Menachot 114

Kapitel 114

א ומי פירות אין מחמיצין אמר ריש לקיש אומר היה רבי יוסי הגלילי מנחת נסכים מגבלה במים וכשרה

1 und Fruchtsaft säuert ja nicht!? Reš Laqiš erwiderte: R. Jose der Galiläer ist der Ansicht, man rühre das Speisopfer des Gußopfers mit Wasser ein, und es ist tauglich. –

ב לחם הפנים מדת יבש היא ושמענא ליה לר' עקיבא דאמר מדת יבש לא נתקדשה

2 Das Schaubrot kommt ja aus einem Trockenmaße, und wir wissen von R. A͑qiba, daß er der Ansicht ist, die Trockenmaße wurdennicht geheiligt!?

ג שלח (רבי ראובן) משמיה דרבי יוחנן כך היא הצעה של משנה ואיפוך אשר תקריבו לרבות לחם הפנים לחימוץ דברי רבי יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר לרבות מנחת נסכים לחימוץ

3 Rabin ließ im Namen R. Joḥanans sagen: So lautet diese Mišna, jedoch ist es umzuwenden: das ihr darbringt, dies schließt das Schaubrot hinsichtlich der Säuerung ein – so R. Jose der Galiläer; R. A͑qiba sagt, dies schließe das Speisopfer des Gußopfers hinsichtlich der Säuerung ein.

ד ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דאמר ר' יוחנן רבי יוסי הגלילי ואחד מתלמידי ר' ישמעאל אמרו דבר אחד ומנו רבי יאשיה

4 R. Joḥanan vertritt hierbei seine Ansicht, denn R. Joḥanan sagte: R. Jose der Galiläer und einer von den Schülern R. Jišma͑éls, das ist R. Jošija, lehrten das gleiche. Es wird nämlich gelehrt:Er salbte und heiligte sie. R. Jošija sagte:

ה דתניא (במדבר ז, א) וימשחם ויקדש אותם רבי יאשיה אומר מדת הלח נמשח בין מבפנים בין מבחוץ מדת יבש נמשחו מבפנים ואין נמשחו מבחוץ

5 Flüssigkeitsmaße wurden sowohl von innen als auch von außen gesalbt, Trockenmaße wurden nur von innenund nicht von außen gesalbt.

ו רבי יונתן אומר מדת הלח נמשחו מבפנים ואין נמשחו מבחוץ מדות יבש לא נמשחו כל עיקר תדע לך שהרי אין מקדשות דכתיב (ויקרא כג, יז) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה' אימתי הן לה' לאחר שנאפו

6 R. Jonathan sagte: Flüssigkeitsmaße wurden von innen und nicht von außen gesalbt, Trockenmaße wurden überhaupt nicht gesalbt. Dies ist auch zu beweisen, denn sie heiligten nicht. Es heißt:aus euren Wohnorten sollt ihr zwei Brote zur Schwingung bringen, aus zwei I͑saron Feinmehl sollen sie bestehen, gesäuert sollen sie gebacken werden, Erstlinge für den Herrn; erst nach dem Backen sind sie für den Herrn. –

ז במאי קא מיפלגי באותם רבי יאשיה סבר אותם למעוטי מדת יבש בחוץ ור' יונתן סבר מדת יבש חול הוא ולא אצטריך קרא למעוטי כי איצטריך קרא למעוטי מדת לח מבחוץ

7 Worin besteht ihr Streit? – In [der Auslegung des Wortes] sie. R. Jošija erklärt: sie, dies schließe die Außenseite der Trockenmaße aus, und R. Jonathan erklärt, Trockenmaße seien profan und brauchen nicht ausgeschlossen zu werden, vielmehr schließt der Schriftvers die Außenseite der Flüssigkeitsmaße aus. –

ח לימא נמי ר' עקיבא ואחד מתלמידי ר' ישמעאל אמרו דבר אחד ומנו רבי יונתן משום דלא שוו במדת לח להדדי

8 Demnach wäre anzunehmen, daß auch R. A͑qiba und einer der Schüler R. Jišma͑éls, das ist R. Jonathan, das gleiche lehren? – Hinsichtlich der Flüssigkeitsmaße stimmen sie nichtüberein.

ט א"ל רב פפא לאביי והא איכא ביסא דלח הוא א"ל כגון שלש על גבי קטבליא

9 R. Papa sprach zu Abajje: Es gibt ja noch die Schüssel, die ein Flüssigkeitsmaßist!? Dieser erwiderte: Wenn man sie auf einer Decke knetet. –

י אי הכי דקאמר ליה רבי יונתן תדע לך שהרי אינה מקדשת לימא ליה כגון דכיילא בעשרון דחול

10 Wieso sagte R. Joḥanan demnach, dies sei zu beweisen, denn sie heiligen nicht, jener sollte ihm ja erwidert haben: wenn man esmit einem profanen I͑saron mißt!? –

יא הכי השתא בשלמא ביסא לא כתב רחמנא דלעביד ביסא למילש ביה כי לש לה על גבי קטבליא לית לן בה אלא עשרון כיון דאמר רחמנא עביד עשרון וכייל ביה שביק עשרון דקודש וכייל בעשרון דחול

11 Es ist ja nicht gleich; eine Schüssel zum Kneten hat der Allbarmherzige nicht vorgeschrieben, somit ist nichts dabei, wenn man es auf einer Decke knetet, wieso aber darf man, wo der Allbarmherzige gesagt hat, daß man ein I͑saron mache und damit messe, das I͑saron des Heiligtums lassen und mit einem profanen messen!?

יב תנו רבנן מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשי הקדשים ומקדשים קלים וממותר העומר וממותר שתי הלחם ומלחם הפנים ומשירי מנחות שהוא בלא תעשה

12 Die Rabbanan lehrten: Woher, daß man ein Verbot übertritt, wenn man vom Fleische des Sündopfers, vom Fleische des Schuldopfers, vom Fleische hochheiliger Opfer, vom Fleische min der heiliger Opfer, vom Zurückbleibenden der Webegarbe, vom Zurückbleibenden der zwei Brote, vom Schaubrote und vom Zurückbleibenden der Speisopfer auf [den Altar] bringt?

יג ת"ל (ויקרא ב, יא) כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' כל שהוא ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו

13 Es heißt:denn allen Sauerteig und allen Honig, nicht dürft ihr davon dem Herrn ein Feueropfer räuchern; alles, wovon auf das Altarfeuer gekommenist, darf nicht geräuchert werden. –

יד ושתי הלחם ולחם הפנים יש מהן לאישים והתניא יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהם לאישים

14 Kommt denn von den zwei Broten und vom Schaubrote etwas auf das Altarfeuer, es wird ja gelehrt: ausgenommen sinddie zwei Brote und das Schaubrot, da von ihnen nichts auf das Altarfeuer kommt!?

טו אמר רב ששת אין מגופו לאישים

15 R. Šešeth erwiderte: Von diesen selbst kommt nichts auf das Altarfeuer.

טז איתמר המעלה מכולם על גבי הכבש רבי יוחנן אמר חייב ר' אלעזר אמר פטור

16 Es wurde gelehrt: Wer von diesenauf die Altarrampe bringt, ist, wie R. Joḥanan sagt, schuldig, und wie R. Elea͑zar sagt, frei.

יז ר' יוחנן אמר חייב דתניא המזבח אין לי אלא מזבח כבש מנין תלמוד לומר (ויקרא ב, יב) ואל המזבח לא יעלו לרצון

17 R. Joḥanan sagt, er sei schuldig, denn es wird gelehrt:Altar, ich weiß dies nur vom Altar, woher dies von der Altarrampe? Es heißt:und auf den Altar sollen sie nicht kommen. –

יח ור' אלעזר אמר פטור מ"ט דאמר קרא (ויקרא ב, יא). שאור ודבש קרבן ראשית תקריבו אותם אותם

18 Was ist der Grund R. Elea͑zars, welcher sagt, er sei frei? – Die Schrift sagt: Sauerteig und Honig, als Erstlingsopfer mögt ihr sie darbringen;

יט הוא דרבי לך כבש כמזבח אבל מידי אחרינא לא

19 nur hinsichtlich diesergleicht die Altarrampe dem Altar, nicht aber hinsichtlich anderer Dinge. –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel