Menachot 38

Kapitel 38

א גרש ושמן מעכבין ואין דבר אחר מעכב

1 Schrot und Ölsind unerläßlich, alles andere aber

ב גופא אמר רב כל מקום שהחזיר לך הכתוב בתורה מנחה אינו אלא לעכב ושמואל אמר גרש ושמן מעכבין ואין דבר אחר מעכב ולשמואל אע"ג דתנא ביה קרא לא מעכבא ליה

2 Der Text. Rabh sagte: Was die Schrift irgendwo beim Gesetze vom Speisopfer wiederholt hat, ist unerläßlich. Šemuél aber sagte, nur Schrot und Öl seien unerläßlich, anderes aber nicht. Ist denn nach Šemuél nicht auch das unerläßlich, was die Schrift wiederholthat!? –

ג אלא כל היכא דתנא ביה קרא ודאי מעכבא והכא במלא קומצו בקומצו קא מיפלגי דתניא מלא קומצו בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ

3 Vielmehr, was die Schrift wiederholt hat, ist entschieden unerläßlich, und sie streiten über [die Worte]einen Haufen voll undmit seinem Haufen. Es wird nämlich gelehrt: Einen Haufen voll, mit seinem Haufen, man darf kein Maß für den Häufenfertigen.

ד רב סבר הא נמי תנא ביה קרא דכתיב (ויקרא ט, יז) ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה ושמואל דורות משעה לא ילפינן

4 Rabh ist der Ansicht, die Schrift habe auch dieswiederholt, denn es heißt:er brachte das Speisopfer dar und füllte seine Handdavon. Šemuél aber ist der Ansicht, von [einem Gesetze] pro praesentisei nicht hinsichtlich eines für die Dauer zu folgern. –

ה ולא יליף שמואל דורות משעה והתנן כלי הלח מקדשין את הלח ומדת יבש מקדשין את היבש ואין כלי הלח מקדשין את היבש ולא מדת יבש מקדשין את הלח

5 Folgert Šemuél etwa nicht von [einem Gesetze] pro praesenti hinsichtlich eines für die Dauer, wir haben ja gelernt: Flüssigkeitsgefäße heiligen Flüssigkeiten, und Trockenmaße heiligen trockene Dinge.

ו ואמר שמואל ל"ש אלא מדות אבל מזרקות מקדשין דכתיב (במדבר ז, יג) שניהם מלאים סלת

6 Hierzu sagte Šemuél, dies gelte nur von Meßgefäßen, die Sprengbecken aber heiligen wohl, denn es heißt:beide voll mit Feinmehl. –

ז שאני התם דתנא בה קרא תריסר זימנין

7 Anders ist es hierbei, wo die Schrift es zwölfmalwiederholt.

ח א"ל רב כהנא ורב אסי לרב והרי הגשה דתנא בה קרא ולא מעכבא מאן תנא ביה דכתיב (ויקרא ז, א) זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה'

8 R. Kahana und R. Asi sprachen zu Rabh: Das Heranbringenhat ja die Schrift wiederholt, dennoch ist es nicht unerläßlich!? – Wo hat sie es wiederholt? – Es heißt:dies ist das Gesetz des Speisopfers, die Söhne Ahrons sollen es vor den Herrn bringen. –

ט ההוא לקבוע לה מקום הוא דאתא דתניא לפני ה' יכול במערב ת"ל אל פני המזבח

9 Dies bestimmt nur die Stelle. Es wird nämlich gelehrt: Vor den Herrn, man könnte glauben, in der Westseite, so heißt es: an die Vorderseite des Altars;

י אי אל פני המזבח יכול בדרום ת"ל לפני ה' הא כיצד מגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו

10 wenn an die Vorderseite des Altars, so könnte man glauben, in der Südseite, so heißt es: vor den Herrn. Wie ist dies nun zu erklären? Man bringe es zum südwestlichen Horn, gegen die Kante des Horns, und dies genügt.

יא רבי אליעזר אומר יכול יגישנה למערבה של קרן (או) לדרומה של קרן אמרת כל מקום שאתה מוצא שתי מקראות אחד מקיים עצמו ומקיים חבירו ואחד מקיים עצמו ומבטל את חבירו מניחין את שמקיים עצמו ומבטל חבירו ותופשין את שמקיים עצמו ומקיים חבירו

11 R. Elie͑zer sagte: Man könnte glauben, man bringe es zur westlichen oder zur südlichen Seite des Horns, so ist zu erwidern: wenn du zwei Schriftverse findest, von denen der eine sich selbst und auch den anderen aufrecht erhält, und der andere sich aufrecht erhält und jenen aufhebt, so lasse man den, der sich selbst aufrecht erhält und den anderen aufhebt, und halte sich an den, der sich und den anderen aufrecht erhält.

יב שכשאתה אומר לפני ה' במערב בטלתה אל פני המזבח בדרום וכשאתה אומר אל פני המזבח בדרום קיימתה לפני ה'

12 Wenn du sagst: vor den Herrn, in der Westseite, so hast du aufgehoben [die Worte] an die Vorderseite des Altars, in der Südseite, wenn du aber sagst: an die Vorderseite des Altars, in der Südseite, so hältst du aufrecht [die Worte] vor den Herrn. –

יג והיכא קיימתה אמר רב אשי קסבר האי תנא כוליה מזבח בצפון קאי

13 Wieso hältst du sie aufrecht!? R. Aši erwiderte: Dieser Autor ist der Ansicht, der ganze Altar habe auf der Nordseitegestanden.

יד מתקיף לה רב הונא הרי מלח דלא תנא ביה קרא ומעכבא ביה דתניא (במדבר יח, יט) ברית מלח עולם הוא שתהא

14 R. Hona wandte ein: Das Salzen hat ja die Schrift nicht wiederholt, dennoch ist es unerläßlich!? Es wird nämlich gelehrt:Einewiges Salzbündnis ist es,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel