Pesachim 186

Kapitel 186

א קסבר מגדף היינו מברך השם וכתיב במברך את השם (ויקרא כד, טו) ונשא חטאו

1 Er ist der Ansicht, unter Lästernsei die Beschimpfung des [göttlichen] Namens zu verstehen, von der es heißt:er soll seine Sünde tragen

ב וגמר האי חטאו דהכא מחטאו דהתם מה להלן כרת אף כאן נמי כרת

2 und durch das hier wie dort [gebrauchte Wort] Sünde folgert er: wie dort die Ausrottungsstrafe, ebenso auch hier die Ausrottungsstrafe.

ג ור' נתן סבר (במדבר ט, יג) וחדל לעשות הפסח ונכרתה דהאי כי לשון דהא הוא וה"ק רחמנא דהא קרבן ה' לא הקריב במועדו בראשון

3 R. Nathan erklärt: Wenn er das Pesaḥopfer herzurichten unterläßt, so soll er ausgerottet werden, und ‘ki’bedeutet hier ‘denn’; der Allbarmherzige meint es also wie folgt: denn er hat das Opfer für den Herrn nicht dargebracht zur festgesetzten Zeit, nämlich am ersten. —

ד האי חטאו ישא מאי עביד ליה קסבר מגדף לאו היינו מברך את השם וגמר האי חטאו דהתם מהאי חטאו דהכא מה הכא כרת אף התם כרת

4 Wofür verwendet er [die Worte] seine Sünde soll er tragen? — Er ist der Ansicht, unter Lästern sei nicht die Beschimpfung des [göttlichen] Namenszu verstehen, und durch das dort wie hier [gebrauchte Wort] Sünde folgert er: wie hier die Ausrottungsstrafe, ebenso dort die Ausrottungsstrafe.

ה ור' חנניא בן עקביא סבר וחדל לעשות הפסח ונכרתה אי קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני

5 R. Ḥanina b. A͑qiba erklärt: Wenn er das Pesaḥopfer herzurichten unterläßt, so soll er ausgerottet werden, falls: er hat das Opfer für den Herrn nicht dargebracht zur festgesetzten Zeit, am zweiten. —

ו והאי חטאו ישא מאי עביד ליה כדאמרן

6 Wofür verwendet er [die Worte] seine Sünde soll er tragen? — Wie wir bereits erklärt haben.

ז הלכך הזיד בזה ובזה דברי הכל חייב שגג בזה ובזה דברי הכל פטור

7 Das Ergebnis ist: hat man es an beiden vorsätzlich [unterlassen], so ist man nach aller Ansicht schuldig; hat man es an beiden versehentlich [unterlassen], so ist man nach aller Ansicht frei;

ח הזיד בראשון ושגג בשני לרבי ולר' נתן מחייבי לרבי חנניא בן עקביא פטור

8 hat man es am ersten vorsätzlich und am zweiten versehentlich [unterlassen], so ist man nach Rabbi und R. Nathan schuldig und nach R. Ḥanina b. A͑qiba frei;

ט שגג בראשון והזיד בשני לרבי חייב לר' נתן ולר' חנניא בן עקביא פטור:

9 hat man es am ersten versehentlich und am zweiten vorsätzlich [unterlassen], so ist man nach Rabbi schuldig und nach R. Ḥanina b. A͑qiba frei.

י <big>מתני׳</big> איזו היא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח דברי רבי עקיבא ר"א אומר מאיסקופת העזרה ולחוץ אמר ליה רבי יוסי לפיכך נקוד על (במדבר ט, י) ה' לומר לא מפני שרחוק ודאי אלא מאיסקופת העזרה ולחוץ:

10 WELCHE REISE IST EINE WEITE? VON MODA&I;M AUSWÄRTS, UND IN DIESER ENTFERNUNG NACH JEDER RICHTUNG [UM Jerušalem] — SO R. A͑QIBA; R. ELIE͑ZER SAGT, AUSSERHALB DER SCHWELLEDES TEMPELHOFES. R. JOSE SAGTE: ÜBER DEM HEBEFINDET SICH DESHALB EIN PUNKT, UM ANZUDEUTEN: NICHT EINE WIRKLICHE WEITE [REISE], SONDERN AUSSERHALB DER SCHWELLE DES TEMPELHOFES.

יא <big>גמ׳</big> אמר עולא מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין הויא סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כמה מהלך אדם ביום עשרה פרסאות מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשת מילין משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים חמשת מילין פשו לה תלתין חמיסר מצפרא לפלגא דיומא וחמיסר מפלגא דיומא לאורתא

11 GEMARA. U͑la sagte: Von Modai͑m bis Jerušalem sind fünfzehn Mil. Er ist also der Ansicht des Rabba b. Bar Ḥana, der im Namen R. Joḥanans sagte, ein [durchschnittlicher] Mensch gehe zehn Parasangen am Tage; fünf Milvon Anbruch der Morgenröte bis Sonnenaufgang und fünf Mil von Sonnenuntergang bis zum Hervortreten der Sterne; von den übrigen dreißig [gehe man] fünfzehn von morgens bis mittags und fünfzehn von mittags bis abends.

יב עולא לטעמיה דאמר עולא אי זה הוא דרך רחוקה כל שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה

12 U͑la vertritt hierbei seine Ansicht, denn U͑la sagte, eine Reise heiße weit, wenn man beim Schlachten nicht zur Stelle sein kann.

יג אמר מר מעלות השחר עד הנץ החמה חמשת מילין מנא לן דכתיב (בראשית יט, טו) וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים וגו' וכתיב (בראשית יט, כג) השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה ואמר רבי חנינא לדידי חזי לי ההוא אתרא והויא חמשה מילין

13 Der Meister sagte: Fünf Mil von Anbruch der Morgenröte bis Sonnenaufgang. Woher dies? — Es heißt:als aber die Morgenröte anbrach, drängten die Engel &c., und es heißt:die Sonne schien bereits über die Erde, als Loṭ in Çoa͑r anlangte, und R. Ḥanina sagte, er habe diesen Ort gesehen, er hat fünf Mil.

יד גופא אמר עולא איזה הוא דרך רחוקה כל שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה ורב יהודה אמר כל שאין יכול ליכנס בשעת אכילה

14 Der Text: U͑la sagte, eine Reise heiße weit, wenn man beim Schlachten nicht zur Stelle sein kann; R. Jehuda sagte, wenn man beim Essen nicht zur Stelle sein kann.

טו אמר ליה רבה לעולא לדידך קשיא ולרב יהודה קשיא לדידך קשיא דאמרת כל שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה והא טמא שרץ דאין יכול ליכנס בשעת שחיטה וקאמרת שוחטין וזורקין על טמא שרץ

15 Rabba sprach zu U͑la: Gegen dich ist ein Einwand zu erheben, und gegen R. Jehuda ist ein Einwand zu erheben. Gegen dich ist ein Einwand zu erheben: du sagst, wenn man beim Schlachten nicht zur Stelle sein kann; auch der Kriechtierunreine kann beim Schlachten nicht zur Stelle sein, dennoch sagst du, man dürfe für den Kriechtierunreinen [das Pesaḥopfer] schlachten und [das Blut] sprengen!?

טז ולרב יהודה קשיא דאמר כל שאין יכול ליכנס בשעת אכילה והא טמא שרץ דיכול ליכנס בשעת אכילה וקאמר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ

16 Gegen R. Jehuda ist ein Einwand zu erheben: er sagt, wenn man beim Essen nicht zur Stelle sein kann; der Kriechtierunreine kann ja beim Essen zur Stellesein, dennoch sagt er, man dürfe für den Kriechtierunreinen nicht schlachten und sprengen!?

יז אמר ליה לא לדידי קשיא ולא לרב יהודה קשיא לדידי ל"ק דרך רחוקה לטהור ואין דרך רחוקה לטמא

17 Dieser erwiderte: Weder ist gegen mich ein Einwand zu erheben, noch ist gegen R. Jehuda ein Einwand zu erheben. Gegen mich ist kein Einwand zu erheben, denn [das Gesetz von] der weiten Reise eilt nur für den Reinen und nicht für den Unreinen;

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel