Menachot 202

Kapitel 202

א ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפורי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב כולם מטמאין טומאת אוכלין

1 das zu steinigendeRind, das genickbrocheneKalb, die Vögel des Aussätzigen, das Erstgeborene eines Eselsund Fleisch in Milch sind sämtlichals Speisen verunreinigungsfähig.

ב ר' שמעון אומר כולן אין מטמאין טומאת אוכלין ומודה ר' שמעון בבשר בחלב שמטמא טומאת אוכלין הואיל והיתה לו שעת הכושר

2 R. Šimo͑n sagt, sie alle seien als Speise nicht verunreinigungsfähig; jedoch pflichtet R. Šimo͑n bei, daß Fleisch in Milch als Speise verunreinigungsfähig sei, da es eine Zeit der Tauglichkeithatte.

ג ואמר רב אסי אמר ר' יוחנן מאי טעמא דר' שמעון (ויקרא יא, לד) מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים אינו קרוי אוכל

3 Hierzu sagte R. Asi im Namen R. Joḥanans: Folgendes ist der Grund R. Šimo͑ns:von jeder Speise, die gegessen wird; eine Speise, die man anderenzu essen geben darf, heißt Speise, und eine Speise, die man anderen nicht zu essen gebendarf, heißt nicht Speise.

ד והא פיגל במנחה נמי אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים הוא

4 Das verwerfliche Speisopfer ist ebenfalls eine Speise, die man anderen nicht zu essen gebendarf. –

ה אי הכי בשר בחלב נמי תיפוק ליה דאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא

5 Demnachsollte auch beim Fleische in Milch der Umstand berücksichtigt werden, daß es eine Speise ist, die man anderen zu essen gebendarf!?

ו דתניא ר' שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה שנאמר (דברים יד, כא) כי עם קדוש אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו ולהלן הוא אומר (שמות כב, ל) ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה

6 Es wird nämlich gelehrt: R. Šimo͑n b. Jehuda sagte im Namen R. Šimo͑ns: Fleisch in Milch ist zum Essen verboten und zur Nutznießung erlaubt, denn es heißt:du bist ein heiliges Volk dem Herrn, deinem Gott, du sollst kein Zicklein in der Milch seiner Mutter kochen, und dortheißt es: heilige Leute sollt ihr mir sein, Fleisch von Zerrissenem auf dem Felde sollt ihr nicht essen; wie dieses zum Essen verboten und zur Nutznießung erlaubtist, ebenso ist auch jenes zum Essen verboten und zur Nutznießung erlaubt. –

ז חדא ועוד קאמר חדא דאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא ועוד לדידיה נמי היתה לו שעת הכושר

7 Zu diesem Grunde führt er noch einen anderen an; erstens ist es eine Speise, die man anderen zu essen geben darf, und zweitens hatte es auch für ihn selbst eine Zeit der Tauglichkeit.

ח מיתיבי ר' שמעון אומר יש נותר שהוא מטמא טומאת אוכלין ויש נותר שאינו מטמא טומאת אוכלין

8 Man wandte ein: R. Šimo͑n sagte: Es gibt Übriggebliebenes, das als Speise verunreinigungsfähig ist, und es gibt Übriggebliebenes, das nicht als Speise verunreinigungsfähig ist,

ט כיצד לן לפני זריקה אינו מטמא טומאת אוכלין לאחר זריקה מטמא טומאת אוכלין

9 und zwar: hat es vor dem [Blut]sprengen übernachtet, so ist esnicht als Speise verunreinigungsfähig, wenn nach dem Sprengen, so ist es als Speise verunreinigungsfähig.

י (והא) ופיגול בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינו מטמא טומאת אוכלין פיגל במנחה מטמא טומאת אוכלין

10 Verwerfliches, sowohl von Hochheiligem als auch von Minderheiligem, ist nicht als Speise verunreinigungsfähig; hat man ein Speisopfer verwerflich gemacht, so ist es als Speise verunreinigungsfähig!? –

יא לא קשיא כאן שהיתה לה שעת הכושר כאן שלא היתה לה שעת הכושר

11 Das ist kein Einwand; eines, wenn es eine Zeit der Tauglichkeit hatte, und eines, wenn es keine Zeit der Tauglichkeit hatte. –

יב היכי דמי דלא היתה לה שעת הכושר דאקדשינהו במחובר

12 In welchem Falle hatte es keine Zeit der Tauglichkeit? –

יג וליפרקינהו הניחא להך לישנא דאמר רבי אושעיא טמאין נפדין טהורין אין נפדין שפיר

13 Wenn man es [am Boden] haftend geheiligt hat. – Man konnte es ja auslösen!?

יד אלא להך לישנא דאמר אפילו טהורין נפדין לפרקינהו

14 Allerdings nach der Lesart, nach der R. Oša͑ja sagt, unrein seien sie auszulösen, rein seien sie nicht auszulösen, nach der Lesart aber, nach der er sagt, sie seien auch rein auszulösen, konnte man es ja auslösen!? –

טו השתא מיהא לא פריק

15 Tatsächlich aber hat man es nicht ausgelöst. –

טז וכיון דאי בעי פריק ליה שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר כל העומד לפדות כפדוי דמי

16 Wenn man aber wollte, könnte man es ja auslösen, und wir wissen von R. Šimo͑n, daß er der Ansicht ist, was zum Auslösen dasteht. gelte als ausgelöst!?

יז דתניא רבי שמעון אומר פרה מטמאה טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר ואמר ריש לקיש אומר היה ר' שמעון פרה נפדית על גב מערכתה

17 Es wird nämlich gelehrt: R. Šimo͑n sagt, die [rote] Kuhistals Speise verunreinigungsfähig, weil sie eine Zeit der Tauglichkeithatte, und Reš Laqiš erklärte, R. Šimo͑n sei der Ansicht, die [rote] Kuh könne noch dann ausgelöst werden, wenn sie sich bereits auf dem Herrichtungsplatzebefindet. –

יח הכי השתא בשלמא פרה עומדת לפדות היא שאם מצא אחרת נאה הימנה מצוה לפדותה אלא הני מנחות מצוה לפדותן

18 Es ist ja nicht gleich; allerdings ist die [rote] Kuh zur Auslösung geeignet, denn wenn man eine schönere findet, ist es Gebot, sie auszulösen, ist es aber Gebot, Speisopferauszulösen!? –

יט והא לן לפני זריקה דמצוה למיזרקיה ואי בעי זרק וקתני דאין מטמא טומאת אוכלין

19 Vom vor dem Sprengen übernachteten, wobei das Sprengen Gebot ist, und wenn man es wollte, sprengen konnte, lehrt er ja, es sei nicht als Speise verunreinigungsfähig!? –

כ הכא במאי עסקינן שלא היתה שהות ביום למיזרקיה

20 Hier handelt es sich um den Fall, wenn am Tage keine Zeit zum Sprengenwar. –

כא אבל היתה לו שהות ביום מאי מטמא טומאת אוכלין

21 Wozu lehrt er, wenn es demnach als Speise verunreinigungsfähig ist, falls hierfür am Tage Zeit war, daß es, wenn es nach dem Sprengen übernachtet hat, als Speise verunreinigungsfähig sei,

כב אדתני לן לאחר זריקה מטמא טומאת אוכלין ליפלוג בדידה במה דברים אמורים שלא היתה לו שהות ביום אבל היתה לו שהות ביום מטמא טומאת אוכלין

22 sollte er doch den Unterschied hinsichtlich des einen Falles lehren: dies gilt nur von dem Falle, wenn hierfür am Tage keine Zeit war, war aber hierfür am Tage Zeit, so ist es als Speise verunreinigungsfähig!? –

כג הכי נמי קאמר לן קודם שיראה לזריקה אינו מטמא טומאת אוכלין לאחר שיראה לזריקה מטמא טומאת אוכלין

23 Dies meint er auch: ist es übernachtet, bevor es zur Sprengung geeignet war, so ist es nicht als Speise verunreinigungsfähig, wenn aber nachdem es zur Sprengung geeignet war, so ist es als Speise verunreinigungsfähig. –

כד והא פיגל בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים מצוה למיזרקיה

24 Er lehrt ja aber, wenn man Hochheiliges oder Minderheiliges verwerflich gemacht hat, wobei das Sprengen Gebot ist

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel