Nazir 99

Kapitel 99

א אמר ר' יוסי יאמרו מאיר שכב יהודה כעס יוסי שתק תורה מה תהא עליה א"ר יוסי לא נצרכה אלא למת שאין עליו כזית בשר ועדיין יאמר על אבר ממנו מגלח על כולו לא כל שכן

1 Da sagte R. Jose: Man würde sagen: Meír ist tot, Jehuda zürnt und Jose schweigt; was wird nun aus der Tora!? Hierauf erklärte R. Jose: Diesist wegen einer Leiche nötig, an der keine Olive Fleisch ist. – Aber noch ist ja einzuwenden: wenn er sich wegen eines Gliedes davon scheren muß, um wieviel mehr wegen der ganzen!?

ב אלא כדאמר רבי יוחנן לא נצרכה אלא לנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין הכא נמי בנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין

2 Vielmehr, wie R. Joḥanan erklärt hat, dies gelte von einem Abortus, dessen Glieder noch nicht durch Adern verbunden sind, ebenso ist dies auch hierbei wegen eines Abortus nötig, dessen Glieder noch nicht durch Adern verbundensind.

ג רבא אמר לא נצרכה אלא לרוב בניינו ולרוב מניינו שאין בהן רובע עצמות

3 Raba erklärte: Dies gilt von einer, deren größere Hälfte dem Umfange und der Gliederzahl nach kein Viertelkab Gebeine hat.

ד על כזית מת ועל כזית נצל: ואיזהו נצל בשר המת שקרש ומוהל שהרתיח

4 AN EINER OLIVE VON EINER LEICHE, AN EINER OLIVE VERWESTES. Was heißt Verwestes? – Leichenfleisch, das vertrocknetist, und Jauche, die zersetzt worden ist. –

ה היכי דמי אילימא דלא ידעינן דדידיה הוא כי קרש מאי הוי אלא דידעינן דדידיה הוא אף על גב דלא קרש

5 In welchem Falle, weiß man nicht, daß es von [der Leiche] ist, so ist ja nichts dabei, daß es vertrocknet ist, und weiß man, daß es von dieser ist, so sollte es auch von dem Falle gelten, wenn es nicht vertrocknet ist!?

ו אמר ר' ירמיה בסתם אי קרש מוהל הוא לא קרש דלמא כיחו וניעו הוא

6 R. Jirmeja erwiderte: Wenn es unentschieden ist; ist es vertrocknet, so ist es Leichenjauche, und ist es nicht vertrocknet, so kann es Mund oder Nasenschleim sein.

ז בעא מיניה אביי מרבה יש נצל לבהמה או אין נצל לבהמה מי אמרינן גמירי נצל דאתי מאדם אבל דאתי מבהמה לא או דלמא לא שנא

7 Abajje fragte Rabba: Gibt es bei einem Vieh Verwestesoder nicht: sagen wir, die Überlieferung hinsichtlich des Verwestengelte nur von dem eines Menschen, nicht aber von dem eines Viehs, oder gibt es hierbei keinen Unterschied?

ח הניחא למאן דאמר טומאה חמורה עד לגר וטומאה קלה עד לכלב שפיר

8 Nicht fraglich ist dies allerdings nach demjenigen, welcher sagt, hinsichtlich der schweren Unreinheit, solange es für einen Fremdling, und hinsichtlich der leichten Unreinheit, solange es für einen Hund [genießbar ist],

ט אלא למ"ד טומאה חמורה עד לכלב מאי איכא למימר

9 wie ist es aber nach demjenigen, welcher sagt, auch hinsichtlich der schweren Unreinheit, solange es für einen Hund [genießbar ist]? –

י תא שמע המחוהו באור טמא בחמה טהור ואי ס"ד עד לכלב אפי' בחמה נמי

10 Komm und höre: Hat man esam Feuer geschmolzen, so ist erunrein, wenn aber an der Sonne, so ist errein. Wenn dem nun sowäre, so sollte er [unrein sein,] auch wenn man es an der Sonne geschmolzen hat!? –

יא אימת ממחי ליה בתר דאסרוח בחמה כיון דאסרח הוה ליה עפר

11 An der Sonne schmilzt es erst, nachdem es verwest ist, und sobald es verwest ist, gilt es als Erde.

יב תנן כל הנצוק טהור

12 Es wird gelehrt: Alles, was durch den Strahl verbunden wird, ist rein,

יג חוץ מדבש הזיפים והצפיחית

13 ausgenommen der Honig aus Ziph und Çapaḥath;

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel