Menachot 211

Kapitel 211

א ומרקיקין וקא קמיץ מחלות ארקיקין ומרקיקין אחלות

1 und dieser hebt ja von den Kuchen für die Fladen und von den Fladen für die Kuchen ab!? –

ב שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר אם קמץ ועלה בידו מאחד על שניהם יצא

2 Wir wissen von R. Šimo͑n, daß er der Ansicht ist, wenn ihm der Haufe von einemfür beides in die Hand gekommen ist, man seiner Pflicht genügt habe. –

ג והא איכא מותר שמן דאי מחצה חלות ומחצה רקיקין אמר מותר השמן מחזירו לחלות אי כולהו רקיקין אמר מותר השמן נאכל לכהנים

3 Es bleibt ja aber Öl zurück, und wenn er die Hälfte Kuchen und die Hälfte Fladen gelobt hat, gehört das zurückbleibende Öl zu den Kuchen, wenn er aber nur Fladen gesagt hat, wird das zurückbleibende Öl von den Priestern gegessen!? –

ד כרבי שמעון בן יהודה דתניא רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון מושחן כמין כי ומותר השמן נאכל לכהנים

4 Nach R. Šimo͑n b. Jehuda, denn es wird gelehrt: R. Šimo͑n b. Jehuda sagte im Namen R. Šimo͑ns. man bestreiche siein der Art eines Chi, und das zurückbleibende Öl werde von den Priestern gegessen.

ה אמר ליה רב כהנא לרב אשי והא איכא לספוקה במנחת נסכים דאמר רבא מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום

5 R. Kahana sprach zu R. Aši: Es kommt ja noch der Zweifel hinsichtlich des Guß-Speisopfershinzu, denn Raba sagte, man könne jeden Tag ein Guß-Speisopfer geloben!? –

ו כי קא מסתפקא ליה (סימן יחי"ד בגל"ל לבונ"ה בלו"ג מקמצ"ה)

ז באה בגלל יחיד באה בגלל ציבור לא מסתפקא ליה

7 Der Zweifel erstreckt sich nur auf das, was nur von einem einzelnen dargebracht wird, nicht aber auf das, was auch von der Gemeinde dargebrachtwird.

ח כי קא מסתפקא ליה באה בגלל עצמה באה בגלל זבח לא מסתפקא ליה

8 Der Zweifel erstreckt sich nur auf das, was selbständig dargebracht wird, nicht aber auf das, was zum Schlachtopfer dargebrachtwird.

ט כי קא מסתפקא ליה טעונה לבונה שאינה טעונה לבונה לא מסתפקא ליה

9 Der Zweifel erstreckt sich nur auf das, was des Weihrauchs benötigt, nicht aber auf das, was des Weihrauchs nichtbenötigt.

י כי קא מסתפקא ליה באה בלוג באה בשלשה לוגין לא מסתפקא ליה

10 Der Zweifel erstreckt sich nur auf das, wofür ein Log [Öl] erforderlich ist, nicht aber auf das, wofür drei Logerforderlich sind.

יא כי קא מסתפקא ליה טעונה קמיצה שאינה טעונה קמיצה לא קא מסתפקא ליה:

11 Der Zweifel erstreckt sich nur auf das, wovon der Haufe abzuheben ist, nicht aber auf das, wovon der Haufe nicht abzuhebenist.

יב פירשתי מנחה של עשרונים:

12 ICH HABE EIN SPEISOPFER AUS I͑SRONOTH GENANNT.

יג תנו רבנן פירשתי מנחה וקבעתי בכלי אחד של עשרונים ואיני יודע מה פירשתי יביא מנחה של ששים עשרונים דברי חכמים רבי אומר יביא מנחות של עשרונים מאחד ועד ששים שהן אלף ושמונה מאות ושלשים

13 Die Rabbanan lehrten: Sagt er: ich habe ein Speisopfer aus I͑sronoth in einem Gefäße genannt, weiß aber nicht, wieviel ich genannthabe, so bringe er ein Speisopfer von sechzig I͑saron – so die Weisen; Rabbi sagt, Speisopfer von einem bis sechzig I͑saron, das sind eintausendachthundertunddreißig [I͑saron].

יד פירשתי ואיני יודע מה פירשתי ואי זו מהן פירשתי ואיני יודע כמה פירשתי יביא חמש מנחות של ששים ששים עשרונים שהן שלש מאות דברי חכמים רבי אומר יביא חמש מנחות של ששים עשרונים מאחד ועד ששים שהן תשעה אלפים ומאה וחמשים

14 Sagt er: ich habe [das Speisopfer] genannt, weiß aber nicht, was ich genannt habe, welche ich genannt habe und wieviel ich genannt habe, so bringe er alle fünf Speisopfer zu je sechzig I͑saron, das sind dreihundert – so die Weisen; Rabbi sagt, von diesen allen Speisopfer von einem bis sechzig I͑saron, das sind neuntausendeinhundertundfünfzig.

טו במאי קא מיפלגי אמר רב חסדא במותר להכניס חולין לעזרה קא מיפלגי רבי סבר אסור להכניס חולין לעזרה ורבנן סברי מותר להכניס חולין לעזרה

15 Worin besteht ihr Streit? R. Ḥisda erwiderte: Sie streiten, ob man Profanes in den Tempelhof bringen dürfe; Rabbi ist der Ansicht, man dürfe nicht Profanes in den Tempelhofbringen, und die Rabbanan sind der Ansicht, man dürfe Profanes in den Tempelhofbringen.

טז רבא אמר דכולי עלמא אסור להכניס חולין לעזרה והכא במותר לערב חובה בנדבה קא מיפלגי

16 Raba erwiderte: Alle sind der Ansicht, man dürfe nicht Profanes in den Tempelhof bringen, und sie streiten, ob man Pflichtiges mit Freiwilligem mischen dürfe;

יז רבנן סברי מותר לערב חובה בנדבה ורבי סבר אסור לערב חובה בנדבה

17 die Rabbanan sind der Ansicht, man dürfe Pflichtiges mit Freiwilligemmischen, und Rabbi ist der Ansicht, man dürfe nicht Pflichtiges mit Freiwilligem mischen.

יח אמר ליה אביי לרבא לרבנן דאמרי מותר לערב חובה בנדבה הא בעינן שני קמצים דקמיץ והדר קמיץ

18 Abajje sprach zu Raba: Nach den Rabbanan, welche sagen, man dürfe Pflichtiges mit Freiwilligem mischen, sind ja zwei Haufenerforderlich!? – Man hebe einen und dann einen zweiten ab. –

יט והא קא קמיץ מחובה אנדבה ומנדבה אחובה

19 Er hebt ihn ja vom Pflichtigen für das Freiwillige und vom Freiwilligen für das Pflichtigeab!? –

כ דתלי ליה בדעת כהן דאמר כל היכא דמטיא ידא דכהן השתא חובה ולבסוף נדבה

20 Er mache es von der Absicht des Priesters abhängig, indem er spreche: was die Hand des Priesters zuerst erreicht, sei für das Pflichtige, und was nachher, für das Freiwillige. –

כא ואקטורי היכי מקטר ליקטר נדבה ברישא דחובה היכי מקטר לה דלמא כולה חובה היא וחסרו להו שירים

21 Wie erfolgt die Aufräucherung [des Haufens]: räuchert er zuerst den des Freiwilligen auf, so kann er ja nicht den des Pflichtigen aufräuchern, denn wenn es vollständig Pflichtiges ist, fehlt dannvom Zurückbleibenden,

כב ואמר מר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטיר קומץ עליהן

22 und der Meister sagte, wenn zwischen dem Abheben und dem Aufräuchern vom Zurückbleibenden fehlt, dürfe man den Haufen nicht aufräuchern,

כג ליקטר חובה ברישא דנדבה היכי מקטר לה

23 und räuchert er zuerst den des Pflichtigen auf, so kann er ja den des Freiwilligen nicht mehr aufräuchern,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel