Megillah 15

Kapitel 15

א <big>מתני׳</big> אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש:

1 DER UNTERSCHIED ZWISCHEN DEM, DER SICH VON SEINEM NÄCHSTEN DEN GENUSS ABGELOBT HAT, UND DEM, DER SICH VON IHM ESSACHEN ABGELOBT HAT, BESTEHT NUR BEIM BETRETEN UND BEI GERÄTEN, DIE MAN NICHT ZUR BEREITUNG VON SPEISEN VERWENDET.

ב <big>גמ׳</big> הא לענין כלים שעושין בהן אוכל נפש זה וזה שוין:

2 GEMARA. Bei Geräten aber, die zur Bereitung von Speisen verwendet werden, gleichen sie einander.

ג דריסת הרגל: הא לא קפדי אינשי אמר רבא הא מני רבי אליעזר דאמר ויתור אסור במודר הנאה:

3 BEIM BETRETEN. Man nimmt es ja damit nicht genau!? Raba erwiderte: Dies nach R. Elie͑zer, welcher sagt, dem des Genusses abgelobten sei auch das Wertlose verboten.

ד <big>מתני׳</big> אין בין נדרים לנדבות אלא שהנדרים חייב באחריותן ונדבות אינו חייב באחריותן:

4 GELOBTES UND GESPENDETES UNTERSCHEIDEN SICH VON EINANDER NUR DADURCH, INDEM MAN FÜR GELOBTES HAFTBAR IST, FÜR GESPENDETES ABER NICHT HAFTBAR IST.

ה <big>גמ׳</big> הא לענין בל תאחר זה וזה שוין

5 GEMARA. Hinsichtlich des Versäumens aber gleichen sie einander.

ו תנן התם אי זהו נדר האומר הרי עלי עולה איזו היא נדבה האומר הרי זו עולה ומה בין נדרים לנדבות נדרים מתו או נגנבו או אבדו חייב באחריותן נדבות מתו או נגנבו או אבדו אינו חייב באחריותן

6 Dort haben wir gelernt: Was heißt Gelobtes? Wenn man sagt: ‘ich nehme auf mich, ein Brandopfer [darzubringen]‘. Was heißt Gespendetes? Wenn man sagt: ‘dieses sei ein Brandopfer’. Welchen Unterschied gibt es zwischen Gelobtem und Gespendetem? Für das Gelobte ist man haftbar, für das Gespendete ist man, wenn es verendet, gestohlen wird oder abhanden kommt, nicht haftbar.

ז מנהני מילי דתנו רבנן (ויקרא א, ד) ונרצה לו לכפר עליו ר' שמעון אומר את שעליו חייב באחריותו ואת שאינו עליו אינו חייב באחריותו

7 Woher dies? – Die Rabbanan lehrten: So wird es ihn wohlgefällig machen und ihm Sühne verschaffen. R. Šimo͑n erklärte: Was ihm obliegt, dafür ist er haftbar, was ihm aber nicht obliegt, dafür ist er nicht haftbar. –

ח מאי משמע א"ר יצחק בר אבדימי כיון דאמר עלי כמאן דטעין אכתפיה דמי:

8 Wieso geht dies daraus hervor? R. Jiçḥaq b. Evdämi erwiderte: Sobald man ‘ich nehme auf mich’ gesagt hat, ist es ebenso, als hätte man es auf seine Schulter genommen.

ט <big>מתני׳</big> אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן:

9 DER FLUSSBEHAFTETE, DER [FLUSS] ZWEIMAL BEMERKT HAT, UNTERSCHEIDET SICH VON DEM, DER DREIMAL BEMERKT, NUR HINSICHTLICH DES OPFERS.

י <big>גמ׳</big> הא לענין משכב ומושב וספירת שבעה זה וזה שוין

10 GEMARA. Hinsichtlich des Lagers und des Sitzes und der Zählung von sieben [Reinheitstagen] aber gleichen sie einander.

יא מנהני מילי דתנו רבנן רבי סימאי אומר מנה הכתוב שתים וקראו טמא שלש וקראו טמא הא כיצד שתים לטומאה ושלש לקרבן

11 Woher dies? – Die Rabbanan lehrten: R. Simaj sagte: Die Schrift zählt eszweimal auf und nennt ihn unrein, darauf dreimal und nennt ihn unrein; wie ist dies nun zu erklären?

יב ואימר שתים לטומאה ולא לקרבן שלש לקרבן ולא לטומאה אמרת עד שלא ראה שלש ראה שתים

12 Zweimal hinsichtlich der Unreinheit und dreimal hinsichtlich des Opfers. –Vielleicht aber zweimal hinsichtlich der Unreinheit und nicht hinsichtlich des Opfers, und dreimal hinsichtlich des Opfers und nicht hinsichtlich der Unreinheit? –

יג ואימר שתים לקרבן ולא לטומאה שלש אף לטומאה לא ס"ד דתניא (ויקרא טו, טו) וכפר עליו הכהן לפני ה' מזובו מקצת זבין מביאין קרבן ומקצת זבין אין מביאין קרבן הא כיצד ראה שלש מביא שתים אינו מביא

13 Ich will dir sagen, bevor er dreimal bemerkt hat, hat er bereits zweimal bemerkt. – Vielleicht aber zweimal hinsichtlich des Opfers und nicht hinsichtlich der Unreinheit, und dreimal auch hinsichtlich der Unreinheit!? – Dies ist nicht einleuchtend, denn es wird gelehrt: Und der Priester soll ihm Sühne schaffen vor dem Herrn von seinem Flusse; manche Flußbehaftete bringen ein Opfer dar und manche Flußbehaftete bringen kein Opfer dar, und zwar: bemerkte er dreimal, so bringe er dar, wenn zweimal, so bringe er nicht dar. –

יד או אינו אלא ראה ב' מביא ראה שלש אינו מביא אמרת עד שלא ראה שלש ראה שתים

14 Vielleicht ist dem nicht so, sondern bringe er dar, wenn er zweimal bemerkt hat, und bringe nicht dar, wenn dreimal? – Ich will dir sagen, bevor er dreimal bemerkt hat, hat er bereits zweimal bemerkt.

טו ואיצטריך דרבי סימאי ואיצטריך מזובו דאי מדרבי סימאי הוה אמינא כי קושיין קמשמע לן מזובו ואי מזובו לא ידענא כמה ראיות קמשמע לן דרבי סימאי

15 Und sowohl die Lehre R. Simajs als auch [die Folgerung aus den Worten] von seinem Flusse sind nötig. Gegen die Lehre R. Simajs ist der vorhergenannte Einwand zu erheben, daher [die Folgerung aus den Worten] von seinem Flusse; und aus [den Worten] von seinem Flusse geht nicht hervor, wieviel Beobachtungen erforderlich sind, daher die Lehre des R. Simaj. –

טז והשתא דאמרת מזובו לדרשא (ויקרא טו, יג) וכי יטהר הזב מזובו מאי דרשת ביה

16 Was folgerst du nun, wo du sagst, [die Worte] von seinem Flusse werden zur Forschung verwendet, aus [dem Schriftverse:] wenn der Flußbehaftete rein wird von seinem Flusse? –

יז ההוא מיבעי ליה לכדתניא וכי יטהר הזב לכשיפסוק מזובו [מזובו] ולא מזובו ונגעו מזובו וספר לימד על זב בעל שתי ראיות שטעון ספירת שבעה

17 Dieser ist für folgende Lehre zu verwenden: Wenn der Flußbehaftete rein wird, wenn der Fluß aufgehört hat; von seinem Flusse, nicht aber von Fluß und Aussatz; von seinem Flusse, so zähle er, dies lehrt, daß der nach zwei Beobachtungen Flußbehaftete der Zählung von sieben [Reinheitstagen] benötigt.

יח והלא דין הוא אם מטמא משכב ומושב לא יהא טעון ספירת שבעה

18 Dies wäre durch einen Schluß zu folgern: wenn er Lager und Sitz verunreinigt, wie sollte er nicht der Zählung von sieben [Reinheitstagen] benötigen!?

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel