Nedarim 8

Kapitel 8

א ואם גילח על אחת משלשתן יצא לא ליעבור עליה בבל תאחר קמ''ל

1 auch wenn er sich bei einem der drei [Opfer]das Haarschert. Man könnte glauben, hierbei gelte nicht das Verbot des Versäumens, so lehrt er uns.

ב ואיבעית אימא מאי חדושיה משום דלא מתפיסו בנדר והא דקא קשיא לך חטאת חלב חטאת חלב קאתיא לכפרה חטאת נזיר למאי אתיא

2 Wenn du aber willst, sage ich, das Novum bestehe darin, daß [das Opfer] von einem Gelübde nicht erfaßtwird. Wenn du aber vom Sündopfer wegen Talg[genusses]einwendest, so [ist zu erwidern:] das Sündopfer wegen Talg[genusses] wird als Sühnedargebracht, wozu aber wird das Sündopfer des Nazirs dargebracht!? –

ג והרי חטאת יולדת דלא אתיא לכפרה ועבר עלה משום בל תאחר ההיא קא שריא לה למיכל בקדשי'

3 Das Sündopfer der Wöchnerin wird ja nicht zur Sühne dargebracht, dennoch besteht bei diesem das Verbot des Versäumens!? – Dieses berechtigt sie, Heiliges zu essen.

ד אמר מר ומה נדרים האב מיפר נדרי בתו ובעל מיפר נדרי אשתו אף נזירות האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו למה לי היקשא תיתי במה מצינו מנדרים

4 Der Meister sagte: Und wie ferner beim Gelübde der Vater das Gelübde seiner Tochter und der Ehemann das Gelübde seiner Frau aufheben kann, ebenso kann beim Nazirat der Vater das Nazirat seiner Tochter und der Ehemann das Nazirat seiner Frau aufheben. Wozu ist die Vergleichung nötig, dies ist ja durch Ausdehnung des Gesetzes vom Gelübdezu folgern!? –

ה דילמא גבי נדרים הוא דמיפר משום דלא אית ליה קיצותא אבל גבי נזירות דאית ליה קיצותא דסתם נזירות ל' יום אימא לא קמ''ל

5 Vielleicht kann er nur das Gelübde aufheben, wofür keine Dauer festgesetzt ist, nicht aber das Nazirat, wofür eine Dauer festgesetzt ist, denn es wird gelehrt, das unbefristete Nazirat währe dreißig Tage; daher lehrt er uns.

ו האומר לחבירו מודר אני וכו' אמר שמואל בכולן עד שיאמר שאני אוכל לך שאני טועם לך

6 SPRICHT JEMAND ZU SEINEM NÄCHSTEN: ICH SEI DIR ABGELOBT &C. Šemuél sagte: In all [diesen Fällen] nur dann, wenn er sagt: dasich deines esse, das ich deines koste.

ז מיתיבי מודר אני ממך מופרשני ממך מרוחקני ממך ה''ז אסור שאני אוכל לך שאני טועם לך ה''ז אסור הכי קתני בד''א באומר שאני אוכל לך שאני טועם לך

7 Man wandte ein: [Sagte er:] ich sei dir abgelobt, ich sei dir abgesondert, ich sei dir entfernt, so ist esihm verboten; [sagte er:] das ich deines esse, das ich deines koste, so ist es ihm verboten!? – Er meint es wie folgt: dies nur dann, wenn er [auch] sagt: das ich deines esse, das ich deines koste. –

ח והתניא איפכא שאני אוכל לך שאני טועם לך אסור מודרני ממך ומופרשני ממך מרוחקני ממך ה''ז אסור תני הכי וכבר אמר מודרני

8 Es wird ja aber [auch] umgekehrtgelehrt: [sagte er:] das ich deines esse, das ich deines koste, so ist es ihm verboten; [sagte er:] ich sei dir abgelobt, ich sei dir abgesondert, ich sei dir entfernt, so ist es ihm verboten!? – Lies wie folgt: falls er vorher gesagt hat: ich sei dir abgelobt. –

ט אי הכי היינו רישא ועוד אסור אסור ל''ל למתני

9 Demnach ist dies ja mit dem vorangehenden identisch!? Und wozu heißt eszweimal ‘verboten’!?

י אלא אמר שמואל טעמא דאמר שאני אוכל לך שאני טועם לך הוא דאסור וחבירו מותר

10 Vielmehr, sagte Šemuél, nur dann ist es ihm verboten, jenem aber erlaubt, falls er gesagt hat: das ich deines esse, das ich deines koste,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel