Pesachim 128

Kapitel 128

א שחל להיות בשבת מניח ידו על כתף חבירו ויד חבירו על כתיפו ותולה ומפשיט קרעו והוציא את אימוריו נתנו במגיס והקטירן על גבי המזבח

1 ŠABBATH, SO LEGTE EINER SEINE HAND AUF DIE SCHULTER SEINES NÄCHSTEN UND DIE HAND SEINES NÄCHSTEN AUF SEINE SCHULTER, UND SO HÄNGTE ER ES AN UND HÄUTETE ES AB. MAN SCHLITZTE [DAS OPFER] AUF, NAHM DIE OPFERTEILE HERAUS, LEGTE SIE IN EINE SCHÜSSEL UND RÄUCHERTE SIE AUF DEM ALTAR AUF.

ב יצתה כת הראשונה וישבה לה בהר הבית שניה בחיל והשלישית במקומה עומדת חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן:

2 KAMDIE ERSTE GRUPPE HERAUS, SO LIESS SIE SICH AUF DEM TEMPELBERGE NIEDER, DIE ZWEITE IM ḤELUND DIE DRITTE BLIEB AUF IHREM PLATZE; BEI DUNKELHEIT GINGEN SIE FORT UND BRIETEN IHRE PESAḤOPFER.

ג <big>גמ׳</big> א"ר יצחק אין הפסח נשחט אלא בג' כתות של שלשים שלשים בני אדם מ"ט קהל ועדה וישראל מספקא לן אי בבת אחת אי בזה אחר זה

3 GEMARA. R. Jiçḥaq sagte: Das Pesaḥopfer ist nur in drei Gruppen von [mindestens] je dreißig Personen zu schlachten. – Aus welchem Grunde? – [Hierbei heißt es] Versammlung, Gemeinde und Jisraél, und da es uns zweifelhaft ist, ob zusammen oder hintereinander,

ד הלכך בעינן שלש כתות של שלשים שלשים בני אדם דאי בבת אחת הא איכא ואי בזה אחר זה הא איכא הלכך בחמשין נמי סגיא דעיילי תלתין ועבדי עיילי עשרה ונפקי עשרה עיילי עשרה ונפקי עשרה:

4 so sind drei Gruppen von je dreißig Personen erforderlich, sodaß siesowohl zusammen als auch hintereinander vorhanden sind. Daher genügen auch fünfzig; wenn nämlich dreißig eintreten und zehnherauskommen, dann zehn andere eintreten und zehn herauskommen.

ה נכנסה כת ראשונה וכו': איתמר אביי אמר ננעלו תנן רבא אמר נועלין תנן

5 DIE ERSTE GRUPPE TRAT EIN &C. ES wurde gelehrt: Abajje sagt, es heiße ‘wurden geschlossen’, und Raba sagt, es heiße ‘man schloß’. –

ו מאי בינייהו איכא בינייהו למסמך אניסא אביי אמר ננעלו תנן כמה דעיילו מעלו וסמכינן אניסא רבא אמר נועלין תנן ולא סמכינן אניסא

6 Welcher Unterschied besteht zwischen ihnen? – Ein Unterschied besteht zwischen ihnen, ob man sich auf ein Wunder verlasse. Abajje sagte, es heiße ‘wurden geschlossen’, denn man ließ alleeintreten, indem man sich auf ein Wunder verließ; Raba sagte, es heiße ‘man schloß’, weil man sich nicht auf ein Wunder verließ.

ז והא דתנן א"ר יהודה ח"ו שעקביא בן מהללאל נתנדה שאין עזרה ננעלת על כל אדם בישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל אביי מתרץ לטעמיה ורבא מתרץ לטעמיה אביי מתרץ לטעמיה אין בעזרה בשעה שננעלה על כל אדם בישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל רבא מתרץ לטעמיה אין בעזרה בשעה שנועלין אותה על כל ישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל

7 Wir haben gelernt: R. Jehuda sagte: Behüte und bewahre, daß A͑qabja b. Mahalalél in den Bann getan worden sei, denn unter allen Männern Jisraéls, hinter denen der Tempelhof geschlossen wurde, gab es keinen, der A͑qabja b. Mahalalél in Weisheit und Sündenscheu gliche. Dies erklärt Abajje nach seiner Ansicht und Raba nach seiner Ansicht. Abajje erklärt dies nach seiner Ansicht: es gab im Tempelhofe, wenn er hinter ganz Jisraél geschlossen wurde, keinen, der A͑qabja b. Mahalalél in Weisheit und Sündenscheu gliche. Raba erklärt dies nach seiner Ansicht: es gab im Tempelhofe, wenn man ihn hinter ganz Jisraél schloß, keinen, der A͑qabja b. Mahalalél in Weisheit und Sündenscheu gliche.

ח תנו רבנן מעולם לא נתמעך אדם בעזרה חוץ מפסח אחד שהיה בימי הלל שנתמעך בו זקן אחד והיו קוראין אותו פסח מעוכין

8 Die Rabbanan lehrten: Nie wurde jemand im Tempelhofe zerquetscht, außer an einem Pesaḥfeste zur Zeit Hillels, an dem ein Greis zerquetscht ward; dieses nannte man ‘Pesaḥfest der Zerquetschten’.

ט תנו רבנן פעם אחת ביקש אגריפס המלך ליתן עיניו באוכלוסי ישראל אמר ליה לכהן גדול תן עיניך בפסחים נטל כוליא מכל אחד ונמצאו שם ששים ריבוא זוגי כליות כפלים כיוצאי מצרים חוץ מטמא ושהיה בדרך רחוקה ואין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה בני אדם והיו קוראין אותו פסח מעובין

9 Die Rabbanan lehrten: Einst wollte der König Agrippa seine Augen auf die Scharen Jisraélsrichten. Da sprach er zum Hochpriester: Richte deine Augen auf die Pesaḥopfer. Da nahm er von jedem eine Niere, und es fanden sich da sechzig Myriaden Nierenpaare, doppelt soviel als die Auszügler aus Miçrajim, abzüglich der Unreinen und der auf einer weiten Heise Befindlichen; und du hast kein Pesaḥlamm, an dem nicht mehr als zehn Personen beteiligt wären. Dieses nannte man ‘das Pesaḥfest der dichtenMengen’. –

י נטל כוליא הא בעי אקטורה דהדר מקטיר להו והכתיב (ויקרא ג, ה) והקטירו שלא יערב חלביו של זה בזה

10 Wieso nahm er eine Niere fort, diese muß ja aufgeräuchert werden!? – Nachher wurden sie auch aufgeräuchert. – Es heißt ja aber:er räuchere es auf, man darf die Fettstücke des einen [Opfers] nicht mit denen eines anderen vermischen!? –

יא דהדר מקטיר להו חדא חדא והתניא (ויקרא ג, טז) והקטירם שיהא כולו כאחד אלא תפיסה בעלמא דשקיל מינייהו עד דיהבין ליה מידי אחרינא:

11 Er ließ sie nachher einzeln aufräuchern. – Es wird ja aber gelehrt:Er räuchere sie auf, alle [Opferteile] zusammen!? – Vielmehr, er hielt sie nur an, bis dafür ein [Zählzeichen] hingelegt wurde.

יב כהנים עומדין שורות וכו': מאי טעמא אילימא דילמא שקלי דדהבא ומעיילי דכספא הכא נמי דילמא שקלי בר מאתן ומעיילי בר מאה אלא דהכי שפיר טפי:

12 DIE PRIESTER STANDEN IN REIHEN &C. Aus welchem Grunde: wollte man sagen, weil sie goldene [Schalen] nehmen und silberne zurückgeben könnten, so könnten sie ja ebenso eine im Werte von zweihundert [ ] nehmen und eine im Werte von hundert zurückgeben!? – Vielmehr, so war es schöner.

יג ולא היו לבזיכין שוליים וכו': תנו רבנן כל הבזיכין שבמקדש לא היו להן שוליים חוץ מבזיכי לבונה של לחם הפנים שמא יניחום ויפרוס הלחם:

13 DIE SCHALEN HATTEN KEINE FLACHEN BÖDEN &C. Die Rabbanan lehrten: Sämtliche Schalen im Tempel hatten keine flachen Böden, mit Ausnahme der Weihrauchschalen zu den Schaubroten, damit nicht beim Hinstellen die Brotezerbrechen.

יד שחט ישראל וקבל הכהן וכו': לא סגיא דלאו ישראל היא גופא קמ"ל דשחיטה בזר כשירה וקבל הכהן הא קמשמע לן מקבלה ואילך מצות כהונה

14 DER JISRAÉLIT SCHLACHTETE UND EIN PRIESTER NAHM [DAS BLUT] AUF &C. Kann es denn nicht ohne Jisraéliten gehen? – Dies lehrt er uns eben, daß ein Laie beim Schlachten zulässig sei. «Ein Priester nahm es auf.» Damit lehrt er uns, daß es von der [Blut]aufnahme ab durch die Priesterschaft erfolgen müsse.

טו נותנו לחבירו שמעת מינה הולכה שלא ברגל הויא הולכה דילמא הוא נייד פורתא ואלא מאי קמ"ל הא קמשמע לן (משלי יד, כח) ברב עם הדרת מלך:

15 «Das er seinem Nächsten reichte.» Hieraus wäre also zu entnehmen, daß das Hinbringen ohne [Tätigkeit der] Füßeals Hinbringen gelte!? – Vielleicht bewegte er sich ein wenig. – Was lehrt er uns demnach!? – Folgendes lehrt er uns:in der Menge des Volkes ist des Königs Herrlichkeit.

טז קבל את המלא ומחזיר את הריקן וכו': אבל איפכא לא מסייע ליה לר"ש בן לקיש דאמר ר"ש בן לקיש אין מעבירין על המצות:

16 SODASS JEDER DIE GEFÜLLTE [SCHALE] NAHM UND DIE LEERE HINREICHTE &C. Umgekehrtaber nicht; dies wäre also eine Stütze für R. Šimo͑n b. Laqiš, denn R. Šimo͑n b. Laqiš sagte, man dürfe an gottgefälligen Handlungen nicht vorübergehen.

יז כהן הקרוב אצל המזבח וכו': מאן תנא פסח בזריקה א"ר חסדא ר' יוסי הגלילי היא

17 DER DEM ALTAR AM NÄCHSTEN STEHENDE PRIESTER &C. Wer lehrte, [das Blut] des Pesaḥopfers müsse geschüttetwerden? R. Ḥisda erwiderte: Es ist R. Jose der Galiläer.

יח דתניא ר' יוסי הגלילי אומר (במדבר יח, יז) את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם למד על בכור ומעשר ופסח שהן טעונין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח

18 Es wird nämlich gelehrt: R. Jose der Galiläer sagte:Ihr Blut sollst du an den Altar sprengenund ihr Fett aufräuchern; es heißt nicht sein Blut, sondern ihr Blut, und es heißt nicht sein Fett, sondern ihr Fett, dies lehrt, daß bei der Erstgeburt, beim Zehnten und beim Pesaḥopfer Blutsprengen und [Aufräuchern] der Opferteile auf dem Altar erforderlich sind. –

יט מנלן דטעונין יסוד אמר רבי אלעזר אתיא זריקה זריקה מעולה כתיב הכא את דמם תזרוק על המזבח וכתיב התם (ויקרא א, יא) וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב מה עולה טעונה יסוד אף פסח נמי טעון יסוד

19 Woher, daß es auf dem Altargrund erfolgen müsse? R. Elea͑zar erwiderte: Dies ist [durch das Wort] sprengen vom Brandopfer zu entnehmen. Hierbei heißt es: ihr Blut sollst du an den Altar sprengen, und dortheißt es: die Söhne Ahrons, die Priester, sollen das Blut ringsum an den Altar sprengen; wie es beim Brandopfer auf den Altargrund erfolgen muß, ebenso muß es beim Pesaḥopfer auf den Altargrund erfolgen. –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel