Menachot 187

Kapitel 187

א בחיים ובשחוטין ובדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים מה שאין כן בסמיכה:

1 BEI LEBENDEM UND BEI GESCHLACHTETEM, BEI LEBENDEN DINGEN UND BEI LEBLOSENDINGEN, WAS ABER BEIM STÜTZEN NICHT DER FALL IST.

ב <big>גמ׳</big> תנו רבנן (ויקרא א, ג) קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה

2 GEMARA. Die Rabbanan lehrten: Sein Opfer, dies schließt alle Eigentümer des Opfers hinsichtlich des Stützens ein.

ג שיכול והלא דין הוא ומה תנופה שנתרבתה בשחוטין נתמעטה בחוברין סמיכה שלא נתרבתה בשחוטין אינו דין שתתמעט בחוברין תלמוד לאמר קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה

3 Man könnte nämlich einen Schluß folgern: wenn das Schwingen, das bei Geschlachtetem erweitert wordenist, für die Teilnehmer vermindert wordenist, um wieviel mehr ist das Stützen, das bei Geschlachtetem nicht erweitert worden ist, für die Teilnehmer zu vermindern; daher heißt es: sein Opfer, dies schließt alle Eigentümer des Opfers hinsichtlich des Stützens ein. –

ד ותתרבה תנופה בחוברין מקל וחומר ומה סמיכה שלא נתרבתה בשחוטין נתרבתה בחוברין תנופה שנתרבתה בשחוטין אינו דין שנתרבתה בחוברין

4 Sollte doch [durch einen Schluß] vom Leichteren auf das Schwerere gefolgert werden, daß das Schwingen für die Teilnehmer zu erweitern sei: wenn das Stützen, das bei Geschlachtetem nicht erweitert worden ist, für die Teilnehmer erweitert worden ist, um wieviel mehr ist das Schwingen, das bei Geschlachtetem erweitert worden ist, für die Teilnehmer zu erweitern!? –

ה משום דלא אפשר היכי ליעביד לינפו כולהו בהדי הדדי קא הויא חציצה ליניף וליהדר וליניף תנופה אמר רחמנא ולא תנופות

5 Dies ist nicht möglich; wie sollte es erfolgen: schwingen alle zusammen, so erfolgt ja eine Trennung, und schwingen sie nach einander, so spricht ja der Allbarmherzige von einer Schwingung und nicht von mehreren Schwingungen. –

ו וסמיכה בשחוטין ליתא והתנן בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר היה עולה בכבש והסגן בימינו הגיע למחצית הכבש אחז סגן בימינו והעלהו והושיט לו הראשון הראש והרגל סומך עליהם וזורקן

6 Kommt denn das Stützen bei Geschlachtetem nicht vor, wir haben ja gelernt: Wollte der Hochpriester [die Opferglieder] aufräuchern, so stieg er auf die Altarrampe hinauf, der Priestervorsteher an seiner Rechten, und als er die Hälfte der Altarrampe erreichte, faßte ihn der Priestervorsteher bei seiner Rechten und führte ihn hinauf. Der erstereichte ihm den Kopf und den Hinterfuß, und er stützte [die Hand] darauf und warf sie hinauf.

ז הושיט השני לראשון שתי ידים נותנו לכהן גדול סומך עליהם וזורקן נשמט השני והלך לו וכך היו מושיטין לו שאר כל האברים סומך עליהם וזורקן

7 Der zweite reichte dem ersten die beiden Vorderfüße, dieser gab sie dem Hochpriester, und er stützte [die Hand] darauf und warf sie hinauf. Dann trat der zweite ab und entfernte sich, und so reichten sie ihm alle übrigen Glieder, und er stützte [die Hand] darauf und warf sie hinauf.

ח ובזמן שהוא רוצה הוא סומך ואחרים זורקין

8 Wollte er, so stützte er nur [die Hand] darauf, und andere warfen sie hinauf!?

ט אמר אביי התם משום כבודו דכהן גדול:

9 Abajje erwiderte: Da geschah es nur zur Ehrung des Hochpriesters.

י <big>הדרן עלך פרק שתי מידות</big>

יא מתני׳ <big>שתי</big> הלחם נילושות אחת אחת ונאפות אחת אחת לחם הפנים נילושות אחת אחת ונאפות שתים שתים ובדפוס היה עושה אותן כשהוא רודן נותנן לדפוס כדי שלא יתקלקלו:

11 DIE ZWEI BROTE WERDEN EINZELN GEKNETET UND EINZELN GEBACKEN; DIE SCHAUBROTE WERDEN EINZELN GEKNETET UND JE ZWEI GEBAKKEN. MAN FERTIGTE SIE IN EINER FORM, UND BEIM HERAUSNEHMEN TAT MAN SIE EBENFALLS IN EINE FORM, DAMIT SIE NIGHT BESCHÄDIGT WERDEN.

יב <big>גמ׳</big> מנא הני מילי דתנו רבנן (ויקרא כד, ה) שני עשרונים יהיה החלה האחת מלמד שנילושות אחת אחת

12 GEMARA. Woher dies? – Die Rabbanan lehrten:Zwei I͑saron soll jeder Kuchen sein, dies lehrt, daß sie einzeln geknetet werden. Woher, daß dies auch von den zwei Broten gilt? Es heißt sein.

יג מנין שאף שתי הלחם כך תלמוד לומר יהיה ומנין שאפייתן שתים שתים תלמוד לומר (ויקרא כד, ו) ושמת אותם יכול אף שתי הלחם כן תלמוד לומר אותם

13 Woher, daß das Backen je zwei erfolgt? Es heißt: lege sie. Man könnte glauben, dies gelte auch von den zwei Broten, so heißt es sie.

יד האי אותם הא אפיקתיה אם כן לימא קרא ושמתם מאי ושמת אותם שמעת מיניה תרתי:

14 Das sie hast du ja ausgelegt!? – Die Schrift könnte ja [sie] legen sagen, wenn es aber lege sie heißt, so ist beides zu entnehmen.

טו תנו רבנן ושמת אותם בדפוס שלשה דפוסין הם נותנה לדפוס ועדיין היא בצק וכמין דפוס היה לה בתנור וכשהוא רודה נותנה בדפוס כדי שלא תתקלקל ולהדרה לדפוס קמא כיון דאפי לה נפחה:

15 Die Rabbanan lehrten: Lege sie, in eine Form. Es waren drei Formen: man legte es in die Form als Teig, eine Art Form befand sich im Ofen, und als man es herausnahm, tat man es wieder in eine Form, damit es nicht beschädigt werde. – Sollte man es doch in die erste Form gelegt haben!? – Nach dem Backen schwillt es auf.

טז איתמר לחם הפנים כיצד עושין אותו

16 Es wurde gelehrt: Wie richtete man das Schaubrot her?

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel