Menachot 18

Kapitel 18

א מנחה מאי עבידתה אמר רב פפא מנחת נסכים

1 Was hat das Speisopfer damit zu tun!? R. Papa erwiderte: Das Speisopfer des Gußopfers;

ב ס"ד אמינא הואיל ובהדי זבח אתיא כי גופיה דזבח דמיא קמ"ל

2 man könnte glauben, da es mit dem Schlachtopfer dargebracht wird, gleiche es dem Schlachtopferselbst, so lehrt er uns. –

ג ומאן דפסל שאני הכא דאמר קרא (ויקרא ו, ג) והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה המנחה עד דאיתא לכולה מנחה לא יקטיר

3 Und derjenige, nach dem esuntauglich ist!? – Anders ist es hierbei, die Schrift sagt:der Priester hebe vom Speisopfer den Erinnerungsteil ab und räuchere ihn auf dem Altar auf; vom Speisopfer, nur wenn das ganze Speisopfer vorhanden ist, räuchere er ihn auf. –

ד ואידך מן המנחה מנחה שהיתה כבר (שלימה בשעת קמיצה יקטיר אע"ג דהשתא אינה שלימה)

4 Und jener!? – Vom Speisopfer, wenn das Speisopfer vorher, beim Abhäufen, vollständig war, räuchere er ihn auf, selbst wenn es jetztnicht mehr vollständig ist.

ה איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש עד שלא פרקה נפרס [לחמה] הלחם פסול ואין מקטיר עליו את הבזיכין ואם משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכין ואמר רבי אלעזר לא פרקה ממש אלא כיון שהגיע זמנה לפרק ואע"פ שלא פירקה

5 R. Joḥanan wandte gegen Reš Laqiš ein: Ist etwas vom [Schaubrote] abgebrochen worden bevor man es fortgenommen hat, so ist das Brot untauglich und man räuchere daraufhin die Schalen [Weihrauch] nicht auf; ist etwas vom Brote abgebrochen nachdem man es fortgenommen hat, so ist das Brot untauglich, jedoch räuchere man daraufhin die Schalen [Weihrauch] auf. Hierzu sagte R. Elea͑zar: Nicht etwa wirklich fortgenommen, sondern sobald die Zeit zur Fortnahme herangereicht ist, selbst wenn man es nicht fortgenommenhat!?

ו א"ל הא מני רבי אליעזר היא א"ל אנא אמינא לך משנה שלימה ואמרת לי את רבי אליעזר

6 Dieser erwiderte: Hier ist die Ansicht R. Elie͑zersvertreten. Jener sprach: Ich nenne dir eine anonyme Mišna, und du sagst, dies sei die Ansicht R. Elie͑zers!?

ז אי ר' אליעזר מאי איריא נפרס אפי' שרוף ואבוד נמי מכשר אישתיק

7 Nach R. Elie͑zer ist es ja tauglichnicht nur, wenn etwas abgebrochen ist, sondern auch wenn es verbrannt worden und abhanden gekommen ist. Da schwieg er. –

ח ואמאי שתק לימא ליה צבור שאני הואיל ואישתרי טומאה לגבייהו אישתרי נמי חסרות אמר רב אדא בר אהבה זאת אומרת החסרון כבעל מום דמי ואין בעל מום בצבור:

8 Weshalb schwieg er, sollte er ihm erwidert haben, bei einer Gemeinde verhalte es sich anders; da bei einer solchen die Unreinheit erlaubt wordenist, so ist auch das Fehlen erlaubt worden!? R. Ada b. Ahaba erwiderte: Dies besagt, daß das Fehlen einem Leibesfehler gleiche, und das Fehlerbehaftete ist auch bei einer Gemeinde nicht erlaubt.

ט יתיב רב פפא וקאמר להא שמעתא א"ל רב יוסף בר שמעיה לרב פפא מי לא עסקינן דרבי יוחנן וריש לקיש במנחת העומר דציבור היא ופליגי

9 R. Papa saß und trug diese Lehre vor. Da sprach R. Joseph b. Šema͑ja zu R. Papa: Erstreckt sich der Streit zwischen R. Joḥanan und Reš Laqiš etwa nicht auch auf das Speisopfer der Schwingegarbe, das ein Gemeindeopfer ist, und sie streiten.

י אמר רב מלכיו תנא חדא (ויקרא ב, ב) מסלתה שאם חסרה כל שהוא פסולה (ויקרא ב, ב) משמנה שאם חסרה כל שהוא פסול

10 R. Malkiju sagte: Es wird gelehrt:von seinem Mehl, fehlt etwas davon, so ist es untauglich;von seinem Öl, fehlt etwas davon, so ist es untauglich;

יא ותניא אידך והנותרת מן המנחה פרט למנחה שחסרה היא ושחסר קומצה ושלא הקטיר מלבונתה כלום

11 ferner lehrt ein Anderes:und was vom Speisopfer zurückbleibt, ausgenommen ist das Speisopfer, von dem etwas fehlt, von dessen Haufen etwas fehlt, und von dessen Weihrauch nichts aufgeräuchert worden ist.

יב תרי קראי בחסרות למה לי לאו חד למנחה שחסרה קודם קמיצה וחד לשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה

12 Wozu sind nun zwei Schriftverse hinsichtlich des Fehlens nötig? Wahrscheinlich bezieht sich einer auf das Speisopfer, von dem vor dem Abhäufen etwas fehlt, und einer auf das Zurückbleibende, von dem zwischen dem Abheben und dem Aufräuchern des Haufens etwas fehlt.

יג ותיובתא דר' יוחנן בתרוייהו

13 Dies ist also eine Widerlegung beider LehrenR. Joḥanans, –

יד לא חד למנחה שחסרה קודם קמיצה דאי מביא מביתו וימלאנה אין ואי לא לא וחד לשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה דאע"ג דמקטיר קומץ עליהן אותן שירים אסורים לאכילה

14 Nein, einer bezieht sich auf das Speisopfer, von dem vor dem Abhäufen etwas fehlt, daß es nur dann [tauglich] ist, wenn man anderes [Mehl] holt und es ergänzt, sonst aber nicht, und einer auf das Zurückbleibende, von dem zwischen dem Abheben und dem Aufräuchern des Haufens etwas fehlt, daß es, selbst wenn man den Haufen aufräuchert, zum Essen verbotenist.

טו דאיבעי' להו לדברי האומר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהן אותן שירים מה הן באכילה

15 Sie fragten nämlich: Wie verhält es sich mit dem Zurückbleibenden hinsichtlich des Essens nach demjenigen, welcher sagt, wenn zwischen dem Abheben und dem Aufräuchern des Haufens vom Zurückbleibenden etwas fehlt, räuchere man daraufhin den Haufen auf?

טז אמר זעירי אמר קרא והנותרת ולא הנותרת מן הנותרת ורבי ינאי אמר מהמנחה מנחה שהיתה כבר:

16 Zee͑ri erwiderte: Die Schrift sagt: was zurückbleibt, nicht aber, was vom Zurückbleibenden zurückbleibt. R. Jannaj erwiderte: Vom Speisopfer, von dem, was vorher ein Speisopfer war.

יז קמץ בשמאל [וכו']: מנא הני מילי אמר רבי זירא דאמר קרא (ויקרא ט, יז) ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה כף זה איני יודע מהו כשהוא אומר (ויקרא יד, טו) ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית כאן שמאלית הא כל מקום שנאמר כף אינו אלא ימין

17 HAT MAN IHN MIT DER LINKEN [HAND] ABGEHOBEN &C. Woher dies? R. Zera erwiderte: Die Schrift sagt:er brachte das Speisopfer dar und füllte seine Hand davon; ich würde nicht gewußt haben, welche Hand, wenn es aber heißt:der Priester nehme vom Log Öl und gieße es auf die linke Hand des Priesters, so ist es nur in diesem Falle die linke, in allen anderen Fällen aber, wo von Hand gesprochen wird, ist die rechte zu verstehen. –

יח והא מיבעי ליה לגופיה שמאלית אחרינא כתיב

18 Dies ist ja aber an sichnötig!? – Die linke wird noch ein anderes Malgenannt. –

יט ואימא אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות שמאלית אחרינא כתיב כאן שמאלית ואין אחר שמאלית

19 Vielleicht ist dies eine Ausschließung nach einer Ausschließung, und eine solche ist einschließend!? – Die linke wird noch ein anderes Malgenannt; nur in diesem Falle erfolgt es mit der linken, nicht aber in einem anderen Falle. –

כ ואימא אדרבה מה כאן שמאלית אף בעלמא נמי שמאלית ארבעה שמאלית כתיבי תרי בעני ותרי בעשיר

20 Vielleicht entgegengesetzt, wie hierbei mit der linken, ebenso auch in anderen Fällen mit der linken!? – Die linke wird viermal genannt, zweimal hinsichtlich eines armen und zweimal hinsichtlich eines reichen [Aussätzigen].

כא אמר ליה ר' ירמיה לרבי זירא על בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית דכתיב (בשמן דמצורע עשיר) למה לי

21 R. Jirmeja sprach zu R. Zera: Wozu heißt es vom Öl eines reichen Aussätzigen:auf den Daumen seiner rechten Hand und auf den großen Zeh seines rechten Fußes,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel