Menachot 7

Kapitel 7

א מה לי א"ר שמעון טעמא דר' שמעון משום מחשבה דמינכרא לא פסלה והא מחשבה דמינכרא הוא

1 ist der Grund R. Šimo͑ns, die Absicht mache, wenn es ersichtlichist, nicht untauglich, und auch hierbei ist sie ersichtlich,

ב או דילמא טעמא דר"ש משום דכתיב (ויקרא ו, ז) וזאת תורת המנחה וזבח לא כתיב אמר ליה כלום הגענו לסוף דעתו של ר"ש

2 oder aber ist der Grund R. Šimo͑ns, weil es heißt: dies ist das Gesetz des Speisopfers, nicht aber des Schlachtopfers? Dieser erwiderte: Sind wir denn auf den Grund der Ansicht R. Šimo͑ns gekommen?

ג כרבה לא משני ליה משום קושיא דאביי

3 Nach Rabba erwiderte er ihm nicht, wegen des Einwandes Abajjes;

ד כרבא לא משני ליה משום קושיא וזאת תורת החטאת

4 nach Raba erwiderte er ihm ebenfalls nicht, wegen des Einwandes [aus dem Schriftverse:] dies ist das Gesetz des Sündopfers;

ה כרב אשי לא משני ליה משום קושיא דרב אחא בריה דרבא:

5 und nach R. Aši erwiderte er ihm ebenfalls nicht, wegen des Einwandes R. Aḥas, des Sohnes Rabas.

ו חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות: בשלמא מנחת חוטא חטאת קרייה רחמנא (ויקרא ה, יא) לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא וגו' אלא מנחת קנאות מנלן

6 AUSGENOMMEN SIND DAS SÜND-SPEISOPFER UND DAS EIFERSUCHTS-SPEIS-OPFER. Einleuchtend ist diesvom Sünd-Speisopfer, denn der Allbarmherzige nennt es Sündopfer:nicht soll er Öl darauf tun noch Weihrauch dazu geben, denn es ist ein Sündopfer &c., woher dies aber vom Eifersuchts-Speisopfer? –

ז דתני תנא קמיה דרב נחמן מנחת קנאות מותרה נדבה

7 EinJünger rezitierte vor R. Naḥman: Das Zurückbleibende vom Eifersuchts-Speisopferfällt der Spendenkassezu.

ח א"ל שפיר קאמרת (במדבר ה, טו) מזכרת עון כתיב בה ובחטאת כתיב (ויקרא י, יז) ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה מה חטאת מותרה נדבה אף מנחת קנאות מותרה נדבה וכחטאת מה חטאת פסולה שלא לשמה אף מנחת קנאות פסולה שלא לשמה

8 Dieser sprach: Du hast recht;die Erinnerung einer Sünde, es heißt hierbei Sünde, wie beim Sündopfer:er hat es euch gegeben, um die Sünde der Gemeinde fortzuschaffen; wie nun das Zurückbleibende vom Sündopfer der Spendenkasse zufällt, ebenso fällt auch das Zurückbleibende vom Eifersuchts-Sündopfer der Spendenkasse zu; und wie ferner das Sündopfer auf einen anderen Namen untauglich ist, ebenso ist auch das Eifersuchts-Speis-opfer auf einen anderen Namen untauglich. –

ט אלא מעתה אשם יהא פסול שלא לשמו דגמר עון עון מחטאת

9 Demnach sollte auch das Schuldopfer auf einen anderen Namen untauglich sein, da dies aus [dem Worte] Sündezu

י דנין עון מעון ואין דנין עונו מעון

10 folgern ist, das auch beim Sündopfer gebraucht wird!? – Man vergleiche Sünde mit Sünde, nicht aber seine Sünde mit Sünde, –

יא מאי נפקא מינה והא תנא דבי ר' ישמעאל (ויקרא יד, לט) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה

11 Welchen Unterschied gibt es denn hierbei, in der Schule R. Jišma͑éls lehrten sie ja:wenn der Priester wiederkommt, und:der Priester soll hineingehen, denn ‘kommen’ und ‘gehen’ sei dasselbe!?

יב ועוד ליגמר עונו עונו מעון דשמיעת הקול דכתיב (ויקרא ה, א) אם לא יגיד ונשא עונו

12 Und ferner ist dies ja auch zu folgern aus [den Worten] seine Sünde, die beim Zeugenaufrufegebraucht wurden, denn es heißt:wenn er nicht aussagt, so trage er seine Sünde!? –

יג אלא כי גמרי גזירה שוה למותר נדבה הוא דגמרי

13 Vielmehr, [der Schluß durch] Wortanalogie erstreckt sich nur auf das Zurückbleibende, daß es der Spendenkassezufalle.

יד וכי תימא אין גזירה שוה למחצה גלי רחמנא גבי חטאת (ויקרא ד, לג) ושחט אותה לחטאת אותה לשמה כשירה שלא לשמה פסולה אבל כל קדשים בין לשמן בין שלא לשמן כשרים

14 Wolltest du einwenden, es gebe keinen [Schluß durch] Wortanalogie zur Hälfte, so hat der Allbarmherzige beim Sündopfer bekundet:er schlachte es als Sündopfer, dieses allein ist nur auf seinen Namen tauglich, auf einen anderen Namen aber untauglich, alle anderen Opfer dagegen sind sowohl auf ihren Namen als auch auf einen anderen Namen tauglich. –

טו אלא מנחת חוטא ומנחת קנאות דפסולין שלא לשמן מנלן

15 Woher wissen wir nun, daß das Sünd-Speisopfer und das Eifersuchts-Speisopfer auf einen anderen Namen untauglich sind!? –

טז חטאת טעמא מאי משום דכתיב בה היא ה"נ הא כתיב בהו היא

16 Das Sündopfer ist es deshalb, weil es bei diesem esheißt, und auch bei diesen heißt es es. –

יז אשם נמי הא כתיב ביה הוא ההוא הוא לאחר הקטרת אימורין הוא דכתיב

17 Auch beim Schuldopfer heißt es ja es!? – Bei diesem steht es erst nach [der Vorschrift von] der Aufräucherung der Opferteile.

יח כדתניא אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין הוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר

18 Wie gelehrt wird: Beim Schuldopfer heißt es es erst nach [der Vorschrift von] der Aufräucherung der Opferteile, und dieses ist tauglich, auch wenn die Opferteile überhaupt nicht aufgeräuchert wordensind. –

יט ואלא הוא למה לי לכדרב הונא אמר רב אשם שניתק לרעייה ושחטו סתם כשר לשום עולה

19 Worauf deutet demnach das es!? – Auf eine Lehre R. Honas, der im Namen Rabhs sagte: Wenn ein Schuldopfer zur Weide ausgeschiedenworden ist und man es geschlachtet hat, so ist es als Brandopfer tauglich.

כ ניתק אין לא ניתק לא אמר קרא הוא בהוייתו יהא:

20 Nur wenn es ausgeschieden wordenist, sonst aber nicht, denn es heißt es, es bleibe bei seinem Wesen.

כא אמר רב מנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסולה הואיל ובאת להתיר ולא התירה וכן אתה אומר באשם נזיר

21 Rabh sagte: Hat man vom Speisopfer der Schwingegarbeden Haufen auf einen anderen Namen abgehoben, so ist es untauglich, denn es sollte Erlaubnis erwirkenund hat es nicht getan. Ebenso verhält es sich auch beim Schuldopfer des Nazirs

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel