Menachot 113

Kapitel 113

א אמר רבי יוחנן הניח בשר על גבי גחלים היפך בו חייב לא היפך בו פטור

1 ja im Namen R. Joḥanans, wer [am Šabbath] Fleisch auf Kohlen gelegt hat, sei, falls er es umgewendethat, schuldig, und falls er es nicht umgewendet hat, frei!?

ב אמר רבא מאי חייב נמי דקאמר כמעשה צלי של שבת

2 Rabba erwiderte: Das meint er eben: er ist schuldig, wie wegen des Bratens am Šabbath.

ג גופא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הניח בשר על גבי גחלים היפך בו חייב לא היפך בו פטור היכי דמי אילימא דאי לא היפך ביה לא בשיל פשיטא אלא דאי לא מהפיך ליה נמי הוה בשיל אמאי לא מיחייב

3 Der Text. Rabba b. Bar Ḥana sagte im Namen R. Joḥanans: Wer [am Šabbath] Fleisch auf Kohlen gelegt hat, ist, falls er es umgewendet hat, schuldig, und falls er es nicht umgewendet hat, frei. In welchem Falle: wird es, wenn man es nicht umwendet, nicht gar, so ist es jaselbstverständlich, doch wohl, wenn es auch nicht umgewendet gar wird; weshalb ist er nicht schuldig!? –

ד לא צריכא דאי לא היפך ביה הוה בשיל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי וכי מהפיך ביה בשיל משני צדדין כמאכל בן דרוסאי וקמ"ל דכל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לא כלום הוא

4 In dem Falle, wenn es, falls man es nicht umwendet, auf einer Seite wie die Speisen des Ben Drusajbrät, und falls man es umwendet, auf beiden Seiten wie die Speisen des Ben Drusaj brät; er lehrt uns, daß eine Seite wie die Speisen des Ben Drusaj nichts sei.

ה אמר רבא ואם נצלה בו כגרוגרת מצד אחד במקום אחד חייב א"ל רבינא לרב אשי במקום אחד אין בשנים או ג' מקומות לא והתנן הקודח כל שהוא חייב

5 Raba sagte: Ist es an einer Stelle in der Größe einer Dörrfeige durchgebraten, so ist er schuldig. Rabina sprach zu R. Aši: Also nur wenn an einer Stelle, nicht aber wenn an zwei oder drei Stellen. Wir haben gelernt, wer [am Šabbath ein Loch] von irgend welcher Größe bohrt, sei schuldig;

ו היכי דמי אילימא במקום אחד כל שהוא למאי חזי אלא לאו בשנים או שלשה מקומות דחזו לצירוף לא לעולם במקום אחד דחזו לבבא דאקלידא

6 in welchem Falle, wollte man sagen, an einer Stelle, so ist ja ein solches nicht verwendbar, doch wohl an zwei oder drei Stellen, weil sie vereinigt werden können!? – Nein, tatsächlich an einer Stelle, denn esist als Schlüsselloch verwendbar.

ז ואיכא דאמרי אמר רבא אפילו בשנים וג' מקומות אמר ליה רבינא לרב אשי אף אנן נמי תנינא הקודח כל שהוא חייב היכי דמי אילימא במקום אחד כל שהוא למאי חזי אלא לאו בשנים ושלשה מקומות דחזי לצירוף לא לעולם במקום אחד דחזו לבבא דאקלידא

7 Manche lesen: Raba sagte: Selbst an zwei oder drei Stellen. Rabina sprach zu R. Aši: Auch wir haben demgemäß gelernt: wer [ein Loch] von irgend welcher Größe bohrt, ist schuldig; in welchem Falle, wollte man sagen, an einer Stelle, so ist ja ein solches nicht verwendbar, doch wohl an zwei oder drei Stellen, weil sie vereinigt werden können. – Nein, tatsächlich an einer Stelle, denn es ist als Schlüsselloch verwendbar.

ח תנו רבנן אילו נאמר (ויקרא ב, יא) אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ הייתי אומר אין לי (אלא) בלא תעשה חמץ אלא קומץ בלבד

8 Die Rabbanan lehrten: Würde es nur geheißen haben:das ihr dem Herrn darbringt, darf nicht gesäuert hergerichtet werden, so würde ich gesagt haben, das Verbot, es gesäuert herzurichten, erstrecke sich nur auf den Haufen;

ט מנחה מנין ת"ל מנחה שאר מנחות מנין ת"ל (ויקרא ב, יא) כל המנחה

9 woher dies vom Speisopfer? Es heißt Speisopfer; woher dies von anderenSpeisopfern? Es heißt: jedes Speisopfer.

י אשר תקריבו לה' כשרה ולא פסולה מכאן אמרו המחמיץ את הכשירה חייב ואת הפסולה פטור

10 Das ihr dem Herrn darbringt, nur das taugliche, nicht aber das untaugliche; hieraus folgerten sie, wer ein taugliches [Speisopfer] säuern läßt, sei schuldig, wenn ein untaugliches, sei er frei.

יא בעי רב פפא חימצה ויצאת וחזר וחימצה מהו כיון דיצאת איפסילה לה ביוצא וכי הדר מחמיץ לה לא מיחייב עלה משום מחמיץ אחר מחמיץ

11 R. Papa fragte: Wie ist es, wenn man es säuern ließ, hinausgebracht hat und wiederum säuernließ: ist es durch das Hinausbringen untauglich geworden, somit ist man, wenn man es wiederum säuern ließ, nicht schuldig wegen Säuernsnach dem Säuern,

יב או דילמא כיון דחימצה פסול יוצא לא מהני ביה וכי הדר מחמיץ לה מיחייב עלה משום מחמיץ אחר מחמיץ תיקו

12 oder aber ist, da es gesäuert hat, die Untauglichkeit durch das Hinausbringen wirkungslos geworden, somit ist man, wenn man es wiederum säuern ließ, schuldig wegen Säuerns nach dem Säuern? – Dies bleibt unentschieden.

יג בעי רב מרי חימצה בראשו של מזבח מהו אשר תקריבו אמר רחמנא והא אקרבה

13 R. Mari fragte: Wie ist es, wenn [der Haufe] auf dem Altar gesäuert hat: der Allbarmherzige sagt: das ihr darbringt, und dieses ist jadargebracht worden,

יד או דלמא מחוסר הקטרה כמחוסר מעשה דמי תיקו:

14 oder aber gilt das Fehlen der Aufräucherung als Fehlen einer Handlung? – Dies bleibt unentschieden.

טו והשתא דנפקא ליה מכל המנחה אשר תקריבו (לה') למה לי מיבעי ליה לכדתניא אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחימוץ דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר לרבות לחם הפנים לחימוץ

15 Wozu sind nun, wo diesaus [den Worten] jedes Speisopfer gefolgert wird, [die Worte] das ihr darbringt nötig? – Diese sind wegen der folgenden Lehre nötig: Das ihr darbringt, dies schließt das Speisopfer des Gußopfershinsichtlich der Säuerung ein – so R. Jose der Galiläer; R. A͑qiba sagt, dies schließe das Schaubrot hinsichtlich der Säuerung ein. –

טז מנחת נסכים מי פירות הם

16 Das Speisopfer des Gußopfers wird ja mit Fruchtsaft[hergerichtet],

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel