Menachot 28

Kapitel 28

א מיפגלי הכא דחשיב בהו בזביחה גופה לא כ"ש

1 verwerflich ist, um wieviel mehr hierbei, wo die Absicht sich auf das Schlachtopfer selbst bezieht!?

ב אלא א"ר יוחנן ה"ט דרבי יוסי הכתוב עשאן גוף אחד והכתוב עשאן שני גופין גוף אחד דמעכבי אהדדי שני גופין דאמר רחמנא הא לחודה עבידא והא לחודה עבידא

2 Vielmehr, erklärte R. Joḥanan, ist folgendes der Grund R. Joses: die Schrift behandelt sieals einen Körper und die Schrift behandelt sie als zwei Körper; als einen Körper, indem sie von einander abhängig sind, und als zwei Körper, denn der Allbarmherzige sagt, daß das eine besonders und das andere besonders hergerichtet werde. Hat man sie vereinigt,

ג ערבינהו מתערבין דהכתוב עשאן גוף אחד פלגינהו מיפלגי דהכתוב עשאן שני גופין

3 so werden sie vereinigt, denn die Schrift behandelt sie als einen Körper; hat man sie geteilt, so gelten sie als geteilt, denn die Schrift behandelt sie als zwei Körper.

ד בעי רבי יוחנן פיגל בלחמי תודה מהו במנחת מאפה מהו תנא ליה רב תחליפא ממערבא וכן אתה אומר בלחמי תודה וכן אתה אומר במנחת מאפה

4 R. Joḥanan fragte: Wie ist es, wenn man eines der Brote des Dankopfers verwerflich gemachthat? Wenn eines des Gebäck-Speisopfers? Da trug ihm R. Taḥlipha aus dem Westen vor: Dasselbe gilt auch von den Broten des Dankopfers und ebenso vom Gebäck-Speisopfer.

ה ת"ר בשעת שחיטה חישב לאכול חצי זית ובשעת זריקה חישב לאכול חצי זית פיגול מפני ששחיטה וזריקה מצטרפין

5 Die Rabbanan lehrten: Hat man beim Schlachten beabsichtigt, eine halbe Olive zu essen, und ebenso auch beim Sprengen, eine halbe Olive zu essen, so ist es verwerflich, weil das Schlachten und das Sprengen vereinigtwerden.

ו איכא דאמרי שחיטה וזריקה דתרווייהו מתירין אין קבלה והולכה לא ואיכא דאמרי הנך דמרחקן וכ"ש הני דמקרבן

6 Manche sagen, dies gelte nur von Schlachten und Sprengen, weil beide erlaubtmachen, nicht aber von [Blut]aufnahme und Hinbringen, manche aber sagen, wenn dies von jenen gilt, die von einander entferntsind, so gilt dies um so mehr von diesen, die auf einander folgen. –

ז איני והא תני לוי ארבע עבודות אין מצטרפות לפיגול שחיטה וזריקה קבלה והולכה אמר רבא ל"ק הא רבי הא רבנן

7 Dem ist ja aber nicht so, Levi lehrte ja, daß die vier Dienstverrichtungen, das Schlachten, das Sprengen, die [Blut]aufnahme und das Hinbringen, hinsichtlich der Verwerflichkeit nicht vereinigt werden!? Raba erwiderte: Dies ist kein Einwand; eines nach Rabbi und eines nach den Rabbanan.

ח דתניא השוחט את הכבש לאכול חצי זית מחלה זו וכן חבירו לאכול חצי זית מחלה זו רבי אומר אומר אני שזה כשר

8 Es wird nämlich gelehrt: Hat man das eine Lamm geschlachtet [in der Absicht], eine halbe Olivevon dem einen Kuchen zu essen, und das andere [in der Absicht], eine halbe Olive vom anderen Kuchen zu essen, so ist es, wie Rabbi sagt, in diesem Falle tauglich.

ט א"ל אביי אימר דשמעת ליה לרבי חצי מתיר וחצי אכילה כולו מתיר וחצי אכילה מי שמעת ליה

9 Abajje sprach zu ihm: Allerdings ist Rabbi dieser Ansicht beim halben Quantumdes halben Erlaubtmachenden, ist er etwa dieser Ansicht auch beim halben Quantum des vollständigenErlaubtmachenden!?

י א"ל רבא בר רב חנן לאביי ואי אית ליה לרבי כולו מתיר וחצי אכילה לגזור חצי מתיר וחצי אכילה אטו כולו מתיר וחצי אכילה דהא רבי יוסי גזר ורבנן גזרי

10 Raba b. R. Ḥanan sprach zu Abajje: Wäre Rabbi dieser Ansichtbeim halben Quantum des vollständigen Erlaubtmachenden, so würde er dieser Ansicht sein auch beim halben Quantum des halben Erlaubtmachenden, mit Rücksicht auf das halbe Quantum des vollständigen Erlaubtmachenden, denn auch R. Jose berücksichtigt dies und auch die Rabbanan berücksichtigen dies.

יא ר' יוסי גזר דתנן להקטיר לבונתה למחר רבי יוסי אומר פסול ואין בו כרת וחכ"א פיגול וחייבין עליה כרת

11 R. Jose berücksichtigt dies, denn wir haben gelernt: Wenn [in der Absicht], den Weihrauch am folgenden Tage aufzuräuchern, so ist es, wie R. Jose sagt, untauglich, und darauf ist die Ausrottung nicht gesetzt; die Weisen sagen, es sei verwerflich und man sei der Ausrottung schuldig.

יב ורבנן נמי גזרי דתנן פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה ולא בקומץ ר"מ אומר פיגול וחייבין עליו כרת וחכ"א אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר

12 Die Rabbanan berücksichtigen dies, denn wir haben gelernt: Hat man es beim Haufen und nicht beim Weihrauch, beim Weihrauch und nicht beim Haufen verwerflich gemacht, so ist es, wie R. Meír sagt, verwerflich und man ist der Ausrottung schuldig; die Weisen sagen, die Ausrottung sei darauf nur dann gesetzt, wenn man das vollständige Erlaubtmachende verwerflich gemachthat.

יג א"ל הכי השתא בשלמא התם גזר רבי יוסי קומץ דלבונה אטו קומץ דמנחה

13 Dieser erwiderte: Was soll dies: allerdings berücksichtigt R. Jose beim Haufen Weihrauch den Haufen vom Speisopfer,

יד רבנן גזרי קומץ אטו קומץ דמנחת חוטא ולבונה אטו לבונה הבאה בבזיכין

14 und ebenso die Rabbanan beim Haufen den Haufen des Sünd-Speisopfers, beim Weihrauch den in den Schalendargebrachten Weihrauch,

טו כבשים נמי כבש אטו כבש חבירו

15 bei einem Lamm das andereLamm,

טז בזך אטו בזך חבירו

16 und bei einer Schale die andere Schale,

יז אלא הכא מי איכא חצי מתיר וחצי אכילה בעלמא דליקום וליגזר

17 aber gibt es auch hierbeieinen entsprechenden Fall von einem halben Quantum des halben Erlaubtmachenden, der zu berücksichtigen wäre!?

יח הכי נמי מסתברא דטעמא דרבנן מש"ה הוא דקתני סיפא מודים חכמים לר"מ במנחת חוטא ומנחת קנאות שאם פיגל בקומץ שפיגול וחייבין עליה כרת שהקומץ הוא המתיר

18 Es ist auch einleuchtend, daß diesder Grund der Rabbanan ist, denn im Schlußsatze lehrt er: Die Weisen pflichten R. Meír hinsichtlich des Sünd-Speisopfers und des Eifersuchts-Speisopfers bei, daß, wenn man sie beim Haufen verwerflich gemacht hat, sie verwerflich seien und man der Ausrottung schuldig ist, weil der Haufe das Erlaubtmachende ist.

יט הא למה לי למיתנא כלל פשיטא מי איכא מתיר אחרינא אלא לאו הא קמ"ל דטעמא דקומץ משום דאיכא קומץ דמנחת חוטא דדמי ליה:

19 Wozu ist dieszu lehren nötig, es ist ja selbstverständlich, gibt es denn bei diesen ein anderesErlaubtmachendes? Wahrscheinlich lehrt er uns folgendes: beim Haufen erfolgt diesaus dem Grunde, weil es den Haufen des Sünd-Speisopfers gibt, der diesem gleicht.

כ <big>מתני׳</big> נטמאת אחת מן החלות או אחד מן הסדרים רבי יהודה אומר שניהם יצאו לבית השריפה שאין קרבן ציבור חלוק וחכמים אומרים הטמא בטומאתו והטהור יאכל:

20 IST EINER VON DEN KUCHEN ODER EINE VON DEN [BROT]SCHICHTEN UNREIN GEWORDEN, SO KOMMEN, WIE R. JEHUDA SAGT, BEIDE IN DEN VERBRENNUNGSRAUM, DENN DAS GEMEINDEOPFER WIRD NICHT GETEILT; DIE WEISEN SAGEN, DAS UNREINE BLEIBT UNREIN UND DAS REINE WERDE GEGESSEN.

כא <big>גמ׳</big> א"ר אלעזר מחלוקת לפני זריקה אבל לאחר זריקה דברי הכל הטמא בטומאתו והטהור יאכל

21 GEMARA. R. Elea͑zar sagte: Sie streiten nur über den Fall, wenn es vor dem Sprengenerfolgt ist, wenn aber nach dem Sprengen, so stimmen alle überein, daß das unreine unrein bleibe und das reine gegessen werde. –

כב ולפני זריקה במאי פליגי אמר רב פפא בציץ מרצה על אכילות קא מיפלגי

22 Worin besteht ihr Streit über den Fall, wenn es vor dem Sprengen erfolgt? R. Papa erwiderte: Sie streiten über die Tauglichmachung des zu Essenden durch das Stirnblatt;

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel