Nedarim 42

Kapitel 42

א מי דמי גבי צונן צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה
1 Es ist nicht gleich; hierbei sagen wir, Fromme versprechen wenigund tun viel,
ב הכא ספיקא הוא דלמא פחות מסלע ויותר על שקל קאמר וזירוזין הוי או דלמא דווקא קאמר ונידרא הוי תיבעי
2 da aber ist es wirklich zweifelhaft, ob weniger als einen Sela͑ und mehr als einen Šeqel gemeint war, sodaß es nur als Anspornung gilt, oder es wörtlich gemeint war, sodaß es ein [gültiges] Gelübde ist. – Dies bleibt unentschieden.
ג אמר רב יהודה אמר רב אסי ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם כי אמריתא קמיה דשמואל אמר תנא תני ארבעה נדרים התירו חכמים ואת אמרת צריכין שאלה לחכם
3 R. Jehuda sagte: R. Asi sagte, diese vier Gelöbnisschwüre benötigen des Nachsuchens bei einem Gelehrten. Als ich dies Šemuél vortrug, sprach er zu mir: Der Autor lehrt: vier Gelöbnisschwüre erklärten die Weisen für aufgelöst, und du sagst, sie benötigen des Nachsuchens bei einem Gelehrten!?
ד רב יוסף מתני לה להא שמעתא בהאי לישנא אמר רב יהודה אמר רב אסי אין חכם רשאי להתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו קסבר אין פותחין בחרטה
4 R. Joseph lehrte diese Lehre wie folgt: R. Jehuda sagte im Namen R. Asis: Ein Gelehrter darf nur Gelübde wie diese vier auflösen. Er ist nämlich der Ansicht, man gebe ihm keine Anleitung zum Bereuen.
ה ההוא דאתא לקמיה דרב הונא אמר ליה ליבך עלך אמר ליה לא ושרייה
5 Einst kam jemand zu R. Hona, und als dieser ihn fragte, ob er noch mit dem Herzen dabeisei, sagte er: nein; da löste er es ihm auf.
ו ההוא דאתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה מי נדרת אמר ליה לא והתירו
6 Einst kam jemand zu Rabba b. R. Hona. Da fragte er ihn: Würdest du, wenn zehn Leute dich dann beruhigthätten, gelobt haben? Dieser erwiderte: Nein. Da löste er es ihm auf.
ז תניא רבי יהודה אומר אומרים לו לאדם לב זה עליך אם אמר לאו מתירין אותו רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו אומרים לו לאדם אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה מי נדרת אם אמר לאו מתירין אותו
7 Es wird gelehrt: R. Jehuda sagte: Man frage ihn, ob er noch mit dem Herzen dabei sei, und wenn er ‘nein’ sagt, löse man es ihm auf. R. Jišma͑él b. R. Jose sagte im Namen seines Vaters: Man frage ihn, ob er, wenn zehn Personen ihn dann beruhigt hätten, gelobt haben würde, und wenn er ‘nein’ sagt, löse man es ihm auf.
ח (סימן אסי ואלעזר יוחנן וינאי)
8 --
ט ההוא דאתא לקמיה דרבי אסי אמר ליה כדו תהית אמר ליה לא ושרייה ההוא דאתא לקמיה דרבי אלעזר אמר ליה בעית נדור אמר ליה אילו לא מרגזין לי לא בעינן כלום אמר ליה תהא כבעית ההיא איתתא דאדרתה לברתה אתאי לקמיה דרבי יוחנן אמר לה אילו הוה ידעת דאמרן מגירתיך עלה דברתך
9 Einst kam jemand zu R. Asi, und dieser sprach zu ihm: Du bereuest es nun? Jener erwiderte: Ob nicht! Da löste er es ihm auf. Einst kam jemand zu R. Elea͑zar, und dieser sprach zu ihm: Wolltestdu geloben? Jener erwiderte: Hätte man mich nicht geärgert, würde ich nichts gewollt haben. Da sprach er zu ihm: Wie du [jetzt] willst. Einst kam eine Frau, die ihrer Tochter den Genuß abgelobt hatte, zu R. Joḥanan. Dieser sprach zu ihr: Würdest du deiner Tochter den Genuß abgelobt haben, wenn du gewußt hättest, daß die Nachbarinnen über sie sagen würden:
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel