Menachot 144

Kapitel 144

א ורבי אלעזר בר' שמעון לא שמיע ליה

1 Sollte R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n dies etwa nicht gehört haben!?

ב אלא שאני התם שהרי דחתה שחיטה את השבת

2 Vielmehr verhält es sich da anders, weil das Schlachten den Šabbath bereits verdrängthat.

ג ולרבי הכי נמי דחתה שחיטה את השבת אלא קסבר רבי קצירת העומר לא דחיא שבת

3 Und auch gegen Rabbi [ist einzuwenden:] das Schlachten hat ja den Šabbath verdrängt!? –

ד ולא והתנן וחכמים אומרים אחד שבת ואחד חול משלש היה בא דלא כרבי

4 Vielmehr, Rabbi ist der Ansicht, das Mähen der Schwingegarbe verdränge den Šabbath nicht. – Etwa nicht, wir haben ja gelernt, die Weisen sagen, sowohl am Šabbath als auch alltags werde sie aus drei [Seá] dargebracht!? – Nicht nach Rabbi. –

ה וחכמים אומרים אחד שבת ואחד חול בשלשה בשלש קופות ובשלש מגלות דלא כרבי

5 Die Weisen sagen, sowohl am Šabbath als auch alltags von dreien, in drei Körbe und mit drei Sicheln!? – Nicht nach Rabbi. –

ו ובשבת יאמר להם שבת זו דלא כרבי:

6 Am Šabbath sprach er zu ihnen: ist heute Šabbath!? – Nicht nach Rabbi.

ז נקצר ביום כשר ודוחה את השבת: מאן שמעת ליה דאמר נקצר ביום כשר רבי וקתני ודוחה את השבת מאי לאו קצירה לא להקרבה

7 HAT MAN SIE AM TAGE GEMÄHT, SO IST SIE TAUGLICH; SIE VERDRÄNGT DEN ŠABBATH. Derjenige, welcher sagt, sie sei am Tage gemäht tauglich, ist ja Rabbi, und es wird gelehrt, sie verdränge den Šabbath, doch wohl das Mähen!? – Nein, die Darbringung. –

ח אבל לקצירה לא והתניא רבי אומר (ויקרא כג, מד) וידבר משה את מועדי ה' מה תלמוד לומר לפי שלא למדנו אלא לתמיד ופסח שנאמר בהן (במדבר ט, ב) במועדו (במדבר כח, ב) במועדו ואפילו בשבת במועדו ואפילו בטומאה

8 Nicht etwa auch das Mähen, es wird ja gelehrt: Rabbi sagte:Da sagte Moše die Festzeiten des Herrn; was lehrt dies? Wir wissen esnur vom beständigen Opfer und vom Pesaḥopfer, bei denen es zur Zeitheißt, zur Zeit, selbst am Šabbath, zur Zeit, selbst in Unreinheit,

ט שאר קרבנות הצבור מנין תלמוד לומר (במדבר כט, לט) אלה תעשו לה' במועדיכם

9 woher dies von anderen Gemeindeopfern? Es heißt:dies sollt ihr dem Herrn herrichten an euren Festzeiten.

י מנין לרבות עומר והקרב עמו שתי הלחם והקרב עמהן תלמוד לאמר וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע מועד לכולן

10 Woher, daß auch die Schwingegarbe und das, was damit dargebracht wird, und die zwei Brote und das, was damit dargebracht wird, einbegriffen sind? Es heißt: da sagte Moše die Festzeiten des Herrn; die Schrift setzte für diese alle eine Zeit fest.

יא למאי אילימא להקרבה שתי הלחם בני הקרבה נינהו

11 Wodurch, wenn durch die Darbringung, so werden ja die zwei Brote nicht dargebracht,

יב אלא פשיטא לטחינה והרקדה ודכותה גבי עומר לקצירה וקא דחי את השבת

12 doch wohl durch das Mahlen und das Sieben, und dem entsprechend die Schwingegarbe durch das Mähen, und sie verdrängt den Šabbath!? –

יג אלא עומר להקרבה ושתי הלחם לאפיה וקסבר רבי תנור מקדש אי אפי לה מאתמול איפסילה לה בלינה

13 Nein, die Schwingegarbe durch die Darbringung und die zwei Brote durch das Backen. Rabbi ist nämlich der Ansicht, der Ofen heilige sie, und wenn man sieam vorangehenden Tage backen würde, würden sie durch das Übernachten untauglich werden. –

יד וסבר רבי תנור מקדש והתניא כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה כיצד שחטן לשמן וזרק דמן לשמן קדש הלחם

14 Ist Rabbi denn der Ansicht, der Ofen heilige, es wird ja gelehrt: Die Lämmer des Wochenfestes heiligen das Brot nur durch das Schlachten. Zum Beispiel: hat man sie auf ihren Namen geschlachtet und das Blut auf ihren Namen gesprengt, so ist das Brot heilig;

טו שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן לא קדש הלחם שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן הלחם קדוש ואינו קדוש דברי רבי

15 hat man sie auf einen anderen Namen geschlachtet und das Blut auf einen anderen Namen gesprengt, so ist das Brot nicht heilig; hat man sie auf ihren Namen geschlachtet und das Blut auf einen anderen Namen gesprengt, so ist das Brot heilig und nicht heilig– so Rabbi.

טז ר' אלעזר בר' שמעון אומר לעולם אינו קדוש עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן

16 R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n sagt, es sei nur dann heilig, wenn man sie auf ihren Namen geschlachtet und das Blut auf ihren Namen gesprengt hat!?

יז אמר רב נחמן בר יצחק הוקבעו ולא הוקבעו קא אמר

17 R. Naḥman b. Jiçḥaq erwiderte: Er meint, sie werden dadurch bestimmt, beziehungsweise nicht bestimmt.

יח <big>הדרן עלך פרק רבי ישמעאל</big>

יט מתני׳ <big>ואלו</big> מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים מנחת הסלת והמחבת והמרחשת והחלות והרקיקין מנחת עובדי כוכבים ומנחת נשים ומנחת העומר ומנחת חוטא ומנחת קנאות

19 VON FOLGENDEN SPEISOPFERN IST DER HAUFE ABZUHEBEN UND DAS ZURÜCKBLEIBENDE GEHÖRT DEN PRIESTERN: VOM SPEISOPFER AUS FEINMEHL, DEM PFANNENOPFER, DEM TIEGELOPFER, DEN KUCHEN UND FLADEN, DEM SPEISOPFER VON NICHTJUDEN, DEM SPEISOPFER VON FRAUEN, DEM SPEISOPFER DER SCHWINGEGARBE, DEM SÜND-SPEISOPFER UND DEM EIFERSUCHTS-SPEISOPFER.

כ רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת וקומץ קרב לעצמו ושירים קריבים לעצמן:

20 R. ŠIMO͑N SAGT, VOM SÜND-SPEISOPFER DER PRIESTER WERDE DER HAUFE ABGEHOBEN, UND DANN DER HAUFE BESONDERS UND DAS ZURÜCKBLEIBENDE BESONDERS DARGEBRACHT.

כא <big>גמ׳</big> אמר רב פפא כל היכא דתנן עשר תנן מאי קא משמע לן

21 GEMARA. R. Papa sagte: Von allem, was hier aufgezählt wird, werden zehn [Kuchen dargebracht]. – Was lehrt er uns damit? –

כב לאפוקי מרבי שמעון דאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא קא משמע לן דלא:

22 Dies schließt die Ansicht R. Šimo͑ns aus; dieser sagt, die Hälfte Kuchen und die Hälfte Fladen, so lehrt er uns, daß dem nicht so ist.

כג ושיריהן לכהנים: מנלן דכתיבא כתיבא ודלא כתיבא כתיב בה (ויקרא ו, ז) וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן וגו' והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו

23 UND DAS ZURÜCKBLEIBENDE GEHÖRT DEN PRIESTERN. Woher dies? – Von manchen steht dies ausdrücklich geschrieben, und hinsichtlich derjenigen, von welchen dies nicht ausdrücklich geschrieben steht, heißt es:dies ist das Gesetz des Speisopfers; die Söhne Ahrons sollen es darbringen &c. und was davon zurückbleibt, sollen Ahron und seine Söhne essen. –

כד באה חיטין לא קמיבעיא לן כי קא מיבעיא לן באה שעורין באה שעורין נמי מדנקמצת שיריה לכהנים

24 Von den aus Weizen zu bringenden, ist es uns nicht fraglich, fraglich ist es nur von den aus Gerste zu bringenden. – Auch von den aus Gerste zu bringenden gehört ja, da von ihnen der Haufe abgehoben wird, das Zurückbleibende den Priestern!? –

כה אליבא דרבנן לא קא מיבעיא לן כי קא מיבעיא לן אליבא דרבי שמעון דאמר איכא מנחה דמיקמצא ולא מיתאכלא

25 Nach den Rabbanan ist dies auch nicht fraglich, fraglich ist es nur nach R. Šimo͑n, welcher sagt, es gebe Speisopfer, von denen der Haufe abgehoben wird, die aber nicht gegessen werden.

כו דתנן רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת הקומץ קרב בעצמו והשירים קריבין בעצמן מנלן

26 Wir haben gelernt: R. Šimo͑n sagt, vom Sündspeisopfer der Priester werde der Haufe abgehoben, und dann der Haufe besonders und das Zurückbleibende besonders dargebracht. Woher dies?

כז אמר חזקיה דאמר קרא (ויקרא ז, י) וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה אם אינו ענין לבלולה של חיטין תנהו ענין לבלולה של שעורין ואם אינו ענין לחרבה של חיטין תנהו ענין לחרבה של שעורין

27 Ḥizqija erwiderte: Die Schrift sagt: und jedes mit Öl gemengte oder trockene Speisopfer soll allen Söhnen Ahrons gehören, und da dies auf das gemengte aus Weizen nicht zu beziehen ist, so beziehe man es auf das gemengte aus Gerste, und da dies ferner auf das trockene aus Weizen nicht zu beziehen ist, so beziehe man es auf das trockene aus Gerste. –

כח והאי להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לכדתניא מנין שאין חולקין מנחות כנגד זבחים

28 Ist dies denn hierfür zu verwenden, dies ist ja für folgende Lehre nötig: Woher, daß man nicht Speisopfer gegen Schlachtopferteile?

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel