Pesachim 233

Kapitel 233

א א"ר חסדא א"ר יוחנן הללויה וכסיה וידידיה אחת הן רב אמר כסיה ומרחביה אחת הן רבה אמר מרחביה בלבד

1 R. Ḥisda sagte im Namen R. Joḥanans: Halelujah, Kesjah, und Jedidjahsind jedes ein Wort. Rabh sagte: Kesjah und Merḥabjahsind jedes ein Wort. Raba sagte: Nur Merḥabjah.

ב איבעיא להו מרחב יה לרב חסדא מאי תיקו

2 Sie fragten: Wie ist es mit Merḥabjah nach R. Ḥisda? – Dies bleibt unentschieden.

ג איבעיא להו ידידיה לרב מאי ת"ש דאמר רב ידידיה נחלק לשנים לפיכך ידיד חול יה קודש

3 Sie fragten: Wie ist es mit Jedidjah nach Rabh? – Komm und höre: Rabh sagte, Jedidjah könne geteilt werden, daher sei Jedid profan und jah heilig.

ד איבעיא להו הללויה לרב מאי ת"ש דאמר רב חזינא תילי דבי חביבא דכתיב בהו הללו בחד גיסא ויה בחד גיסא

4 Sie fragten: Wie ist es mit Halelujah nach Rabh? – Komm und höre: Rabh erzählte, er habe ein Psalmenbuch der Schule seines Oheimsgesehen, in dem Halelu auf der einen Seite und jah auf der anderen Seitestand.

ה ופליגא דריב"ל דאמר ריב"ל מאי הללויה הללוהו בהלולים הרבה

5 Er streitet somit gegen R. Jehošua͑ b. Levi, denn R. Jehošua͑ b. Levi sagte, Halelujah heiße: preiset ihn mit vielenPreisungen.

ו ופליגא דידיה אדידיה דאמר ריב"ל בעשרה מאמרות של שבח נאמר ספר תהלים בניצוח בנגון במשכיל במזמור בשיר באשרי בתהלה בתפלה בהודאה בהללויה גדול מכולן הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת

6 Dieser befindet sich in einem Widerspruche mit sich selbst, denn R. Jehošua͑ b. Levi sagte: Zehn Ausdrücke der Preisungbefinden sich im Buche der Psalmen: Musiklied, Saitenlied, Lehrgedicht, Psalm, Gesang, Heil, Loblied, Gebet, Danklied und Halelujah; der bedeutendste unter ihnen ist Halelujah, das den Gottesnamen und eine Lobpreisung in einem [Worte] enthält.

ז אמר רב יהודה אמר שמואל שיר שבתורה משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים והלל זה מי אמרו נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן

7 R. Jehuda sagte im Namen Šemuéls: Das Lied in der Toradichteten Moše und Jisraél, als sie aus dem Meere stiegen. Wer dichtete das Loblied? – Die Propheten unter ihnen ordneten für Jisraél an, es bei jeder Festgelegenheit und bei jedem nichteintreffenden Unglücksfalle herzusagen. Und wenn sie [dereinst] erlöst werden, werden sie es über ihre Erlösung hersagen.

ח תניא היה ר"מ אומר כל תושבחות האמורות בספר תהלים כלן דוד אמרן שנאמר (תהלים עב, כ) כלו תפלות דוד בן ישי אל תיקרי כלו אלא כל אלו

8 Es wird gelehrt: R. Meír sagte: Sämtliche Loblieder, die im Buche der Psalmen enthalten sind, dichtete David, denn es heißt: zuende [kallu] sind die Gebete Davids, des Sohns Jišajs, und man lese nicht kallu, sondern kol-elu [all diese].

ט הלל זה מי אמרו רבי יוסי אומר אלעזר בני אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים וחלוקין עליו חביריו לומר שדוד אמרו ונראין דבריו מדבריהן אפשר ישראל שחטו את פסחיהן ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה

9 Wer dichtete dieses Loblied? R. Jose sagte: Mein Sohn Elea͑zar sagt, Moše und Jisraél dichteten es, als sie aus dem Meere stiegen, die Genossen aber streiten gegen ihn und sagen, David habe es gedichtet. Seine Worte sind jedoch einleuchtender als ihre Worte, sollte es denn möglich sein, daß die Jisraéliten ihre Pesaḥopfer geschlachtet oder ihre Feststräuße [in die Hand] genommen, ohne ein Lied angestimmt zu haben!?

י ד"א פסלו של מיכה עומד בבכי וישראל אומרים את ההלל:

10 Eine andere Begründung: Ist es denn möglich, daß, während das Götzenbild des Mikha in Freudendastand, Jisraél das Loblied angestimmt haben soll!?

יא ת"ר כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים ר"א אומר כנגד עצמו אמרן רבי יהושע אומר כנגד ציבור אמרן וחכ"א יש מהן כנגד ציבור ויש מהן כנגד עצמו האמורות בלשון יחיד כנגד עצמו האמורות בלשון רבים כנגד ציבור

11 Die Rabbanan lehrten: Sämtliche Lieder und Lobgesänge im Buche der Psalmen dichtete David, wie R. Elie͑zer sagt, über sich selbst, und wie R. Jehošuá sagt, über die Gemeinschaft; die Weisen sagen, manche von ihnen über die Gemeinschaft und manche von ihnen über sich selbst: die in der Einzahl abgefaßt sind, über sich selbst, die in der Mehrzahl abgefaßt sind, über die Gemeinschaft.

יב ניצוח וניגון לעתיד לבא משכיל על ידי תורגמן לדוד מזמור מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה מזמור לדוד מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה

12 Musiklieder und Saitenlieder beziehen sich auf die Zukunft; Lehrgedichte durch einen Vortragenden. [Heißt es:] Davids ein Psalm, so ruhte die Göttlichkeit auf ihm, und nachher dichtete er das Lied; [heißt es:] ein Psalm Davids, so dichtete er das Lied, und nachher ruhte die Göttlichkeit auf ihm.

יג ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר (מלכים ב ג, טו) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'

13 Dies lehrt dich, daß die Göttlichkeit auf einem nicht bei Trägheit, nicht bei Traurigkeit, nicht bei Scherz, nicht bei Leichtfertigkeit und nicht bei müßigem Geplauder ruhe, sondern nur bei freudiger Stimmung einer gottgefälligen Handlung, denn es heißt: jetzt aber holt mir einen Saitenspieler, Jedesmal, wenn der Saitenspieler spielte, kam über ihn der Geist Gottes.

יד אמר רב יהודה אמר רב וכן לדבר הלכה אמר רב נחמן וכן לחלום טוב

14 R. Jehuda sagte im Namen Rabhs: Dies gilt auch von der Halakha. R. Naḥman sagte: Dies gilt auch von einem guten Traume. –

טו איני והאמר רב גידל אמר רב כל ת"ח היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה שנאמר (שיר השירים ה, יג) שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר אל תקרי שושנים אלא ששונים אל תקרי מור עובר אלא מר עבר

15 Dem ist ja aber nicht so, R. Gidel sagte ja im Namen Rabhs, daß, wenn ein Schüler vor seinem Lehrer sitzt und seine Lippen nicht [vor Ehrfurcht] Bitternis triefen, sie verbrüht werden mögen!? Es heißt nämlich:seine Lippen wie die Lilien, fließende Myrrhe träufelnd, und man lese nicht šošanim [Lilien], sondern šešonim [die studieren], auch lese man nicht mor o͑ber [fließende Myrrhe], sondern mar o͑ber [fließende Bitternis]. –

טז לא קשיא הא ברבה הא בתלמידא

16 Das ist kein Widerspruch; das eine für den Lehrer, das andere für den Schüler.

יז ואי בעית אימא הא והא ברבה ולא קשיא הא מקמי דפתח והא לבתר דפתח כי הא דרבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחו רבנן ולבסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא

17 Wenn du aber willst, sage ich: das eine wie das andere für den Lehrer, dennoch ist dies kein Widerspruch; das eine, bevor er begonnen hat, das andere, nachdem er begonnen hat. So pflegte auch Rabba, bevor er vor den Schülern [den Vortrag] begann, etwas Scherzhaftes zu sagen, und die Schüler wurden heiter, dann saß er ehrfürchtig und begann mit der Lehre.

יח ת"ר הלל זה מי אמרו ר"א אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים הם אמרו (תהלים קטו, א) לא לנו ה' לא לנו משיבה רוח הקודש ואמרה להן (ישעיהו מח, יא) למעני למעני אעשה רבי יהודה אומר יהושע וישראל אמרוהו בשעה שעמדו עליהן מלכי כנען הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו'

18 Die Rabbanan lehrten: Wer dichtete dieses Loblied? R. Elie͑zer sagt, Moše und Jisraél dichteten es, als sie am Meere standen. Sie sprachen: Nicht uns, Herr, nicht uns. Darauf erwiderte der heilige Geist und sprach zu ihnen:Um meinetwillen, um meinetwillen tu ich es. R. Jehuda sagt, Jehošuá und Jisraél dichteten es, als die kenaa͑nitischen Könige wider sie aufstanden. Sie sprachen: Nicht uns, und [der heilige Geist] erwiderte &c.

יט רבי אלעזר המודעי אומר דבורה וברק אמרוהו בשעה שעמד עליהם סיסרא הם אמרו לא לנו ורוח הקודש משיבה ואומרת להם למעני למעני אעשה ר' אלעזר בן עזריה אומר חזקיה וסייעתו אמרוהו בשעה שעמד עליהם סנחריב הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו' רבי עקיבא אומר חנניה מישאל ועזריה אמרוהו בשעה שעמד עליהם נבוכדנצר הרשע הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו' רבי יוסי הגלילי אומר מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו'

19 R. Elea͑zar aus Modai͑m sagt. Debora und Baraq dichteten es, als Sisra wider sie aufstand. Sie sprachen: Nicht uns, und der heilige Geist erwiderte und sprach: Um meinetwillen, um meinetwillen tu ich es. R. Elea͑zar b. A͑zarja sagt, Ḥizqija und sein Kollegium dichteten es, als Sanḥerib wider sie aufstand. Sie sprachen: Nicht uns, und der [heilige Geist] erwiderte &c. R. A͑qiba sagt, Ḥananja, Mišaél und A͑zarja dichteten es, als der ruchlose Nebukhadneçar wider sie aufstand. Sie sprachen: Nicht uns, und [der heilige Geist] erwiderte &c. R. Jose der Galiläer sagt, Mordekhaj und Ester dichteten es, als der ruchlose Haman wider sie aufstand. Sie sprachen: Nicht uns, und [der heilige Geist] erwiderte &c.

כ וחכמים אומרים נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן:

20 Die Weisen sagen, die Propheten unter ihnen ordneten für Jisraél an, es bei jeder Festgelegenheit und bei jedem nicht eintreffendenUnglücksfalle herzusagen. Und wenn sie [dereinst] erlöst werden, werden sie es über ihre Erlösung hersagen.

כא אמר רב חסדא הללויה סוף פירקא רבה בר רב הונא אמר הללויה ריש פירקא אמר רב חסדא חזינא להו לתילי דבי רב חנין בר רב דכתיב בהו הללויה באמצע פירקא אלמא מספקא ליה

21 R. Ḥisda sagte, Halelujahgehöre zum Schlusse des [vorangehenden] Abschnittes, Rabba b. R. Hona sagte, Halelujah gehöre zum Beginn des [folgenden] Abschnittes. R. Ḥisda sprach: Ich sah ein Psalmenbuch der Schule des R. Ḥanin b.Rab[a], in dem das Halelujah sich in der Mitte des Abschnittesbefand; demnach war es ihm zweifelhaft.

כב אמר רב חנין בר רבא הכל מודים (תהלים קמה, כא) בתהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד (הללויה) הללויה דבתריה ריש פירקא (תהלים קיב, י) רשע יראה וכעס שניו יחרק ונמס תאות רשעים תאבד הללויה דבתריה ריש פירקא (תהלים קלה, ב) ושעומדים בבית ה' הללויה דבתריה ריש פירקא

22 R. Ḥanin b. Raba sagte: Alle stimmen überein, daß hinter [dem Verse]: Vom Ruhme des Herrn soll mein Mund reden, und alles Fleisch preise seinen heiligen Namen immer und ewig, das Halelujah zum Beginn des [folgenden] Abschnittes gehöre. Ferner auch, daß hinter [dem Verse]: Der Gottlose wird es sehen und sich ärgern, wird mit den Zähnen knirschen und vergehen; die Hoffnung der Gottlosen wird zunichte werden, das Halelujah zum Beginn des [folgenden] Abschnittes gehöre. Ferner auch, daß hinter [dem Verse]:Die ihr im Tempel des Herrn steht, das Halelujah zum Beginn des [folgenden] Abschnittes gehöre.

כג קראי מוסיפין אף את אלו (תהלים קי, ז) מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש הללויה דבתריה ריש פירקא (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם הללויה דבתריה ריש פירקא

23 Die Bibelkundigenfügen noch folgende hinzu: Hinter [dem Verse]:Aus dem Bache am Wege trinkt er, darum erhebt er das Haupt, gehört das Halelujah zum Beginn des [folgenden] Abschnittes. Und hinter [dem Verse]: Der Weisheit Anfang ist die Furcht des Herrn; gute Einsicht wird allen, die sie üben, gehört das Haleluj ah zum Beginn des [folgenden] Abschnittes. –

כד נימא כתנאי עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד (תהלים קיג, ט) אם הבנים שמחה ובית הלל אומרים עד (תהלים קיד, ח) חלמיש למעינו מים ותניא אידך עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד (תהלים קיד, א) בצאת ישראל ממצרים ובית הלל אומרים עד (תהלים קטו, א) לא לנו ה' לא לנו

24 Es ist anzunehmen, daß hierüber auch Tannaím streiten: Wie weit lese man? Die Schule Šammajs sagt, bis:Die Mutter der Kinder frohlockt, die Schule Hillels sagt, bis:Den Kiesel in einen Wasserquell. Und ein Anderes lehrt: Wie weit lese man? Die Schule Šammajs sagt, bis:Als Jisraél aus Miçrajim zog, die Schule Hillels sagt, bis: Nicht uns, Herr, nicht uns.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel