Menachot 112

Kapitel 112

א אף נשחט על אותו מום רבי יהודה אומר אפילו מת אין מקיזין לו את הדם

1 es dürfe auch daraufhin geschlachtet werden; R. Jehuda sagt, selbst wenn es verendet, dürfe man ihm nichtzur Ader lassen.

ב א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב דכתיב (ויקרא ב, יא) לא תעשה חמץ (ויקרא ו, י) ולא תאפה חמץ

2 R. Ḥija b. Abba sagte im Namen R. Joḥanans: Allestimmen überein, daß man schuldig ist, wenn man nach dem Säuern säuernläßt, denn es heißt:es soll nicht gesäuert hergerichtet werden, und:es soll nicht gesäuert gebacken werden;

ג במסרס אחר מסרס שהוא חייב דכתיב (ויקרא כב, כד) ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כורת הוא חייב על נותק לא כל שכן אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב

3 daß man wegen des Kastrierens nach dem Kastrierenschuldig ist, denn es heißt:dem die Hoden zerquetscht, zerschlagen, abgerissen oder zerschnitten sind, und da man, wenn man wegen des Zerschneidens schuldig ist, wegen des Abreißens erst recht schuldig seinmüßte, so schließt dies das Abreißen nach dem Zerschneiden ein, daß man dieserhalb schuldig sei;

ד לא נחלקו אלא במטיל מום בבעל מום ר' מאיר סבר כל מום לא יהיה בו ורבנן סברי (ויקרא כב, כא) תמים יהיה לרצון

4 sie streiten nur über den Fall, wenn man einem Fehlerbehafteten einen Leibesfehler beibringt. R. Meír sagt:keinerleiGebrechen darf an ihm sein, und die Rabbanan sagen:gebrechenfrei soll es sein, zum Wohlgefallen. –

ה ור' מאיר נמי הכתיב תמים יהיה לרצון ההוא למעוטי בעל מום מעיקרא

5 Und R. Meír, es heißt ja: gebrechenfrei soll es sein, zum Wohlgefallen!? – Dies schließt ein seit jeher Fehlerbehaftetes aus. –

ו בעל מום מעיקרא דיקלא בעלמא הוא

6 Ein seit jeher Fehlerbehaftetes ist ja nicht mehr als ein Baum!? –

ז אלא למעוטי פסולי המוקדשים לאחר פדיונם סלקא דעתך אמינא הואיל ואסירי בגיזה ועבודה במומם נמי ליתסרי קמ"ל

7 Vielmehr, dies schließt untauglich gewordene Opfer nach ihrer Auslösung aus. Man könnte glauben, da sie zur Schur und zur Arbeit verboten sind, dürfe man ihnen auch keinen Leibesfehler beibringen, so lehrt er uns. –

ח ורבנן נמי הכתיב (ויקרא כב, כא) כל מום לא יהיה בו ההוא מיבעי ליה לכדתניא וכל מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהא בו מום מנין שלא יגרום לו ע"י אחרים שלא יניח בצק או דבילה על גבי האוזן כדי שיבא הכלב ויטלנו ת"ל כל מום אמר מום ואמר כל מום

8 Und die Rabbanan, es heißt ja: keinerlei Gebrechen darf an ihm sein!? – Dies deutet auf folgende Lehre: Keinerlei Gebrechen darf an ihm sein; ich weiß nur, daß man ihm keinen Leibesfehler [beibringen] darf, woher, daß man dies nicht verursachen darf, daß man ihm nicht Teig oder eine Preßfeige auf das Ohr lege, damit ein Hund komme und es nehme? Es heißt: keinerlei Gebrechen, es heißt Gebrechen und es heißt keinerlei Gebrechen.

ט אמר ר' אמי הניח שאור ע"ג עיסה והלך וישב לו ונתחמצה מאליה חייב עליה כמעשה שבת ומעשה שבת כי האי גוונא מי מיחייב והאמר רבה בר בר חנה

9 R. Ami sagte: Wenn man Sauerteig auf Teiggelegt hat und fortgegangen ist, und dieser von selbst gesäuert hat, so ist man dieserhalb schuldig, wie bei einer Tätigkeit am Šabbath. – Ist man denn in einem solchen Falle wegen einer Tätigkeit am Šabbath schuldig, Rabba b. Bar Ḥana sagte

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel