Pesachim 234

Kapitel 234

א מאי לאו בהא קמיפלגי למ"ד עד אם הבנים שמחה סבר הללויה ריש פירקא ומאן דאמר עד בצאת ישראל סבר הללויה סוף פירקא

1 Ihr Streit besteht wahrscheinlich in folgendem: derjenige, der bis Die Mutter der Kinder frohlockt sagt, ist der Ansicht, das Halelujah gehöre zum Beginndes [folgenden] Abschnittes, und derjenige, der bis Als Jisraél aus Miçrajim zog sagt, ist der Ansicht, das Halelujah gehöre zum Schlusse des [vorangehenden] Abschnittes. –

ב רב חסדא מתרץ לטעמיה דכולי עלמא סברי הללויה סוף פירקא מ"ד עד בצאת ישראל שפיר ומאן דאמר עד אם הבנים שמחה עד ועד בכלל

2 R. Ḥisda erklärt [beide Lehren] nach seiner Ansicht. Alle stimmen überein, das Halelujah gehöre zum Schlusse des [vorangehenden] Abschnittes; nach demjenigen, der bis Als Jisraél zog sagt, stimmt dies ja, und derjenige, der bis Die Mutter der Kinder frohlockt sagt, meint es ‘bis’ (und bis) einschließlich. –

ג ונימא עד הללויה וכי תימא דלא ידעינן הי הללויה ונימא הללויה של אם הבנים שמחה קשיא

3 Sollte er doch sagen: bis Halelujah!? Wolltest du erwidern, man würde nicht wissen, welches Halelujah, so sollte er sagen: bis Halelujah des [Verses] Die Mutter der Kinder frohlockt!? – Dies ist ein Einwand.

ד רבה בר רב הונא מתרץ לטעמיה דכולי עלמא הללויה ריש פירקא מאן דאמר עד אם הבנים שמחה שפיר ומאן דאמר עד בצאת ישראל סבר עד ולא עד בכלל

4 Auch Rabba b. R. Hona erklärt [beide Lehren] nach seiner Ansicht. Alle stimmen überein, das Halelujah gehöre zum Beginn des [folgenden] Abschnittes; nach demjenigen, der bis Die Mutter der Kinder frohlockt sagt, stimmt dies ja, und derjenige, der bis Als Jisraél zog sagt, meint es ‘bis’ (und bis) ausschließlich. –

ה ונימא עד הללויה וכי תימא דלא ידעינן הי הללויה ונימא עד הללויה שבצאת ישראל קשיא:

5 Sollte er doch sagen: bis Halelujah!? Wolltest du erwidern, man würde nicht wissen, welches Halelujah, so sollte er sagen: bis Halelujah des [Verses] Als Jisraél zog!? – Dies ist ein Einwand.

ו וחותם בגאולה: אמר רבא ק"ש והלל גאל ישראל דצלותא גואל ישראל מ"ט דרחמי נינהו

6 MAN SCHLIESSE MIT DER ERLÖSUNGSFORMEL. Raba sagte: Die [Erlösungsformel] des Šema͑ und des Lobliedes lautet ‘der Jisraél erlöst hat’, die des Gebetes lautet ‘der Jisraél erlöst’, weil dies ein Gebetist.

ז אמר רבי זירא דקידושא אשר קדשנו במצותיו וצונו דצלותא קדשנו במצותיך מ"ט דרחמי נינהו

7 R. Zera sagte: Im Weihsegen sage man ‘der uns durch seine Gebote geheiligt und befohlen hat’, im Gebete sage man ‘heilige uns durch deine Gebote’, weil dies ein Gebet ist.

ח אמר רב אחא בר יעקב וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום כתיב הכא (דברים טז, ג) למען תזכור את יום וכתיב התם (שמות כ, ז) זכור את יום השבת לקדשו

8 R. Aḥa b.Ja͑qob sagte: Im Segen zur Weihe des Tages muß man des Auszuges aus Miçrajim erwähnen, denn hierbei heißt es: damit du denkest, und dortheißt es: denke daran, den Šabbath heilig zu halten.

ט אמר רבה בר שילא דצלותא מצמיח קרן ישועה דאפטרתא מגן דוד

9 Rabba b. Šila sagte: Im Gebete sage man ‘er läßt das Horn der Hilfe hervorsprießen’, im [Segen der] Haphṭara [sage man] ‘der Schild Davids’.

י (שמואל ב ז, ט) ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים תני רב יוסף זהו שאומרים מגן דוד

10 Und ich will dir einen großen Namen schaffen gleich den Namen der Größten, das ist, wie R. Joseph lehrte, die Formel ‘der Schild Davids’.

יא א"ר שמעון בן לקיש (בראשית יב, ב) ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב

11 R. Šimo͑n b. Laqiš sagte:Ich will dich zu einem großen Volke machen, das ist die Formel ‘der Gott Abrahams’; ich will dich segnen, das ist die Formel ‘der Gott Jiçḥaqs’; ich will deinen Namen groß machen, das ist die Formel ‘der Gott Ja͑qobs’.

יב יכול יהו חותמין בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין ואין חותמין בכולן

12 Man könnte glauben, sie seien alle in der Schlußformel zu nennen, so heißt es: du sollst ein Segen sein, nur mit dir wird man [den Segensspruch] schließen und nicht mit allen.

יג אמר רבא אשכחתינא לסבי דפומבדיתא דיתבי וקאמרי בשבתא בין בצלותא בין בקידושא מקדש השבת ביומא טבא בין בצלותא ובין בקידושא מקדש ישראל והזמנים ואמינא להו אנא אדרבה דצלותא בין בשבתא בין ביומא טבא מקדש ישראל בקידושא דשבתא מקדש השבת ביומא טבא מקדש ישראל והזמנים

13 Raba erzählte: Einst traf ich die Greisevon Pumbeditha, und diese saßen und sagten am Šabbath sowohl im Gebete als auch im Weihsegen ‘der den Šabbath heiligt’, und am Feste sowohl im Gebete als auch im Weihsegen ‘der Jisraél und die Zeiten heiligt’. Da sprach ich zu ihnen: Im Gegenteil, im Gebete sage man sowohl am Šabbath als auch am Feste ‘der Jisraél heiligt’ und im Weihsegen sage man am Šabbath ‘der den Šabbath heiligt’ und am Feste ‘der Jisraél und die Zeiten heiligt’.

יד ואנא אמינא טעמא דידי וטעמא דידכו טעמא דידכו שבת דקביעא וקיימא בין בצלותא ובין בקידושא מקדש השבת יומא טבא דישראל הוא דקבעי ליה דקמעברי ירחי וקבעי לשני מקדש ישראל והזמנים

14 Ich will sowohl meine Ansicht als auch euere Ansicht begründen. Euer Grund ist: der Šabbath ist feststehend, daher sage man sowohl im Gebete als auch im Weihsegen ‘der den Šabbath heiligt’, das Fest wird von den Jisraéliten bestimmt, die die Monde interkalieren und das Jahr festsetzen, daher sage man ‘der Jisraél und die Zeiten heiligt’.

טו טעמא דידי צלותא דברבים איתא מקדש ישראל קידוש דביחיד איתא בשבת מקדש השבת ביום טוב מקדש ישראל והזמנים

15 Mein Grund ist: das Gebet wird in Gemeinschaft verrichtet, daher sage man ‘der Jisraél heiligt’, der Weihsegen wird von einzelnen gesprochen, daher sage man am Šabbath ‘der den Šabbath heiligt’ und am Feste ‘der Jisraél und die Zeiten heiligt’.

טז ולא היא צלותא ביחיד מי ליתיה וקידושא ברבים מי ליתיה ורבא סבר זיל בתר עיקר

16 Dies ist aber nichts; verrichtet man etwa das Gebet nicht auch einzeln, oder spricht man etwa den Weihsegen nicht auch in Gemeinschaft!? Raba aber ist der Ansicht, man richte sich danach, wie es üblich ist.

יז עולא בר רב נחית קמיה דרבא אמר כסבי דפומבדיתא ולא א"ל ולא מידי אלמא הדר ביה רבא רב נתן אבוה דרב הונא בריה דרב נתן נחית קמיה דרב פפא אמר כסבי דפומבדיתא ושבחיה רב פפא

17 U͑la b. Rabh trateinst in Gegenwart Rabas [vor das Betpult] und sprach [die Formeln] nach der Ansicht der Greise von Pumbeditha, und dieser sagte ihm nichts. Demnach ist Raba von seiner Ansicht abgekommen. R. Nathan, der Vater des R. Hona, der Sohn Nathans, trat einst [vor das Betpult] in Gegenwart R. Papas und sprach [die Formeln] nach Ansicht der Greise von Pumbeditha, und R. Papa lobte ihn.

יח אמר רבינא אנא איקלע לסורא קמיה דמרימר ונחית קמיה שלוחא דציבורא ואמר כסבי דפומבדיתא והוו משתקי ליה כולי עלמא אמר להו שבקוהו הילכתא כסבי דפומבדיתא ולא הוו משתקו ליה:

18 Rabina erzählte: Als ich einst in Sura bei Meremar eingekehrt war, trat der Gemeindevorbeter in seiner Gegenwart [vor das Betpult] und sprach [die Formeln] nach der Ansicht der Greise von Pumbeditha, und die Leute wollten ihn zum Schweigen bringen. Da sprach dieser: Lasset ihn, die Halakha ist wie die Greise von Pumbeditha. Hierauf unterließen sie es.

יט <big>מתני׳</big> מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו רביעי גומר עליו את הלל ואומר עליו ברכת השיר בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה:

19 MAN SCHENKE IHM DEN DRITTEN BECHER EIN, UND ER SPRICHT DEN SEGEN ÜBER DAS MAHL, ALSDANN DEN VIERTEN, UND ER LIEST DAS LOBLIED ZUENDE UND SPRICHT DEN SEGEN ÜBER DAS LIED. ZWISCHEN JENEN BECHERN DARF MAN, WENN MAN WILL, [NOCH AUSSERDEM] TRINKEN, NICHT ABER ZWISCHEN DEM DRITTEN UND DEM VIERTEN.

כ <big>גמ׳</big> א"ל רב חנן לרבא ש"מ ברכת המזון טעונה כוס א"ל ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות כל חד וחד נעביד ביה מצוה:

20 GEMARA. R. Ḥanan sprach zu Raba: Hieraus ist zu entnehmen, daß zum Tischsegen ein Becher [Wein] erforderlich sei. Dieser erwiderte: Die Rabbanan haben [das Trinken] von vier Bechern als Zeichen der Freiheit angeordnet, und bei jedem besonders ist ein Gebot auszuüben.

כא רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר:

21 ALSDANN DEN VIERTEN, UND ER LIEST DAS LOBLIED ZUENDE UND SPRICHT DEN SEGEN ÜBER DAS LIED.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel