Megillah 17

Kapitel 17

א כאן בגופן שלנו כאן בגופן שלהן

1 eines gilt von unserer Schrift und eines gilt von ihrer Schrift.

ב אמר ליה אביי במאי אוקימתא לההיא בגופן שלהן מאי איריא מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא אפילו מקרא שכתבו מקרא ותרגום שכתבו תרגום נמי דהא קתני עד שיכתבנו אשורית על הספר בדיו

2 Abajje sprach zu ihm: Wieso heißt es, wenn du diese Lehre auf den Fall beziehst, wenn in ihrer Schrift [geschrieben]: Hebräisches in targumischer Sprache geschrieben oder Targumisches in hebräischer Sprache geschrieben, dies gilt ja auch von Hebräischem in hebräischer Sprache geschrieben und Targumischem in targumischer Sprache geschrieben, denn er lehrt: nur was in assyrischer Schrift, in Buchform und mit Tinte geschrieben ist!? –

ג אלא לא קשיא הא רבנן הא רשב"ג

3 Vielmehr, dies ist kein Widerspruch; eines nach den Rabbanan und eines nach R. Šimo͑n b. Gamliel. –

ד אי רשב"ג הא איכא יונית אלא לא קשיא כאן בספרים כאן בתפלין ומזוזות

4 Nach R. Šimo͑n b, Gamliél gehört ja dazu auch das Griechische!? – Vielmehr, das ist kein Widerspruch; eines gilt von Büchern und eines gilt von Tephillin und Mezuzoth. –

ה תפלין ומזוזות מ"ט משום דכתיב בהו (דברים ו, ו) והיו בהוייתן יהו מאי תרגום שכתבו מקרא איכא בשלמא תורה איכא (בראשית לא, מז) יגר שהדותא אלא הכא מאי תרגום איכא

5 Weshalb [nicht] Tephillin und Mezuzoth? – Weil es von ihnen heißt: sie sollen sein, sie müssen bei ihrem ‘sein’ verbleiben. – Was heißt bei diesen ‘Targumisches in hebräischer Sprache geschrieben’: allerdings kommt Targumisches in der Tora vor, beispielsweise [die Worte] jegar sahadutha, wieso aber kommt in jenen Targumisches vor!? –

ו אלא לא קשיא כאן במגילה כאן בספרים מגילה מ"ט דכתיב בה ככתבם וכלשונם מאי תרגום שכתבו מקרא איכא

6 Vielmehr, das ist kein Widerspruch; eines gilt von der Esterrolle und eines gilt von Büchern. – Weshalb [nicht] die Esterrolle? – Weil es darin heißt: gemäß ihrer Schrift und ihrer Sprache. – Was heißt bei dieser Targumisches in hebräischer Sprache geschrieben!?

ז אמר רב פפא (אסתר א, כ) ונשמע פתגם המלך רב נחמן בר יצחק אמר (אסתר א, כ) וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן

7 R. Papa erwiderte: Wird dann die Verordnung des Königs vernommen. R. Naḥman b. Jiçḥaq erwiderte: So werden alle Frauen ihren Männern Ehre geben.

ח רב אשי אמר כי תניא ההיא בשאר ספרים ורבי יהודה היא דתניא תפלין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית ורבותינו התירו יונית

8 R. Aši erklärte: Jene Lehre spricht von den übrigen Büchern, und zwar nach R. Jehuda. Es wird nämlich gelehrt: Tephillin und Mezuzoth dürfen nur assyrisch geschrieben werden; unsere Meister erlaubten auch griechisch.

ט והכתיב והיו אלא אימא ספרים נכתבים בכל לשון ורבותינו התירו יונית התירו מכלל דתנא קמא אסר

9 Es heißt ja aber: sie sollen sein!? – Lies vielmehr: die Bücher dürfen in jeder Sprache geschrieben werden; unsere Meister erlaubten griechisch. – ‘Erlaubten’, ist es denn nach dem ersten Tanna verboten!? –

י אלא אימא רבותינו לא התירו שיכתבו אלא יונית ותניא א"ר יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה

10 Lies vielmehr: erlaubten nur griechisch zu schreiben. Hierzu wird gelehrt: R. Jehuda sagte: Wenn unsere Meister auch griechisch erlaubt haben, so haben sie es nur beim Buche der Tora erlaubt, wegen des Ereignisses mit dem Könige Ptolemäus.

יא ומשום מעשה דתלמי המלך דתניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת

11 Es wird nämlich gelehrt: Einst berief der König Ptolemäus zweiundsiebzig Greise und setzte sie in zweiundsiebzig Häuser, ohne ihnen zu sagen, zu welchem Behufe er sie berufen habe. Alsdann ging er zu jedem besonders und sprach zu ihm: Schreibe mir die Tora eures Meisters Moše. Da gab der Heilige, gepriesen sei er, ein und denselben Gedanken in ihr Herz, daß sie alle in der gleichen Beschlußfassung übereinstimmten.

יב וכתבו לו אלהים ברא בראשית (בראשית א, א) אעשה אדם בצלם ובדמות (בראשית א, כו)

12 Sie schrieben: Der Herr schuf anfangs. Ich will einen Menschen machen in Bild und Form.

יג ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי (בראשית ב, ב) זכר ונקבה בראו (בראשית ה, ב) ולא כתבו בראם

13 Und er vollendete am sechsten Tage &c. und ruhte am siebenten Tage. Als Mann und Weib erschuf er ihn; sie schrieben aber nicht: erschuf er sie.

יד הבה ארדה ואבלה שם שפתם (בראשית יא, ז) ותצחק שרה בקרוביה (בראשית יח, יב)

14 Wohlan! ich fahre hinab und verwirre ihre Sprache. Da lachte Sara in sich hinein.

טו כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס (בראשית מט, ו) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם (שמות ד, כ)

15 Denn in ihrem Zorne haben sie einen Ochsen erschlagen und in ihrem Übermute ein Mastvieh verstümmelt. Da ließ Moše sein Weib und seine Söhne auf einen Menschenträger sitzen.

טז ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה (שמות יב, מ) וישלח את זאטוטי בני ישראל (שמות כד, ה) ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו (שמות כד, יא)

16 Die Zeit aber, die die Kinder Jisraél in Miçrajim und in den übrigen Ländern zugebracht hatten, betrug vierhundert [und dreißig] Jahre. Da sandte er die Zaṭuṭe der Kinder Jisraél. Wider die Zaṭuṭe der Kinder Jisraél aber reckte er seine Hand nicht aus.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel