Menachot 37

Kapitel 37

א הכהנים מקרא נדרש לפניו ולאחריו

1 den Priestern, die Schriftworte sind nach obenund nach unten auszulegen. –

ב וסבר ר"ש מקרא נדרש לפניו ולאחריו והתניא (ויקרא ד, כה) ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות המזבח באצבעו ולקח מלמד שלא תהא קבלה אלא בימין באצבעו ונתן מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין

2 Ist R. Šimo͑n denn der Ansicht, die Schriftworte seien nach oben und nach unten auszulegen, es wird ja gelehrt:Der Priester nehme mit seinem Finger vom Blute des Sündopfers und trage es auf die Hörner des Altars auf. Er nehme, dies lehrt, daß die [Blut]aufnahme mit der rechten [Hand] erfolgen muß; mit seinem Finger und trage es auf, dies lehrt, daß das Auftragen mit der rechten [Hand] erfolgen muß.

ג אר"ש וכי נאמר יד בקבלה הואיל ולא נאמר יד בקבלה קיבל בשמאל כשר

3 R. Šimo͑n sprach: Bei der [Blut]aufnahme heißt es ja nicht Hand, und da es hierbei nicht Hand heißt, so ist es gültig, auch wenn man es mit der linken aufgenommen hat.

ד ואמר אביי במקרא נדרש לפניו ולאחריו קא מיפלגי (ור"ש סבר לאחריו נדרש ולפניו אין נדרש)

4 Hierzu sagte Abajje, sie streiten darüber, ob Schriftworte nach oben und nach untenauszulegen seien. R. Šimo͑n ist demnach der Ansicht, sie seien nur nach unten und nicht nach oben auszulegen!? –

ה אלא ה"ט דר"ש והביאה וי"ו מוסיף על ענין ראשון

5 Vielmehr folgendes ist der Grund R. Šimo͑ns:und er bringe es, das und ist eine Hinzufügung zum Vorangehenden!? –

ו וסבר ר"ש וי"ו מוסיף על ענין ראשון אלא מעתה דכתיב (ויקרא א, ה) ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה מלמד על שחיטה שכשירה בזר אי לר"ש וי"ו מוסיף על ענין ראשון שחיטה ה"נ בזר תהא פסולה

6 Ist R. Šimo͑n denn der Ansicht, das und sei eine Hinzufügung zum Vorangehenden, es heißt ja:er schlachte das junge Rind &c. und die Söhne Ahrons, die Priester, sollen das Blut heranbringen und es sprengen; erst von der [Blut]aufnahme ab hat es durch die Priesterschaft zu erfolgen; dies lehrt, daß das Schlachten durch einen Gemeinen zulässig ist. Wenn nun nach R. Šimo͑n das und eine Hinzufügung zum Vorangehenden ist, so sollte auch das Schlachten durch einen Gemeinen unzulässig sein!? –

ז שאני התם דאמר קרא וסמך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים

7 Anders ist es hierbei; die Schrift sagt: er stütze, er schlachte, wie das Stützen durch einen Gemeinenerfolgt, ebenso darf auch das Schlachten durch einen Gemeinen erfolgen. –

ח אי מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ההוא לא מצית אמרת ק"ו ומה זריקה דעיקר כפרה לא בעיא בעלים שחיטה דלאו עיקר כפרה לא כ"ש

8 Demnach sollte doch, wie das Stützen durch den Eigentümer erfolgen muß, auch das Schlachten durch den Eigentümer erfolgen müssen!? – Dies kannst du nicht sagen, denn es ist [ein Schluß] vom Schwereren auf das Leichtere zu folgern: wenn das Sprengen, das die Hauptsühne ist, nicht durch den Eigentümer zu erfolgen braucht, um wieviel weniger das Schlachten, das nicht die Hauptsühne ist.

ט וכי תימא אין דנין אפשר משאי אפשר גלי רחמנא ביוה"כ (ויקרא טז, יא) ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעינן בעלים

9 Wolltest du erwidern, man folgere nicht hinsichtlich des Möglichen vom Unmöglichen, so hat ja der Allbarmherzige hinsichtlich des Versöhnungstages bekundet:er schlachte den Sündopferfarren, der für ihn ist; demnach braucht in anderen Fällen das Schlachten nicht durch den Eigentümer zu erfolgen.

י אמר רב כל מקום שנאמר תורה וחוקה אינו אלא לעכב קא ס"ד תרתי בעיא כדכתיב (במדבר יט, ב) זאת חוקת התורה

10 Rabh sagte: Überall, wo es ‘Gesetz’ und ‘Satzung’ heißt, ist esunerläßlich. Erglaubte, es sei beides erforderlich, wie es heißt:dies ist die Satzung des Gesetzes;

יא (סימן נת"ץ יקמ"ל)

יב והרי נזיר דלא כתיבא ביה אלא תורה ואמר רב תנופה בנזיר מעכבא שאני התם כיון דכתיב כן יעשה כמאן דכתיבא בהו חוקה דמי

12 beim Nazir heißt es ja aber nur ‘Gesetz’, dennoch sagte Rabh, das Schwingensei beim Nazir unerläßlich!? – Anders ist es hierbei; es heißt:so verfahre er, und dies ist ebenso als würde es ‘Satzung’ heißen. –

יג הרי תודה דלא כתיבא ביה אלא תורה ותנן ארבעה שבתודה מעכבין זה את זה שאני תודה דאיתקש לנזיר דכתיב (ויקרא ז, יג) על זבח תודת שלמיו ואמר מר שלמיו לרבות שלמי נזיר

13 Beim Dankopfer heißt es ja nur ‘Gesetz’, dennoch haben wir gelernt, die vier [Arten Brote] des Dankopfers seien von einander abhängig!? – Anders ist es beim Dankopfer, da es mit dem des Nazirs verglichen wird, denn es heißt:zur Schlachtung seiner Dankheilsopfer, und der Meister sagte: seiner Heilsopfer, dies schließe das Heilsopfer des Nazirs ein. –

יד והרי מצורע דלא כתיב ביה אלא תורה ותנן ארבעה מינין שבמצורע מעכבין זה את זה שאני התם כיון דכתיב (ויקרא יד, ב) זאת תהיה תורת המצורע כמאן דכתיב ביה חוקה דמי

14 Beim Aussätzigen heißt es ja nur ‘Gesetz’, dennoch haben wir gelernt, die vier Dingebeim Aussätzigen seien von einander abhängig!? – Anders ist es hierbei; es heißt:dies ist das Gesetz über den Aussätzigen, und dies ist ebenso als würde es ‘Satzung’ heißen. –

טו והרי יוה"כ דלא כתיב ביה אלא חוקה ותנן שני שעירי יוה"כ מעכבין זה את זה אלא או תורה או חוקה

15 Beim Versöhnungstage heißt es ja nur ‘Satzung’, dennoch haben wir gelernt, die zwei Ziegenböcke des Versöhnungstages seien von einander abhängig!? – Vielmehr, entweder ‘Gesetz’ oder ‘Satzung’. –

טז והרי שאר קרבנות דכתיב בהו תורה ולא מעכבי תורה בעיא חוקה וחוקה לא בעיא תורה

16 Bei den übrigen Opfern heißt esja ‘Gesetz’, und siesind nicht unerläßlich!? – Heißt es ‘Gesetz’, so muß es auch ‘Satzung’ heißen, heißt es aber ‘Satzung’, so braucht es nicht auch ‘Gesetz’ zu heißen. –

יז והא תורה וחוקה קא אמר ה"ק אף על גב דכתיב תורה אי כתיבא חוקה אין ואי לא לא

17 Er sagt ja aber ‘Gesetz’ und ‘Satzung’!? – Er meint es wie folgt: selbst wenn es ‘Gesetz’ heißt, ist es nur dann [unerläßlich], wenn es auch ‘Satzung’ heißt, sonst aber nicht. –

יח והרי מנחה דכתיב בה חוקה ואמר רב כל מקום שהחזיר הכתוב בתורת מנחה אינו אלא לעכב החזיר אין לא החזיר לא

18 Beim Speisopfer heißt es ja ‘Satzung’, dennoch sagte Rabh, was die Schrift irgendwo beim Gesetz vom Speisopfer wiederholt, sei unerläßlich; nur was sie wiederholt, anderes aber nicht!? –

יט שאני התם דכי כתיבא חוקה אאכילה כתיבא

19 Anders ist es hierbei, wo [das Wort] ‘Satzung’ sich auf das Essen bezieht. –

כ והרי לחם הפנים דכי כתיבא חוקה אאכילה כתיבא ותנן שני סדרים מעכבין זה את זה שני בזיכין מעכבין זה את זה הסדרין והבזיכין מעכבין זה את זה

20 Beim Schaubrote bezieht sich ja [das Wort] ‘Satzung’ ebenfalls auf das Essen, dennoch haben wir gelernt, die beiden [Brot]schichten seien von einander abhängig, die beiden Schalen seien von einander abhängig und die [Brot]schichten und die Schalen seien von einander abhängig!? –

כא אלא כל היכא דכתיבא אאכילה אכולא מילתא כתיבא

21 Vielmehr, wo dieses hinsichtlich des Essens geschrieben steht, bezieht es sich auf das ganze Gesetz, nur verhält es sich hierbeianders; die Schrift sagt:

כב שאני התם דאמר קרא (ויקרא ב, טז) מגרשה ומשמנה

22 von seinem Schrote und von seinem Öl,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel