: DER HEILIGE, GEPRIESEN SEI ER, WOLLTE JISRAÉL. VERDIENSTLICH MACHEN, DAHER VERLIEH ER IHNEN DAS GESETZ UND VIELE GEBOTE, WIE ES HEISST:dem Herrn gefiel es um seiner Gerechtigkeit willen, seine Lehre groß und ausgedehnt zu machen.

ד <big>גמ׳</big> א"ר יוחנן חלוקין עליו חבריו על רבי חנניה בן גמליאל אמר רב אדא בר אהבה אמרי בי רב תנינן אין בין שבת ליום הכפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת ואם איתא אידי ואידי בידי אדם הוא

4 GEMARA. R. Joḥanan sagte: Seine Kollegen streiten gegen R. Ḥananja b. Gamliél. R. Ada b. Aba sagte im Namen der Schule Rabhs: Demgemäß haben wir auch gelernt: Ein Unterschied zwischen dem Šabbath und dem Versöhnungstage besteht nur darin, daß die absichtliche [Entweihung] des ersten durch Menschenhände und die absichtliche [Entweihung] des anderen mit Ausrottung bestraft wird. Wenn dem nun sowäre, so werden ja beide durch Menschenhände bestraft.

ה רב נחמן (בר יצחק) אומר הא מני רבי יצחק היא דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא דתניא רבי יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות

5 R. Naḥman b. Jiçḥaq erwiderte: Dies nach R. Jiçliaq, welcher sagte, für die der Ausrottung Schuldigen gebe es keine Geißelung. Es wird nämlich gelehrt: R. Jiçḥaq sagte: Die der Ausrottung Schuldigen werden ja gemeinsamgenannt, weshalb wird nun die Ausrottung wegen [der Blutschande an] einer Schwester besonders hervorgehoben? Daß diese nur mit der Ausrottung und nicht mit der Geißelung bestraft wird.

ו רב אשי אמר אפילו תימא רבנן זה עיקר זדונו בידי אדם וזה עיקר זדונו בידי שמים

6 R. Aši erklärte: Du kannst auch sagen, nach den Rabbanan, denn die vorsätzliche [Entweihung] des einen wird vornehmlich durch Menschenhände und die vorsätzliche [Entweihung] des anderen wird vonehmlich durch den Himmel bestraft.

ז אמר רב אדא בר אהבה אמר רב הלכה כר' חנניה בן גמליאל אמר רב יוסף מאן סליק לעילא ואתא ואמר אמר ליה אביי אלא הא דאמר רבי יהושע בן לוי שלשה דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה על ידם מאן סליק לעילא ואתא ואמר אלא קראי קא דרשינן ה"נ קראי קא דרשינן

7 R. Ada b. Abaha sagte im Namen Rabhs: Die Halakha ist wie R. Ḥananja b. Gamliél. R. Joseph sprach: Wer war denn oben, kam zurück und sagte dies? Abajje sprach zu ihm: R. Jehošua͑ b. Levi sagte ja, das irdische Gericht habe drei Dinge verfügt und das himmlische Gericht ihm beigestimmt; wer war denn oben, kam zurück und sagte dies!? Vielmehr mußt du sagen, wir entnehmen dies durch Auslegung eines Schriftverses.

ח גופא א"ר יהושע בן לוי שלשה דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה על ידם [אלו הן] מקרא מגילה ושאילת שלום [בשם] והבאת מעשר

8 Der Text. R. Jehošua͑ b. Levi sagte: Drei Dinge verfügte das irdische Gericht und das himmlische Gericht stimmte ihnen bei: das Lesender Esterrolle, die Begrüßung [mit dem Gottesnamen] und das Bringen des Zehnten.

ט מקרא מגילה דכתיב (אסתר ט, כז) קימו וקבלו היהודים קיימו למעלה מה שקבלו למטה

9 Das Lesen der Esterrolle, denn es heißt:sie bestätigten es und es nahmen die Juden auf sich, sie bestätigten es droben, was sie hienieden auf sich genommen hatten.

י ושאילת שלום דכתיב (רות ב, ד) והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ואומר (שופטים ו, יב) ה' עמך גבור החיל מאי ואומר וכי תימא בועז הוא דעביד מדעתיה ומשמיא לא אסכימו על ידו ת"ש ואומר ה' עמך גבור החיל

10 Die Begrüßung, denn es heißt: da kam eben Boa͑z aus Beth Leḥem und redete die Schnitter an: Der Herr sei mit euch. Ferner heißt es:der Herr sei mit dir, du tapferer Held.

יא הבאת מעשר דכתיב (מלאכי ג, י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די מאי עד בלי די אמר רמי בר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די

11 Das Bringen des Zehnten, denn es heißt:bringt den Zehnten ganz in das Schatzhaus, daß sich Zehrung in meinem Hause befinde, und versucht es auf diese Weise mit mir, Spruch des Herrn der Heerscharen, ob ich euch dann nicht die Schleusen des Himmels öffne und euch übergenug mit Segen überschütte. – Was heißt: übergenug? Rami b. Rabh erwiderte: Bis eure Lippen müdewerden, ‘genug’ zu rufen.

יב א"ר אלעזר בג' מקומות הופיע רוח הקודש בבית דינו של שם ובבית דינו של שמואל הרמתי ובבית דינו של שלמה בבית דינו של שם דכתיב (בראשית לח, כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני מנא ידע דלמא כי היכי דאזל איהו לגבה אזל נמי אינש אחרינא [לגבה] יצאת בת קול ואמרה ממני יצאו כבושים:

12 R. Elea͑zar sagte: An drei Stellen pflegte der heilige Geist zu erscheinen: im Lehrhaus Šems, im Lehrhaus Šemuéls aus Rama und im Lehrhaus Šelomos. Im Lehrhaus Šems, denn es heißt:da erkannte sie Jehuda und sprach: Sie ist in ihrem Rechte gegen mich; woher wußte er dies nun, ebensogut wie er zu ihr gegangen ist, kann doch auch ein anderer zu ihr gegangen sein? Vielmehr ertönte eine Hallstimme und sprach: Durch mich kommen die Geheimnisse heraus.

יג בבית דינו של שמואל דכתיב (שמואל א יב, ג) הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ויאמר עד ה' ועד משיחו כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד ויאמר ויאמרו מיבעי ליה יצאת בת קול ואמרה אני עד בדבר זה

13 Im Lehrhaus Šemuéls, denn es heißt:Da bin ich, tretet gegen mich auf, vor dem Herrn und seinem Gesalbten! Wessen Ochs habe ich weggenommen &c. Sie erwiderten: Du hast uns nicht bedrückt und uns keine Gewalt angetan &c. Da sprach er [zu ihnen]: Der Herr ist Zeuge &c. und sein Gesalbter ist Zeuge &c. Daß ihr in meiner Hand nichts gefunden habt. Da sprach er: Zeuge Wieso heißt es: er sprach, es sollte doch heißen: sie sprachen? Vielmehr ertönte eine Hallstimme und sprach: Ich bin Zeuge in dieser Sache.

יד בבית דינו של שלמה דכתיב (מלכים א ג, כז) ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו (כי) היא אמו מנא ידע דלמא איערומא מיערמא יצאת בת קול ואמרה היא אמו

14 Im Lehrhaus Šelomos, denn es heißt:da entschied der König; Gebt ihr das lebendige Kind und tötet es nicht, denn sie ist seine Mutter. Woher wußte er dies, vielleicht war es nur eine List von ihr? Vielmehr ertönte eine Hallstimme und sprach: Diese ist seine Mutter.

טו אמר רבא ממאי דלמא יהודה כיון דחשיב ירחי ויומי ואיתרמי דחזינן מחזקינן דלא חזינן לא מחזקינן

15 Raba entgegnete: Wieso ist dies erwiesen, vielleicht hatte Jehuda die Monate und die Tage ausgerechnet und es stimmte, und man, hält sich nur an das, was man sieht, nicht aber an das, was man nicht sieht.

טז שמואל נמי כולהו ישראל קרי להו בלשון יחידי דכתיב (ישעיהו מה, יז) ישראל נושע בה'

16 Und vielleicht spricht er bei Šemuél von ganz Jisraél in der Einzahl, wie es auch heißt: Jisraél ist durch den Herrn gerettet.

יז שלמה נמי מדהא קא מרחמתא והא לא קא מרחמתא אלא גמרא:

17 Und bei Šelomo ebenfalls, weil die eine [Frau] Liebe zeigte und die andere keine Liebe zeigte. Vielmehr, dies ist eine Überlieferung.

יח דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם אמר רב המנונא מאי קרא (דברים לג, ד) תורה צוה לנו משה מורשה תורה בגימטריא

18 [R. HANANJA B. A͑ZAŠJA SAGTE &C.] R. Šimlaj trug vor: Sechshundertdreizehn Vorschriften sind Moše überliefert worden; dreihundertfünfundsechzig [Verbote], entsprechend den Tagen des Sonnenjahres, und zweihundertachtundvierzig [Gebote], entsprechend den Gliedern des Menschen. R. Hamnuna sagte: Welcher Schriftvers deutet hierauf?Ein Gesetz verordnete uns Moše zum Erbbesitze für die Gemeinde Ja͑qobs; der Zahlenwert [des Wortes] Tora [Gesetz] beträgt soviel.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel