Pesachim 106

Kapitel 106

א קרוב להאכיל את ישראל קדשים בחוץ מקולס אין שאין מקולס לא אמרי מקולס לא שנא אמר לא שנא לא אמר שאינו מקולס פירש אין לא פירש לא

1 nahe daran, Jisraél außerhalb [Jerušalems] Geheiligtes zu essen zu veranlassen. – Nur rumpfgebraten ist es verboten, sonst aber nicht!? – Ich will dir sagen, rümpf gebraten, einerlei ob man es bestimmt hat oder nicht, bei nicht rumpfgebratenen nur dann, wenn man es bestimmt hat, sonst aber nicht.

ב רב אחא מתני לה להא מתני' כר' שמעון מתקיף לה רב ששת בשלמא למאן דתני לה כרבי יוסי ניחא אלא למאן דמתני כר' שמעון מי ניחא

2 R. Aḥa lehrte diesim Namen R. Šimo͑ns. R. Šešeth wandte ein: Einleuchtend ist es nach dem, der es im Namen R. Joses lehrte, wie ist dies aber nach dem zu erklären, der es im Namen R. Šimo͑ns lehrte,

ג והתנן רבי שמעון פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים

3 wir haben ja gelernt, R. Šimo͑n befreie davon, weil er nicht so gelobt hat, wie man gelobensollte!?

ד אמר ליה רבינא לרב אשי ומאן דמתני לה כר' יוסי מי ניחא והאמר רבא רבי שמעון בשיטת רבי יוסי אמרה דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס

4 Rabina sprach zu R. Aši: Stimmt dies denn nach dem, der es im Namen R. Joses lehrt, Raba sagte ja, R. Šimo͑n lehre dies nach der Ansicht R. Joses, welcher sagt, auch der Schluß seiner Wortesei für den Menschen bindend,

ה מאי לאו מדרבי שמעון סבר לה כר' יוסי רבי יוסי נמי סבר לה כרבי שמעון לא רבי שמעון סבר לה כר' יוסי ולא רבי יוסי סבר לה כר' שמעון

5 und wenn R. Šimo͑n der Ansicht R. Joses ist, so ist wohl auch R. Jose der Ansicht R. Šimo͑ns!? – Nein, R. Šimo͑n ist der Ansicht R. Joses, R. Jose ist aber nicht der Ansicht R. Šimo͑ns.

ו איבעיא להו תודוס איש רומי גברא רבה הוה או בעל אגרופין הוה

6 Sie fragten: War Theodos aus Rom ein bedeutender Mann oder ein Faustmensch? –

ז ת"ש עוד זו דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו [עצמן] על קדושת השם לכבשן האש

7 Komm und höre: Auch Folgendes trug Theodos aus Rom vor: Was veranlaßte Ḥananja, Mišaél und A͑zarja, sich für die Heiligung des [göttlichen] Namens in den Schmelzofen werfenzu lassen?

ח נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו (שמות ז, כח) ובאו [ועלו] בביתך [וגו'] ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארות מצויות אצל תנור הוי אומר בשעה שהתנור חם אנו שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה

8 Sie folgerten von den Fröschen auf sich [einen Schluß] vom Leichteren auf das Schwerere: den Fröschen ist ja die Heiligung des [göttlichen] Namens nicht geboten, dennoch heißt es von ihnen:sie sollen heraufkommen und bis in deinen Palast &c. und in deine Backöfen und in deine Teigmulden kommen, und die Teigmulden befinden sich am Ofen, wenn der Ofen heiß ist, um wieviel mehr wir, wo uns die Heiligung des [göttlichen] Namens geboten ist.

ט רבי יוסי בר אבין אמר מטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים היה דאמר ר' יוחנן כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנא' (קהלת ז, יב) כי בצל החכמה בצל הכסף:

9 R. Jose b.Abin sagte, er pflegte den Schriftgelehrten Warezu geben. R. Joḥanan sagte nämlich, wer Schriftgelehrten Ware gibt, dem sei es beschieden, im himmlischen Kollegium zu sitzen, denn es heißt:im Schatten der Weisheit, im Schatten des Silbers.

י <big>מתני׳</big> מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכפורים מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין ומדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי החולים:

10 WO ES ÜBLICH IST, IN DER NACHT DES VERSÖHNUNGSTAGES LIGHT ZU BRENNEN, BRENNE MAN, UND WO ES ÜBLICH IST, NICHT ZU BRENNEN, BRENNE MAN NICHT. MAN BRENNE IN BET- UND LEHRHÄUSERN, IN FINSTEREN DURGHGÄNGEN UND BEI EINEM KRANKEN.

יא <big>גמ׳</big> תנא בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק שניהן לדבר אחד נתכוונו אמר רב יהושע דרש רבא (ישעיהו ס, כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו' בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק שניהם לא נתכוונו אלא לדבר אחד

11 GEMARA. Es wird gelehrt: Sowohl diejenigen, die brennen heißen, als auch diejenigen, die zu brennen verbieten, verfolgen den gleichen Zweck. R. Jehošua͑ sagte: Raba trug vor:Und dein Volk lauter Gerechte, für immer werden sie das Land in Besitz nehmen &c. Sowohl diejenigen, die brennen heißen, als auch diejenigen, die zu brennen verbieten, verfolgen den gleichen Zweck.

יב אמר רב יהודה אמר שמואל אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחלת ברייתו הוא אמר ליה ההוא סבא ואיתימא רבה בר בר חנה ישר וכן אמר רבי יוחנן עולא הוה רכיב חמרא ואזיל והוה שקיל ואזיל רבי אבא מימיניה ורבה בר בר חנה משמאליה אמר ליה רבי אבא לעולא ודאי דאמריתו משמיה דרבי יוחנן אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחלת ברייתו הוא

12 R. Jehuda sagte im Namen Šemuéls: Den Segen über das Licht spreche man nur am Ausgang des Šabbaths, weil dann seine Erschaffung begonnen hatte. Ein Greis, nach anderen war es Rabba b. Bar Ḥana, sprach zu ihm: Recht so; ebenso sagte auch R. Joḥanan. U͑la ritt einst auf einem Esel, während R. Abba an seiner Rechten und Rabba b. Bar Ḥana an seiner Linken einhergingen. Da sprach R. Abba zu U͑la: Ist es wahr, daß ihr im Namen R. Joḥanans gesagt habt, man spreche den Segen über das Licht nur am Ausgang des Šabbaths, weil dann seine Erschaffung begonnen hatte?

יג הדר עולא חזא ביה ברבה בר בר חנה בישות א"ל אנא לאו אהא אמרי אלא אהא אמרי דתני תנא קמיה דרבי יוחנן ר"ש בן אלעזר אומר יום הכפורים שחל להיות בשבת אף במקום שאמרו שלא להדליק מדליקין מפני כבוד השבת ועני רבי יוחנן בתריה וחכמים אוסרים א"ל עדא תהא

13 Darauf wandte U͑la sich um, sah Rabba b. Bar Ḥana scheelan und sprach: Nicht hierbei nannte ich [R. Joḥanan], sondern bei folgendem: Ein Jünger rezitierte vor R. Joḥanan: R. Šimo͑n b. Elea͑zar sagte: Wenn der Versöhnungstag auf einen Šabbath fällt, so zünde man zu Ehren des Šabbaths Licht an, selbst in Orten, wo man Licht zu brennen verbietet. Da ergänzte R. Joḥanan hierzu: Aber die Weisen verbieten es. Jener entgegnete:

יד קרי עליה רב יוסף (משלי כ, ה) מים עמוקים עצה בלב איש

14 So ist es. R. Joseph las hierüber den Schriftvers:Wie tiefe Wasser ist das Vorhaben in eines Menschen Herzen,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel