Pesachim 232

Kapitel 232

א שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור פסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים [שנאמר (שמות יב, כז) ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח וגו']

1 WER AM PESAḤFESTE ÜBER FOLGENDE DREI DINGE NICHT SPRICHT, GENÜGT NICHT SEINER PFLICHT, UND ZWAR: DAS PESAḤOPFER, DAS UNGESÄUERTE UND DAS BITTERKRAUT. DAS PESAḤOPFER [ISST MAN], WEIL GOTT DIE HÄUSER UNSERER VORFAHREN IN MIÇRAJIM ÜBER-SPRUNGEN [PASAḤ] HAT;

ב מצה על שום שנגאלו אבותינו ממצרים [שנאמר (שמות יב, לט) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים וגו'] מרור על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים שנאמר [(שמות א, יד) וימררו את חייהם וגו']

2 DAS UNGESÄUERTE, WEIL UNSERE VORFAHREN IN MIÇRAJIM ERLÖSTWURDEN; DAS BITTERKRAUT, WEIL DIE MIÇRIJIM DAS LEBEN UNSERER VORFAHREN IN MIÇRAJIM VERBITTERT HATTEN.

ג בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר (שמות יג, ח) והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים

3 IN JEDEM ZEITALTER IST JEDER VERPFLICHTET, SICH VORZUSTELLEN, ALS SEI ER SELBST AUS MIÇRAJIM GEZOGEN, DENN ES HEISST:an jenem Tage sollst du deinem Sohne also erzählen: Wegen dessen, was der Herr an mir getan hat, als ich aus Miçrajim zog.

ד לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו הוציאנו מעבדות לחרות מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ומאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה ונאמר לפניו הללויה

4 DARUM SIND WIR VERPFLICHTET ZU DANKEN, ZU RÜHMEN, ZU LOBEN, ZU VERHERRLICHEN, ZU ERHEBEN, ZU VEREHREN, ZU PREISEN, ZU ERHÖHEN UND ZU HULDIGEN VOR DEM, DER UNSEREN VÄTERN UND UNS ALL DIESE WUNDER GETAN; DER UNS GEFÜHRT AUS KNECHTSCHAFT ZU FREIHEIT, AUS KUMMER ZUR FREUDE, AUS TRAUER ZUR FESTLICHKEIT, AUS FINSTERNIS ZU GROSSEM LICHTE UND AUS SKLAVEREI ZUR ERLÖSUNG; LASSET UNS VOR IHM SPRECHEN: Preiset Gott.

ה עד היכן הוא אומר בש"א עד אם הבנים שמחה ובה"א עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה ר"ט אומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים ולא היה חותם

5 WIE WEIT LESE MAN? DIE SCHULE ŠAMMAJS SAGT: BIS:Die Mutter der Kinder frohlockt, DIE SCHULE HILLELS SAGT, BIS: Den Kiesel in einen Wasserquell. MAN SCHLIESSE MIT DER ERLÖSUNGSFORMEL. R. TRYPHON SAGT: ‘DER UNS UND UNSERE VORFAHREN AUS MIÇRAJIM ERLÖST HAT’, OHNE WEITERE SCHLUSSFORMEL.

ו רבי עקיבא אומר כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם (מן הפסחים ומן הזבחים) כו' עד בא"י גאל ישראל:

6 R. A͑QIBA SAGT: ‘SO MÖGE DER HERR, UNSER GOTT UND DER GOTT UNSERER VORFAHREN, UNS ANDERE FEIERTAGE UND FESTE, DIE UNS ENTGEGENKOMMEN, IN FRIEDEN ERREICHEN LASSEN; ERFREUT ÜBER DEN BAU DEINER STADT, JUBELND IN DEINEM DIENSTE. DORT WERDEN WIR VON DEN PESAḤOPFERN UND VON SCHLACHTOPFERN ESSEN &C., BIS: ‘GEPRIESEN SEIEST DU, O HERR, DER DU JISRAÉL ERLÖST HAST’.

ז <big>גמ׳</big> אמר רבא צריך שיאמר ואותנו הוציא משם אמר רבא מצה צריך להגביה ומרור צריך להגביה בשר א"צ להגביה ולא עוד אלא שנראה כאוכל קדשים בחוץ

7 GEMARA. Raba sagte: Man muß auch sagen: ‘Und uns hat er von dort herausgeführt’. Raba sagte: Das Ungesäuerte muß manhochheben, das Bitterkraut muß man hochheben, das Fleisch braucht man nicht hochzuheben, und noch mehr: dies würde sogar den Anschein haben, als äße man Geheiligtes außerhalb.

ח אמר רב אחא בר יעקב סומא פטור מלומר הגדה כתיב הכא בעבור זה וכתיב התם (דברים כא, כ) בננו זה מה להלן פרט לסומא אף כאן פרט לסומין

8 R. Aḥa b. Ja͑qob sagte: Ein Blinder braucht die Haggada nicht herzusagen, denn hierbei heißt es wegen dieses und dortheißt es dieser, unser Sohn, wie dort ein Blinder ausgeschlossen ist, ebenso ist auch hierbei ein Blinder ausgeschlossen. –

ט איני והאמר מרימר שאלתינהו לרבנן דבי רב יוסף מאן דאמר אגדתא בי רב יוסף אמרו רב יוסף מ"ד אגדתא בי רב ששת אמרו רב ששת קסברי רבנן מצה בזמן הזה דרבנן

9 Dem ist aber nicht so, Meremar erzählte ja, er habe die Jünger der Schule R. Josephs gefragt, wer die Haggada bei R. Joseph hersage, und sie erwiderten ihm, R. Joseph, [ferner fragte er,] wer die Haggada bei R. Šešeth hersage, und man erwiderte ihm, R. Šešeth!? – Diese Rabbanan sind der Ansicht, das Ungesäuerte sei in der Jetztzeit nur eine rabbanitische Pflicht. –

י מכלל דרב אחא בר יעקב סבר מצה בזמן הזה דאורייתא והא רב אחא בר יעקב הוא דאמר מצה בזמן הזה דרבנן קסבר כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון

10 Demnach wäre R. Aḥa b. Ja͑qob der Ansicht, das Ungesäuerte sei in der Jetztzeit eine Pflicht der Tora, und R. Aḥab. Ja͑qob selbst sagte ja, das Ungesäuerte sei in der Jetztzeit eine rabbanitische Pflicht!? – Er ist der Ansicht, die Rabbanan haben all ihre Bestimmungen denen der Tora gleichgestellt. –

יא לרב ששת ולרב יוסף נמי הא ודאי כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון

11 Dies gilt ja auch nach R. Šešeth und R. Joseph, daß nämlich die Rabbanan all ihre Bestimmungen denen der Tora gleichgestellt haben!? –

יב הכי השתא בשלמא התם מדהוה ליה למיכתב בננו הוא וכתיב בננו זה ש"מ פרט לסומין הוא דאתא אבל הכא אי לאו בעבור זה מאי לכתוב אלא בעבור מצה ומרור הוא דאתא:

12 Ist dies denn [stichhaltig]? Dort sollte es ‘es ist unser Sohn’ heißen, wenn es aber ‘dieser unser Sohn’ heißt, so schließt dies einen Blinden aus, hierbei aber kann es ja nicht anders als ‘dieses’ heißen und bezieht sich vielmehr auf das Ungesäuerte und das Bitterkraut.

יג לפיכך אנחנו חייבין:

13 DARUM SIND WIR VERPFLICHTET.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel