Niddah 139

Kapitel 139

א היא תועבה ואין בניה תועבין
1 Sie ist ein Gräuel, nicht aber sind ihre Kinder ein Gräuel. –
ב שני מצורעין שנתערבו קרבנותיהן זה בזה וקרב קרבנו של אחד מהן ומת אחד מהן השני מה תהא עליו
2 Wie ist es, wenn die Opfer von zwei Aussätzigen mit einander vermischt worden sind, und nachdem eines der Opfer dargebracht worden ist, einer von ihnen gestorben ist, mit demanderen?
ג אמר להן כותב נכסיו לאחרים והוי עני ומביא חטאת העוף הבא על הספק
3 Er erwiderte ihnen: Er verschreibe sein Vermögen anderen, sodaß er Armer ist, und bringe ein Vogel-Sündopfer, das auch wegen eines Zweifels darzubringen ist. –
ד והאיכא אשם אמר שמואל כשקרב אשמו
4 Dazu gehört ja noch ein Schuldopfer!? Šemuél erwiderte: Wenn er sein Schuldopfer bereits dargebracht hat.
ה אמר רב ששת גברא רבה כשמואל לימא כי האי מילתא כמאן אי כר' יהודה דאמר אשם קבעה וכיון דקבעה לה אשם בעשירות לא מצי מייתי חטאת בדלות
5 R. Šešeth sprach: Ein so bedeutender Mann wie Šemuél sagt so etwas! Nach wessen Ansicht: wenn nach R. Jehuda, so sagt er ja, das Schuldopfer sei bestimmend, und da das Schuldopfer bestimmend für einen Reichen war, kann er nicht mehr das Sündopfer eines Armen bringen!?
ו דתנן מצורע שהביא קרבן עני והעשיר או עשיר והעני הכל הולך אחר חטאת דברי ר' שמעון
6 Wir haben nämlich gelernt: Wenn ein Aussätziger das Opfer eines Armen gebracht hat und reich geworden ist, oder eines Reichen, und arm geworden ist, so richte man sich nach dem Sündopfer – so R. Šimo͑n.
ז ורבי יהודה אומר הכל הולך אחר אשם רבי אליעזר בן יעקב אומר הכל הולך אחר צפורים
7 R. Jehuda sagt, man richte sich stets nach dem Schuldopfer. R. Elie͑zer b. Ja͑qob sagt, man richte sich stets nach den Vögeln.
ח ואי כרבי שמעון דאמר חטאת קבעה אע"ג דלא קרב אשם ניתי אחר דהא שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר לייתי ולתני
8 Und wenn nach R. Šimo͑n, welcher sagt, das Sündopfer sei bestimmend, so kann er ja, auch wenn das Schuldopfer noch nicht dargebracht worden ist, ein anderes bringen, denn wir wissen von R. Šimo͑n, daß er der Ansicht ist, man könne es unter Bedingung bringen!?
ט דתניא אמר ר"ש למחרת מביא אשמו ולוגו עמו ומעמידו בשער נקנור ומתנה עליו ואומר אם מצורע הוא הרי אשמו ולוגו עמו ואם לאו אשם זה יהא שלמי נדבה
9 Es wird nämlich gelehrt: R. Šimo͑n sagt, am folgenden Tagebringe er sein Schuldopfer und dazu sein Log [Öl], stelle sie am Nikanortorhin und spreche folgende Bedingung: ist er aussätzig, so sei dies das Schuldopfer und dazu das Log [Öl], wenn aber nicht, so sei dieses Schuldopfer ein freiwilliges Heilsopfer.
י ואותו אשם טעון
10 Dieses Schuldopfer benötigt
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel