Menachot 159

Kapitel 159

א אלא אחליפי תודה נדבה בין לפני כפרה בין לאחר כפרה טעונות לחם מרבה בתודות הוא

1 wenn auf den Ersatz eines freiwilligen Dankopfers, so benötigt er ja ob vor oder nach der Sühne des Brotes, denn es ist ein weiteresDankopfer; und wenn auf das Junge eines freiwilligen Dankopfers,

ב אלא אולד תודה נדבה בין לפני כפרה בין לאחר כפרה אין טעונין לחם מותר דתודה היא אלא אולד תודה חובה לפני כפרה טעון לחם לאחר כפרה אין טעון לחם

2 so benötigt es ja ob vor oder nach der Sühne nicht des Brotes, denn es ist ein Überschuß des Dankopfers!? – Vielmehr, auf das Junge eines pflichtigenDankopfers; vor der Sühne benötigt es des Brotes, nach der Sühne benötigt es nicht des Brotes. –

ג מאי קמ"ל דקסבר ר' יוחנן אדם מתכפר בשבח הקדש הוי בה נמי אביי כי האי גוונא

3 Was lehrt er uns damit? – Daß R. Joḥanan der Ansicht ist, man erlange Sühne durch den Zuwachs des Geheiligten. Denselben Einwand richtete auch Abajje.

ד איתמר נמי אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן חילופי תודה נדבה בין לפני כפרה בין לאחר כפרה טעונה לחם מרבה בתודות הוא ולד תודה נדבה בין לפני כפרה בין לאחר כפרה אין טעון לחם מותר דתודה הוא וולד תודה חובה לפני כפרה טעונין לחם לאחר כפרה אין טעונין לחם

4 Es wurde auch gelehrt: R. Jiçḥaq b. Joseph sagte im Namen R. Joḥanans: Der Ersatz des freiwilligen Dankopfers benötigt ob vor oder nach der Sühne des Brotes, denn es ist ein weiteres Dankopfer; das Junge eines freiwilligen Dankopfers benötigt ob vor oder nach der Sühne nicht des Brotes, denn es ist ein Überschuß des Dankopfers; das Junge eines pflichtigen Dankopfers benötigt vor der Sühne des Brotes, nach der Sühne benötigt es nicht des Brotes.

ה אמר שמואל כל שבחטאת מתה בתודה אין טעונה לחם כל שבחטאת רועה בתודה טעונה לחם

5 Šemuél sagte: In einem Falle, wo das Sündopfer verenden zulassen ist, benötigt das Dankopfer nicht des Brotes, und wo das Sündopfer weidenzu lassen ist, benötigt das Dankopfer des Brotes.

ו מתיב רב עמרם מהו אומר (ויקרא ז, יב) התודה יקריב מנין למפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות מנין שאיזו מהן שירצה יקריב ולחמה עמה תלמוד לאמר התודה יקריב יכול תהא שניה טעונה לחם תלמוד לאמר יקריבנו אחד ולא שנים

6 R. A͑mram wandte ein: Was heißt: wegen eines Dankes es darbringt? Woher, daß, wenn jemand sein Dankopfer abgesondert hat und es abhanden gekommen ist, und nachdem er statt dessen ein anderes abgesondert hat, es sich wieder einfindet, und nunmehr beide dastehen, er beliebig eines von ihnen und mit diesem das Brot darbringe? Es heißt: wegen eines Dankes es darbringt. Man könnte glauben, auch das andere benötige des Brotes, so heißt es: es darbringt, eines und nicht zwei.

ז ואילו גבי חטאת כי האי גונא רועה דתנן הפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות מתכפר באחת מהן ושניה תמות דברי רבי וחכמים אומרים אין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שנתכפרו בעלים הא קודם שנתכפרו בעלים רועה

7 Dagegen aber ist in einem solchen Falle das Sündopfer weiden zu lassen, denn wir haben gelernt: Wenn jemand sein Sündopfer abgesondert hat und es abhanden gekommen ist, und nachdem er statt dessen ein anderes abgesondert hat, es sich wieder einfindet, und nunmehr beide dastehen, so erlange man Sühne mit einem von ihnen und das andere ist verenden zu lassen – so Rabbi. Die Weisen sagen, ein Sündopfer sei nur dann verenden zu lassen, wenn es sich einfindet nachdem der Eigentümer Sühne erlangthat. Wenn aber bevor der Eigentümer Sühne erlangt hat, ist es weiden zu lassen!? –

ח שמואל כרבי סבירא ליה דאמר אבודה בשעת הפרשה מתה

8 Šemuél ist der Ansicht Rabbis, welcher sagt, wenn es beim Absondern abhanden gekommenwar, sei es verenden zu lassen. –

ט אלא רועה לרבי היכי משכחת לה כדרבי אושעיא דאמר רבי אושעיא הפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באיזה מהן שירצה והשניה תרעה

9 In welchem Falle ist es nach Rabbi weiden zu lassen? – Nach R. Oša͑ja, denn R. Oša͑ja sagte: Wenn jemand zur Sicherheit zwei Sündopfer abgesondert hat, so schaffe er sich Sühne durch das eine und das andere ist weiden zu lassen. –

י והא גבי תודה כי האי גוונא אין טעונה לחם אלא שמואל כרבי שמעון סבירא ליה דאמר חמש חטאות מתות

10 In einem solchen Falle benötigt ja das Dankopfer nicht des Brotes!? – Vielmehr, Šemuél ist der Ansicht R. Šimo͑ns, der sagt, die fünf Sündopfer seien verenden zulassen. –

יא והא רועה לרבי שמעון לית ליה כלל

11 Nach R. Šimo͑n ist es ja überhaupt nicht weiden zulassen!? –

יב שמואל נמי חדא קאמר כל שבחטאת מתה בתודה אין טעונה לחם מאי קמ"ל לאפוקי מדרבי יוחנן דאמר אדם מתכפר בשבח הקדש קמשמע לן דלא

12 Auch Šemuél spricht nur von dem einen Falle: wenn das Sündopfer verenden zu lassen ist, benötigt das Dankopfer nicht des Brotes. – Was lehrt er unsdamit? – Dies schließt die Lehre R. Joḥanans aus; dieser sagt, man erlange Sühne mit dem Zuwachse des Heiligtums, so lehrt er uns, daß dem nicht so ist.

יג אמר ר' אבא זו תודה וזו לחמה אבד הלחם מביא לחם אחר אבדה תודה אינו מביא תודה אחרת מאי טעמא לחם לגלל תודה ואין תודה לגלל לחם

13 R. Abba sagte: [Sagte jemand:] dies sei ein Dankopferund dies das Brot dazu, so ist, wenn das Brot abhanden gekommen ist, anderes Brot zu holen, und wenn das Dankopfer abhanden gekommen ist, kein anderes Dankopfer zu holen. – Aus welchem Grunde? – Das Brot ist wegen des Dankopfers da, nicht aber das Dankopfer wegen des Brotes.

יד ואמר רבא הפריש מעות לתודתו

14 Raba sagte: Wenn jemand Geld für sein Dankopfer reserviert hat

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel