Menachot 166

Kapitel 166

א מאי עביד ליה מבעי ליה לכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מנין למותר הפסח שקרב שלמים שנאמר (דברים טז, ב) וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא מותר הפסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר

1 Diesen verwendet er für eine Lehre R. Naḥmans, denn R. Naḥman sagte im Namen des Rabba b. Abuha: Woher, daß der Überschuß des Pesaḥopfers als Heilsopfer darzubringen ist? Es heißt:du sollst das Pesaḥopfer schlachten dem Herrn, deinem Gott, Schafe und Rinder, und da das Pesaḥopfer nur von Lämmern und Ziegen darzubringen ist, [so lehrt dies,] daß der Überschuß des Pesaḥopfers als das darzubringen ist, wofür Schafe und Rinder verwandtwerden. –

ב והא מהכא נפקא מדאבוה דשמואל נפקא דכתיב (ויקרא ג, ו) אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים ואמר אבוה דשמואל דבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים

2 Ist dies denn hieraus zu entnehmen, dies geht ja aus einer Lehre des Vaters Šemuéls hervor. Es heißt:Ist sein Opfer vom Kleinvieh, zur Schlachtung eines Heilsopfers, und hierzu sagte der Vater Šemuéls, was vom Kleinvieh kommt, diene zur Schlachtung eines Heilsopfers!? –

ג ואכתי מהכא נפקא מהתם נפקא והתניא כבש לרבות את הפסח לאליה

3 Ist dies denn hieraus zu entnehmen, dies geht ja aus folgender Lehre hervor:Lamm, dies schließt das Pesaḥopfer hinsichtlich des Fettschwanzesein;

ד כשהוא אומר אם כבש להביא פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק

4 und da es noch heißt: wenn ein Lamm, so schließt dies auch das über ein Jahr alte Pesaḥ[lamm]und das neben dem Pesaḥopfer dargebrachte Heilsopfer ein hinsichtlich aller für das Heilsopfer geltenden Vorschriften, daß nämlich diese des Stützens, des Gußopfers und des Schwingens von Brust und Schenkel benötigen.

ה כשהוא אומר ואם עז הפסיק הענין לימד על העז שאינה טעונה אליה

5 Wenn es aber weiter noch heißt:wenn ein Zicklein, so ist das Thema unterbrochen; dies lehrt, daß der Fettschwanz des Zickleins nicht dargebracht werde.

ו תלתא קראי כתיב חד לעברה זמנו ועברה שנתו וחד לעברה זמנו ולא עברה שנתו וחד ללא עברה זמנו ולא עברה שנתו

6 Diesbezüglich sind somit drei Schriftverse vorhanden; einer wegen des Falles, wenn die Zeitund das Lebensjahrverstrichen sind, einer wegen des Falles, wenn die Zeit und nicht das Lebensjahr verstrichen ist, und einer wegen des Falles, wenn weder die Zeit noch das Lebensjahrverstrichen ist.

ז וצריכי דאי אשמעינן עברה זמנו ועברה שנתו משום דאידחי ליה לגמרי אבל עברה זמנו ולא עברה שנתו דחזי לפסח שני אימא לא

7 Und sie sind alle nötig. Würde nur der Fall gelehrt worden sein, wenn die Zeit und das Lebensjahr verstrichen sind, [so könnte man glauben,] weil es vollständig verdrängt wordenist, nicht aber, wenn nur die Zeit und nicht das Lebensjahr verstrichen ist, sodaß es für das zweite Pesaḥfestverwendbar ist.

ח ואי אשמעינן עברה זמנו ולא עברה שנתו דאידחי ליה מפסח ראשון אבל לא עברה זמנו ולא עברה שנתו דאפילו לפסח ראשון נמי חזי אימא לא צריכא:

8 Und würde nur der Fall gelehrt worden sein, wenn die Zeit und nicht das Jahr verstrichen ist, [so könnte man glauben,] weil es vom ersten Pesaḥfeste verdrängt worden ist, nicht aber, wenn weder die Zeit noch das Lebensjahr verstrichen ist, sodaß es für das erste Pesaḥfest verwendbar ist. Daher sind alle nötig.

ט <big>הדרן עלך התודה היתה באה</big>

י מתני׳ <big>כל</big> קרבנות הציבור והיחיד באין מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ

10 ALLE GEMEINDE- UND PRIVATE [SPEIS]OPFER SIND VON INLÄNDISCEM UND VON AUSLÄNDISCHEM, VON NEUEM UND VON ALTEM [GETREIDE] DARZUBRINGEN, AUSGENOMMEN SCHWINGEGARBE UND DIE ZWEI BROTE, DIE NUR VON NEUEM UND VON INLÄNDISCHEM DARZUBRINGEN SIND.

יא וכולן אינן באין אלא מן המובחר ואיזהו מובחר שלהם מכניס וזטחא אלפא לסלת שנייה להן עפוריים בבקעה

11 ALLE ABER SIND NUR VOM BESTEN DARZUBRINGEN. WELCHES IST DAS BESTE? MIKHMAS UND ZANOAḤ LIEFERN DAS ALPHA IN FEINMEHL; DIESEN FOLGT ḤAPHARAJIM IN DER EBENE.

יב כל הארצות היו כשרות אלא מכאן היו מביאין:

12 TAUGLICH WAR ES AUS ALLEN PROVINZEN, NUR BRACHTE MAN ES AUS DIESEN [ORTSCHAFTEN].

יג <big>גמ׳</big> מתניתין דלא כי האי תנא דתניא עומר הבא מן הישן כשר שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות אלא שחיסר מצוה

13 GEMARA. Unsere Mišna vertritt nicht die Ansicht des Autors der folgenden Lehre: Die von altem [Getreide] dargebrachte Schwingegarbe ist tauglich, die von altem [Getreide] dargebrachten zwei Brote sind tauglich, nur hat man ein Gebot unterlassen.

יד עומר דכתיב (ויקרא ב, יד) תקריב את מנחת בכוריך ואפילו מן העלייה

14 Die Schwingegarbe, denn es heißt: das Speisopfer deiner Erstlinge darbringst, selbst aus der Vorratskammer;

טו שתי הלחם דכתיב (ויקרא כג, יז) ממושבותיכם תביאו ולא מן חוצה לארץ ממושבותיכם ואפילו מן העלייה

15 die zwei Brote, denn es heißt: aus euren Wohnorten sollt ihr bringen, nicht aber von ausländischem; aus euren Wohnorten, selbst aus der Vorratskammer. –

טז הא אפיקתיה אמר קרא תביאו ואפילו מן העלייה

16 Dies ist ja bereits gedeutet worden!? – Die Schrift sagt: sollt ihr bringen, selbst aus der Vorratskammer. –

יז והאי מיבעי ליה שכל שאתה מביא ממקום אחר הרי הוא כזה אם כן ליכתוב קרא תביא מאי תביאו שמע מינה תרתי

17 Hieraus wird ja gefolgert, daß alles, was außer diesen dargebracht wird, diesengleiche!? – Der Schriftvers könnte ja gelautet haben: sollst dubringen, wenn es aber heißt: sollt ihr bringen, so ist beides zu entnehmen. –

יח והכתיב (ויקרא כג, י) ראשית למצוה

18 Es heißt ja aberdas erste!? – Als Gebot. –

יט הכתיב (ויקרא כג, טז) חדשה האי מיבעי ליה לכדתניא רבי נתן ור' עקיבא אמרו שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות ומה אני מקיים חדשה שתהא חדשה לכל המנחות

19 Es heißt janeues!? – Dies ist für folgende Lehre nötig: R. Nathan und R. A͑qiba sagten: Die aus altem [Getreide] dargebrachten zwei Brote sind tauglich, und [das Wort] neues deutet darauf, daß sie das neueste unter den Opfern sein müssen. –

כ עד כאן לא פליגי אלא בחדש

20 Siestreiten nur hinsichtlich des neuen,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel