Menachot 103

Kapitel 103

א באפרה אין מועלין

1 es, nur bei dieser gibt es eine Veruntreuung, nicht aber gibt es eine Veruntreuung bei ihrer Asche.

ב אמר רב אשי שתי תקנות הואי דאורייתא בה מועלין באפרה אין מועלין כיון דחזו דקא מזלזלי בה וקא עבדי מיניה למכתן גזרו ביה מעילה

2 R. Aši erwiderte: Hierbei wurden zweimal Bestimmungen getroffen. Nach der Tora gibt es eine Veruntreuung nur bei dieser, nicht aber bei ihrer Asche; als man aber sah, daß man sie mißachtete und damit Wunden bestreute, verfügte man, daß es dabei Veruntreuung gebe;

ג כיון דחזו דקא פרשי מספק הזאות אוקמוה אדאורייתא:

3 und als man später sah, daß man sich deshalb in zweifelhaften Fällender Besprengungentzog, beließ man es bei der Bestimmung der Tora.

ד ת"ר פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודת כוכבים בתחילה מגבין להן דברי ר' יהודה ר"ש אומר מתרומת הלשכה הן באין

4 Die Rabbanan lehrten: [Das Geld] für den Farren der Gemeinde wegen Entfallensund für die Ziegenböcke wegen Götzendienstes wurde direkt eingefordert – so R. Jehuda. R. Šimo͑n sagt, es wurde der Tempelkasse entnommen.

ה והתניא איפכא הי מינייהו אחריתא

5 Es gibt ja aber eine Lehre entgegengesetzt; welche ist spätergelehrt worden?

ו אמרוה רבנן קמיה דרב אשי לימא קמייתא אחריתא דשמעינן ליה לר"ש דחייש לפשיעה

6 Die Jünger sprachen vor R. Aši: Es wäre anzunehmen, daß die erstere später gelehrt worden ist, denn wir wissen von R. Šimo͑n, daß er Fahrlässigkeitberücksichtigt.

ז אמר להו רב אשי אפי' תימא בתרייתא אחריתא כי קא חייש ר"ש לפשיעה במילתא דלית בהו כפרה בגווה במילתא דאית להו כפרה בגווה לא חייש ר"ש לפשיעה

7 R. Aši sprach zu ihnen: Man kann auch sagen, die letztere sei später gelehrt worden, denn R. Šimo͑n berücksichtigt Fahrlässigkeit nur in einem Falle, wo man dadurch keine Sühnezu erlangen hat, in einem Falle aber, wo man dadurch Sühne zu erlangen hat, berücksichtigt er Fahrlässigkeit nicht. –

ח מאי הוי עלה

8 Wie bleibt es damit?

ט א"ל רבה זוטי לרב אשי ת"ש דתניא (במדבר כח, ב) את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו לרבות פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודת כוכבים שבאין מתרומת הלשכה דברי ר"ש:

9 Rabba der Kleine sprach zu R. Aši: Komm und höre, es wird gelehrt:Ihr sollt acht haben, meine Opfergabe, meine Speise zu meinen Feueropfern, mir zum wohlgefälligen Gerüche, mir zur bestimmten Zeit darzubringen; dies schließt den Farren der Gemeinde wegen Entfallens und die Ziegenböcke wegen Götzendienstes ein, daß sie aus der Tempelkasse kommen – so R. Šimo͑n.

י ושלימה היתה קריבה וכו': א"ר חייא בר אבא בעי רבי יוחנן שלימה שחרית ושלימה בין הערבים או דילמא שלימה שחרית ובטילה בין הערבים

10 DANN WURDE EIN GANZES DARGEBRACHT. R. Ḥija b. Abba sagte: R. Joḥanan fragte, ob morgens ein ganzes und abends ein ganzes oder morgens ein ganzes und abends keines.

יא אמר רבא ת"ש שמיני בחביתים ואם איתא דבטילה בין הערבים הא זמנין דלא משכח ליה שמיני בחביתים ה"ד דמת כ"ג ולא מינו אחר תחתיו

11 Raba erwiderte: Komm und höre: Der achtemit dem Pfannenopfer. Wenn man nun sagen wollte, abends werde dann keines dargebracht, so kann es ja vorkommen, daß der achte mit dem Pfannenopfer ausfällt, wenn nämlich der Hochpriester gestorben und kein anderer an seiner Stelle eingesetzt worden ist.

יב אמרוה רבנן קמיה דרבי ירמיה אמר בבלאי טפשאי משום דיתבו באתרא דחשוכא אמרי שמעתתא דמחשכן

12 Als die Jünger dies R. Jirmeja sagten, sprach er: Die törichten Babylonier sitzen in einem finsteren Lande und lehren finstere Dinge.

יג אלא דקתני שביעי בסלת תשיעי ביין ה"נ דלא בטלי

13 Es wird ja auch gelehrt: der siebente mit dem Feinmehl und der neunte mit dem Weine; kommt es etwa bei diesen nicht vor, daß sie ausfallen,

יד (במדבר כט, יח) מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם אפילו למחר

14 [es heißt ja:]ihre Speisopfer und ihre Gußopfer, selbst nachts, ihre Speisopfer und ihre Gußopfer, selbst am folgenden Tage.

טו אלא דאי לא קתני ה"נ דאי לא קתני

15 Vielmehr lehrt er nicht von einem Ausnahmefalle, ebenso lehrt er auch diesbezüglich nicht von einem Ausnahmefalle.

טז אהדרוה קמיה דרבא אמר מבישותין אמרי קמייהו מטיבותין לא אמרי קמייהו

16 Als man dies Raba wiedererzählte, sprach er: Unser Schlechtes sagt man ihnen, unser Gutes sagt man ihnen nicht.

יז והדר אמר רבא הני נמי טיבותין היא אמר קרא (ויקרא ו, יג) סלת מנחה תמיד הרי היא לך כמנחת תמידין

17 Später aber sagte Raba: Dies ist ebenfalls Gutes; die Schrift sagt:Feinmehl als beständiges Speisopfer, dieses gleicht dem Speisopfer. –

יח מאי הוי עלה אמר ר"נ בר יצחק ת"ש דתניא שלימה שחרית ושלימה בין הערבים

18 Wie bleibt esdamit? R. Naḥman b. Jiçḥaq erwiderte: Komm und höre, es wird gelehrt: Ein ganzes morgens und ein ganzes abends.

יט א"ר יוחנן פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן

19 R. Joḥanan sagte: Hierüberstreiten Abba Jose b. Dostaj und die Rabbanan.

כ אבא יוסי בן דוסתאי אומר מפריש לה שני קמצים של לבונה קומץ שחרית וקומץ בין הערבים ורבנן אמרי מפריש לה קומץ אחד חצי קומץ שחרית וחצי קומץ בין הערבים

20 Abba Jose b. Dostaj sagt, er sondere dafür zwei Haufen Weihrauch ab, einen Haufen morgens und einen Haufen abends, und die Rabbanan sagen, er sondere dafür einen Haufen ab, einen halben Haufen morgens und einen halben Haufen abends. –

כא במאי קמיפלגי אבא יוסי בן דוסתאי סבר לא אשכחן חצי קומץ דקריב ורבנן סברי לא אשכחן עשרון דבעי שני קמצים

21 Worin besteht ihr Streit? – Abba Jose b. Dostaj ist der Ansicht, es komme nicht vor, daß ein halber Haufe [Weihrauch] dargebracht werde, und die Rabbanan sind der Ansicht, es komme nicht vor, daß für ein I͑saron [Mehl] zwei Haufen [Weihrauch] erforderlich seien.

כב בעי רבי יוחנן כהן גדול שמת ולא מינו אחר תחתיו

22 R. Joḥanan fragte: Ist nach den Rabbanan, wenn der Hochpriester gestorben ist und kein anderer an seiner Stelle eingesetzt wordenist,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel