Menachot 209

Kapitel 209

א תחלה

1 weil die Schrift damit beginnt,

ב מן הצאן יביא כבש הואיל ופתח בו הכתוב תחלה

2 oder wenn er vom Kleinvieh gelobt, ein Lamm bringen, weil die Schrift damit beginnt,

ג מן העוף יביא תורים הואיל ופתח בו הכתוב תחלה

3 oder wenn er vom Geflügel gelobt, Turteltauben bringen, weil die Schrift damit beginnt,

ד אלמה תנן הרי עלי עולה יביא כבש רבי אלעזר בן עזריה אומר תור או בן יונה ולא פליג רבי יהודה

4 während wir gelernt haben, wer ein Brandopfer gelobt, bringe ein Lamm, und wie R. Elea͑zar b. A͑zarja sagt, eine Turteltaube oder eine junge Taube, und R. Jehuda streitet dagegen nicht!? –

ה אלא מאי מיוחדת שבמנחות דלית ליה שם לווי

5 Vielmehr, unter ‘das bekannteste unter den Speisopfern’ ist zu verstehen, es hat keinen Begleitnamen. –

ו והא תנא הואיל ופתח בו הכתוב תחלה קאמר הכי קאמר איזהו מנחה מיוחדת שבמנחות דלית ליה שם לווי זו שפתח בו הכתוב תחלה

6 Jener Autor erklärt ja aber, weil die Schrift damit beginnt!? – Er meint es wie folgt: das bekanntesteunter den Speisopfern, das keinen Begleitnamen hat, ist dasjenige, mit dem die Schrift beginnt. –

ז פשיטא מנחת הסולת קאמר סימנא בעלמא:

7 Selbstverständlich, er sagt ja ausdrücklich: Speisopfer aus Feinmehl!? – Es ist nur ein Merkzeichen.

ח מנחה מין המנחה [וכו']: בעי רב פפא מיני מנחה מהו

8 ‘EIN SPEISOPFER ODER EINE ART VON EINEM SPEISOPFER’ &C. R. Papa fragte: Wie ist es, wenn er ‘Arten eines Speisopfers’ [gesagt hat]:

ט כיון דאמר מיני תרתי קאמר ומאי מנחה דכולה מנחות נמי מנחה מיקריין דכתיב (ויקרא ז, א) וזאת תורת המנחה

9 sind, da er ‘Arten’ gesagt hat, zwei zu verstehen, und ‘eines Speisopfers’ sagte er nur deshalb, weil darunter die Gesamtheit der Speisopfer zu verstehen ist, wie es heißt:dies ist das Gesetz des Speisopfers,

י או דלמא כיון דאמר מנחה חדא מנחה קאמר ומאי מיני מנחה הכי קאמר ממיני מנחה חדא מנחה עלי

10 oder aber ist, da er ‘eines Speisopfers’ gesagt hat, nur eines zu verstehen, und mit ‘Arten eines Speisopfers’ wollte er sagen, daß er eines der verschiedenen Arten Speisopfer spende? –

יא תא שמע מנחה מין מנחה יביא אחת הא מיני מנחה שתים

11 Komm und höre: ‘Ein Speisopfer’ oder ‘eine Art von einem Speisopfer’, so bringe er eines. Demnach bringe er, wenn er ‘Arten eines Speisopfers’ sagte, zwei. –

יב אימא סיפא מנחות מין מנחות יביא שתים הא מיני מנחה חדא אלא מהא ליכא למשמע מינה:

12 Wie ist demnach der Schlußsatz zu erklären: ‘Speisopfer oder eine Art von Speisopfern’, so bringe er zwei. Demnach bringe er, wenn er ‘Arten eines Speisopfers’ sagte, nur eines!? Vielmehr ist hieraus nichts zu entnehmen. –

יג תא שמע מין מנחות עלי יביא שתי מנחות ממין אחד הא ממיני מנחה חדא

13 Komm und höre: [Sagte er], er spende eine Art von Speisopfern, so bringe er zwei Speisopfer derselben Art. Demnach bringe er, wenn er ‘Arten eines Speisopfers’ sagte, eines. –

יד דלמא הא מיני מנחה מביא שתי מנחות משני מינין

14 Vielleicht hat er, wenn er ‘Arten eines Speisopfers’ sagte, zwei Speisopfer zweier Arten zu bringen. –

טו והא לא תני הכי מין מנחות עלי מביא שתי מנחות ממין אחד מיני מנחות עלי מביא שתי מנחות משני מינין הא מיני מנחה חדא

15 Es wird ja aber anders gelehrt: [sagte er,] er spende eine Art von Speisopfern, so bringe er zwei Speisopfer derselben Art, wenn aber, er spende Arten von Speisopfern, so bringe er zwei Speisopfer zweier Arten. Demnach bringe er, wenn er ‘Arten eines Speisopfers’ sagte, eines!? –

טז דלמא הא מני רבי שמעון היא דאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא ומאי מיני מנחה מנחה דאית בה תרי מיני

16 Vielleicht nur nach R. Šimo͑n, welcher sagt, man dürfe ein zur Hälfte aus Kuchen und zur Hälfte aus Fladen bestehendes [Speisopfer] bringen, denn unter ‘Arten eines Speisopfers’ ist ein aus zwei Arten bestehendes Speisopfer zu verstehen,

יז אבל רבנן דאמרי מחצה חלות ומחצה רקיקין לא יביא מביא שתי מנחות משני מינין:

17 nach den Rabbanan aber, welche sagen, man dürfe ein zur Hälfte aus Kuchen und zur Hälfte aus Fladen bestehendes [Speisopfer] nicht bringen, sind zwei Opfer aus zwei Arten zu bringen.

יח פירשתי ואיני יודע מה פירשתי יביא חמשתן: מאן תנא

18 ICH HABE EINES GENANNT, WEISS ABER NICHT, WELCHES ICH GENANNT HABE, SO BRINGE ER ALLE FÜNF. Wer ist der Autor?

יט אמר רבי ירמיה דלא כרבי שמעון דאי רבי שמעון כיון דאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא

19 R. Jirmeja erwiderte: Nicht R. Šimo͑n, denn nach R. Šimo͑n, welcher sagt, man dürfe ein zur Hälfte aus Kuchen und zur Hälfte aus Fladen bestehendes [Speisopfer] bringen, erstreckt sich ja,

כ אי נמי סבר לה כר' יהודה דאמר כל המנחות באות עשר איכא לספוקה בארבע עשרה מנחות

20 selbst wenn er der Ansicht R. Jehudas ist, daß alle Speisopfer aus zehn[Kuchen] bestehen, der Zweifel auf vierzehn Speisopfer.

כא אביי אמר אפילו תימא רבי שמעון שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר מייתי ומתני

21 Abajje sagte: Du kannst auch sagen, R. Šimo͑n, denn wir wissen von R. Šimo͑n, daß er der Ansicht ist, man könne [das Opfer] unter Bedingungbringen.

כב דתניא רבי שמעון אומר למחרת מביא אשמו ולוגו

22 Es wird nämlich gelehrt: R. Šimo͑n sagt, am folgenden Tagebringe er sein Schuldopfer und dazu das Log [Öl]

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel