Pesachim 90

Kapitel 90

א אינו חוצץ ואינו עובר במקום שאין עשוי לחזק חוצץ ועובר במה דברים אמורים בפחות מכזית אבל בכזית אפילו במקום העשוי לחזק חוצץ ועובר
1 keine Trennung, auch übertritt man dessentwegen nicht das Verbot; wenn aber an einer Stelle, wo er nicht zur Dichtung dient, so bildet er eine Trennung, auch übertritt man dessentwegen das Verbot. Dies nur, wenn weniger als Olivengröße, wenn aber in Olivengröße, so bildet er auch an einer Stelle, wo er zur Dichtung dient, eine Trennung, auch übertritt man dessentwegen das Verbot. –
ב קשיין אהדדי אמר רב הונא סמי קילתא מקמי חמירתא
2 [Die Lehren] widersprechen ja einander!? R. Hona erwiderte: Streiche die erleichternde wegen der erschwerenden.
ג רב יוסף אמר תנאי שקלת מעלמא תנאי היא דתניא הפת שעיפשה חייב לבער מפני שראוי לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות אחרות
3 R. Joseph erwiderte: Willst du etwa [streitende] Tannaím aus der Welt schaffen!? Hierüber streiten Tannaím, denn es wird gelehrt: Schimmliges Brot muß man fortschaffen, weil es noch zum Zerreiben und damit viele andere Teige zu säuern verwendbar ist.
ד רבי שמעון בן אלעזר אומר במה דברים אמורים במקויימת לאכילה אבל כופת שאור שייחדה לישיבה בטלה מדאמר ר' שמעון בן אלעזר בטלה מכלל דתנא קמא סבר לא בטלה אלמא קסבר כל כזית אע"ג דמבטל לא בטיל
4 R. Šimo͑n b.Elea͑zar sagte: Dies nur, wenn es zum Essen bestimmt ist, wenn es aber ein zum Sitzen bestimmter Teigklumpen ist, so verliert er seine Eigenheit. Wenn nun R,.Šimo͑n b. Elea͑zar sagt, er verliere seine Eigenheit, so ist demnach der erste Tanna der Ansicht, daß er seine Eigenheit nicht verliere. Ein olivengroßes Quantum verliert somit nicht seine Eigenheit, auch wenn man es aufgibt.
ה אמר ליה אביי תרצת בכזית פחות מכזית מי תרצת אלא הא והא ר' שמעון בן אלעזר היא ולא קשיא הא במקום לישה הא שלא במקום לישה
5 Abajje sprach zu ihm: Du hast es allerdings hinsichtlich des olivengroßen Quantums erklärt, hast du es etwa hinsichtlich eines Quantums weniger als eine Olive erklärt!? Vielmehr, vertreten beide Lehren die Ansicht des R. Šimo͑n b. Elea͑zar, dennoch besteht hier kein Widerspruch, denn eines gilt von einer beim Kneten benutzten Stelle, und eines gilt von einer beim Kneten nicht benutzten Stelle.
ו אמר רב אשי לא תימא שלא במקום לישה אגבה דאגנא אלא אשיפתא דאגנא
6 R. Aši sprach: Man sage nicht, nur die Rückseite der Mulde heiße eine Stelle, die beim Kneten nicht benutzt wird, sondern auch der Rand derselben. –
ז פשיטא מהו דתימא זמנא דאטיף ומטי להתם קא משמע לן
7 Selbstverständlich!? – Man könnte dies glauben, weil [der Teig] zuweilen bis dahin hochsteigt, so lehrt er uns.
ח א"ר נחמן אמר רב הלכה כר' שמעון בן אלעזר
8 R. Naḥman sagte im Namen Rabhs: Die Halakha ist wie R. Šimo͑n b. Elea͑zar. –
ט איני והאמר רב יצחק בר אשי אמר רב אם טח פניה בטיט בטלה טח אין לא טח לא
9 Dem ist ja aber nicht so, R. Jiçḥaq b.Aši sagte im Namen Rabhs, daß, wenn man [den Teigklumpen] mit Lehm bestreicht, er seine Eigenheit verliere; nur wenn man ihn bestreicht, sonst aber nicht!? –
י מאן דמתני הא לא מתני הא
10 Wer das eine lehrte, lehrte das andere nicht.
יא איכא דאמרי אמר רב נחמן אמר רב אין הלכה כר' שמעון בן אלעזר דאמר רב יצחק בר אשי אמר רב אם טח פניה בטיט בטלה וכו'
11 Manche lesen: R. Naḥman sagte im Namen Rabhs: Die Halakha ist nicht wie R. Šimo͑n b.Elea͑zar, denn R. Jiçḥaq b. Aši sagte im Namen Rabhs, daß, wenn man [den Teigklumpen] mit Lehm bestreicht, er seine Eigenheit verliere &c.
יב אמר רב נחמן אמר שמואל שני חצאי זיתים וחוט של בצק ביניהן רואין כל שאילו ינטל החוט וניטלין עמו חייב לבער ואם לאו אינו חייב לבער
12 R. Naḥman sagte im Namen Šemuéls: Wenn zwei Stücke in der Größe von je einer halben Olive durch einen Teigfaden [verbunden] sind, so richte man sich danach: würden sie beim Aufnehmen des Teigfadens an diesem hängen bleiben, so muß man sie fortschaffen, wenn aber nicht, so braucht man sie nicht fortzuschaffen.
יג אמר עולא לא אמרן אלא בעריבה אבל בבית חייב לבער
13 U͑la sagte: Dies nur, wenn in einer Mulde, wenn in der Wohnung, so muß man sie fortschaffen. –
יד מאי טעמא דזימנין דכניש להו ונפלי גבי הדדי
14 Weshalb? – Wenn man fegt, können sie aneinander kommen.
טו אמר עולא בעו במערבא בית ועלייה מהו בית ואכסדרא מהו שני בתים זה לפנים מזה מהו
15 U͑la sagte: Im Westen fragten sie, wie es denn sei, wenn sie sich in Stube und Söller, in Stube und Vorhalle oder in zwei Stuben, eine hinter der anderen, befinden?
טז תיקו
16 Dies bleibt unentschieden.
יז ת"ר הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לאדם והכלב יכול לאוכלה מטמאה טומאת אוכלין בכביצה ונשרפת עם הטמאה בפסח משום ר' נתן אמרו אינה מטמאה
17 Die Rabbanan lehrten: Wenn Brot schimmlig und für Menschen ungenießbar geworden ist, ein Hund aber es essen kann, so ist es in Eigröße als Speise verunreinigungsfähig, auch darf es am Pesaḥfeste [als Hebe zusammen] mit unreiner verbrannt werden. Im Namen R. Nathans sagten sie, es sei nicht verunreinigungsfähig.
יח כמאן אזלא הא דתנן כלל אמרו בטהרות כל המיוחד לאוכל אדם טמא עד שיפסל מלאכול לכלב כמאן דלא כר' נתן
18 Unsere Lehre, daß sie nämlich beim Reinheitsgesetze eine Regel gesagt haben, was als Speise für Menschen bestimmt ist, sei so lange verunreinigungsfähig, bis auch ein Hund es nicht mehr ißt, vertritt also nicht die Ansicht R. Nathans.
יט תנו רבנן עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח תוך שלשה ימים חייב לבער קודם שלשה ימים אינו חייב לבער אמר ר' נתן במה דברים אמורים שלא נתן לתוכה עורות אבל נתן לתוכה עורות אפילו תוך שלשה אין חייב לבער
19 Die Rabbanan lehrten: Das Mehl in einem Gerbertrog muß man, wenn man es innerhalb drei Tagen hineingetan hat, fortschaffen, wenn vor drei Tagen, so braucht man es nicht fortzuschaffen. R. Nathan sagte: Dies nur, wenn man darin noch keine Häute eingeweicht hat, hat man aber darin bereits Häute eingeweicht, so braucht man es nicht fortzuschaffen, auch wenn innerhalb drei Tagen.
כ אמר רבא הלכה כר' נתן אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת:
20 Raba sagte: Die Halakha ist wie R. Nathan: auch wenn innerhalb eines Tages oder auch nur einer Stunde.
כא וכן לענין טומאה אם מקפיד עליו חוצץ ואם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה:
21 D<small>ASSELBE GILT AUCH HINSICHTLICH DER</small> U<small>NREINHEIT &amp;C</small>.
כב מי דמי התם בשיעורא תליא מילתא הכא בקפידא תליא מילתא
22 Ist es denn gleich: da hängt es von der Größe ab, hierbei hängt es von der Anstoßnahme ab!?
כג אמר רב יהודה אימא ולענין הטומאה אינו כן
23 R. Jehuda erwiderte: Lies: anders verhält es sich bei der Unreinheit.
כד א"ל אביי הא וכן לענין טומאה קתני אלא אמר אביי הכי קאמר וכן
24 Abajje sprach zu ihm: Es heißt ja aber: dasselbe gilt auch hinsichtlich der Unreinheit!? Vielmehr, erklärte Abajje, meint er es wie folgt: dies gilt auch
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel