Meilah 14

Kapitel 14

א נזרק דם של אחד מהם אי אתה מודה שכשם שדמה פוטר את בשרה מן המעילה אף יפטור בשר חבירתה מן המעילה

1 wenn man sie geschlachtet hat und das Blut beider sich in den Bechern befindet, gibt es ja eine Veruntreuung bei beiden. Gibst du etwa nicht zu, daß, wenn das Blut des einen von ihnen gesprengt worden ist, wie das Blut das Fleisch desselben der Veruntreuung enthebt, es auch das Fleisch des anderen der Veruntreuung enthebt?

ב אם הציל בשר חבירתה מן המעילה אף על פי שהוא פסול דין הוא שיציל את בשרה

2 Wenn es nun das Fleisch des anderen vor der Veruntreuung schützt, obgleich es untauglich ist, so schützt es das Fleisch desselben erst recht.

ג אמר ריש לקיש משום רב אושעיא תשובה גנובה השיבו רבי עקיבא לאותו תלמיד בבת אחת אין בזה אחר זה לא

3 Reš Laqiš sagte im Namen R. Oša͑jas: Es ist eine verstohlene Antwort, die R. A͑qiba jenem Schüler gab: nur gleichzeitig, nicht aber nacheinander;

ד דכיון דפסול הוא מה לי בבת אחת מה לי בזה אחר זה

4 wenn es untauglich ist, ist es ja einerlei, ob gleichzeitig oder nacheinander.

ה א"ל רבי יוחנן לריש לקיש ואתה אי אתה אומר כן

5 Da sprach R. Joḥanan zu Reš Laqiš: Bist du etwa nicht dieser Ansicht? Pflichtest du etwa nicht bei,

ו אילו הפריש שתי אשמות לאחריות ושחט את שניהן וקדם והעלה אימורין של אחד מהן קודם זריקה אי אתה מודה שאם עלו ירדו

6 daß, wenn jemand zur Sicherheit zwei Schuldopfer abgesondert, beide geschlachtet und die Opferteile des einen vor dem Sprengen [auf den Altar] gebracht hat, sie, wenn hinaufgekommen, herabzunehmen sind?

ז ואי ס"ד חד גופא הוא אמאי אם עלו ירדו האמר עולא אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דם לא ירדו נעשה לחמו של מזבח

7 Wieso sind sie nun, wenn du sagst, sie gelten als ein Körper, wenn sie hinaufgekommen sind, herabzunehmen, U͑la sagte ja, Opferteile von Minderheiligem, die vor dem Blutsprengen auf den Altar gekommen sind, seien nicht mehr herabzunehmen, weil sie bereits Zehrung des Altars geworden sind!?

ח אישתיק אמר ר' יוחנן קצצתינון לרגלוהי דינוקא

8 Da schwieg er. Hierauf sprach R. Joḥanan: Ich habe dem Knaben die Beine abgehauen.

ט <big>מתני׳</big> (יש) מעשה דמים בקדשי קדשים להקל ולהחמיר ובקדשים קלים כולהו להחמיר

9 DAS BLUTZEREMONIELL ERFOLGT BEIM HOCHHEILIGEN ERLEICHTERND UND ERSCHWEREND, BEIM MINDERHEILIGEN ABER IMMER ERSCHWEREND.

י כיצד קדשי קדשים לפני זריקת דמים מועלין באימוריהן ובבשר לאחר זריקת דמים מועלין באימוריהן ואין מועלין בבשר

10 UND ZWAR: BEIM HOCHHEILIGEN GIBT ES VOR DEM BLUTSPRENGEN EINE VERUNTREUUNG AN DEN OPFERTEILEN UND AM FLEISCHE, NACH DEM BLUTSPRENGEN ABER NUR EINE VERUNTREUUNG AN DEN OPFERTEILEN UND NICHT AM FLEISCHE,

יא ועל זה ועל זה חייב משום פיגול נותר וטמא נמצא מעשה דמים בקדשי קדשים להקל ולהחמיר

11 UND WEGEN BEIDER IST MAN SCHULDIG WEGEN VERWERFLICHEM ÜbRIGGEBLIEBENEM UND UNREINEM. ES ERGIBT SICH ALSO, DASS DAS BLUTZEREMONIELL BEIM HOCHHEILIGEN ERLEICHTERND UND ERSCHWEREND ERFOLGT. BEIM MINDERHEILIGEN IMMER ERSCHWEREND,

יב ובקדשים קלים כולן להחמיר כיצד קדשים קלים לפני זריקת דמים אין מועלין לא באימורין ולא בבשר לאחר זריקת דמים מועלין באימורין ואין מועלין בבשר

12 UND ZWAR: BEIM MINDERHEILIGEN GIBT ES VOR DEM BLUTSPRENGEN KEINE VERUNTREUUNG, NICHT AN DEN OPFERTEILEN UND NICHT AM FLEISCHE, NACH DEM BLUTSPRENGEN ABER GIBT ES EINE VERUNTREUUNG AN DEN OPFERTEILEN, NICHT ABER AM FLEISCHE,

יג על זה ועל זה חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא נמצא מעשה דמים בקדשים קלים כולן להחמיר

13 UND WEGEN BEIDER IST MAN SCHULDIG WEGEN VERWERFLICHEM, ÜBRIGGEBLIEBENEM UND UNREINEM. ES ERGIBT SICH ALSO, DASS DAS BLUTZEREMONIELL BEIM MINDERHEILIGEN IMMER ERSCHWEREND ERFOLGT.

יד <big>גמ׳</big> קתני אין מועלין בבשר מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא ואמאי הא ממונא דכהן הוא

14 GEMARA. Er lehrt, daß es beim Fleische keine Veruntreuung gebe,. wonach es dabei nur keine Veruntreuung gibt, wohl aber ein Verbot; weshalb denn, es ist ja Eigentum des Priesters!? –

טו לא קשיא משום דנסיב רישא מועלין נסיב סיפא אין מועלין

15 Das ist kein Einwand; da er im Anfangsatze lehrt, es gebe dabei eine Veruntreuung, lehrt er im Schlußsatze, es gebe dabei keine Veruntreuung. –

טז אימא סיפא בקדשים קלים כולהו להחמיר כיצד בשר קדשים קלים לפני זריקת דמים אין מועלין בהן ובאימוריהן ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא לאחר זריקת דמים מועלין באימוריהן ואין מועלין בבשר

16 Wie ist demnach der Schlußsatz zu erklären: beim Minderheiligen ist es immer erschwerend, und zwar: beim Minderheiligen gibt es vor dem Blutsprengen keine Veruntreuung, nicht daran und nicht an den Opfer teilen, und man ist wegen dieser nicht schuldig wegen Verwerflichem, Übriggebliebenem und Unreinem; nach dem Blutsprengen aber gibt es eine Verunreinigung an den Opferteilen, nicht aber am Fleische.

יז מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא ואמאי הא ממונא דבעלים הוא

17 Nur eine Veruntreuung gibt es nicht, wohl aber ein Verbot; weshalb denn, es ist ja Besitz des Eigentümers!?

יח אמר ר' חנינא ליוצאין ור"ע היא

18 R. Ḥanina erwiderte: Wenn [das Fleisch] hinausgekommen war, und zwar nach R. A͑qiba.

יט כי אמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא לשריפה

19 R. A͑qiba sagt, wenn es hinausgekommen war, sei das Sprengen wirksam, aber nur hinsichtlich der Verbrennung,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel