Sanhedrin 102

Kapitel 102

א לעולם כרבי ישמעאל והכי קאמר את אביה ברשות אביה בשריפה ואת חמיה מחמיה בסקילה וכל אדם בחנק

1 tatsächlich nach R. Jišma͑él, nur meint er es wie folgt: ihrem Vater: im Hause ihres Vaters, durch Verbrennung, ihrem Schwiegervater: mit ihrem Schwiegervater, durch Steinigung, und wenn mit einem Fremden, durch Erdrosselung.

ב אמר רבא מאי שנא או אידי ואידי ממש או אידי ואידי רשות

2 Raba entgegnete: Weshalb die Änderung: entweder das eine und das andere mit ihm, oder das eine und das andere in seinem Hause!?

ג אלא אמר רבא לעולם כר"ש וקסבר ר"א נשואה כארוסה מה ארוסה חד דרגא מסקינן לה מסקילה לשריפה אף נשואה חד דרגא מסקינן לה מחנק לסקילה

3 Vielmehr, erklärte Raba, tatsächlich nach R. Šimo͑n, nur ist R. Elie͑zer der Ansicht, bei der Verheirateten verhalte es sich ebenso wie bei der Verlobten; wie bei einer verlobten [Priesterstochter die Todesart] um eine Stufe steigt, indem sie durch Verbrennung statt durch Steinigung [hinzurichten ist], ebenso steigt sie auch bei einer verheirateten um eine Stufe, indem sie durch Steinigung statt durch Erdrosselung [hinzurichten ist].

ד מתקיף לה ר' חנינא הא אידי ואידי ר"ש בשריפה קאמר

4 R. Ḥanina wandte ein: Nach R. Šimo͑n sind ja beide durch Verbrennung [hinzurichten]!?

ה אלא אמר רבינא לעולם כרבנן ואיפוך את אביה בסקילה ואת חמיה בשריפה והאי דקאמר את אביה סירכא בעלמא נקט:

5 Vielmehr, erklärte Rabina, tatsächlich nach den Rabbanan, und man wende es um: bei ihrem Vater durch Steinigung, bei ihrem Schwiegervater durch Verbrennung, nur ist [der Ausdruck] ‘Vater’ eine Anpassung.

ו אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב הלכה כדשלח רבין משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא אמר רב יוסף הלכתא למשיחא

6 R. Naḥman sagte im Namen des Rabba b. Abuha im Namen Rabhs: Die Halakha ist, wie Rabin im Namen des R. Jose b. Ḥanina sagen ließ. R. Joseph sprach: Also eine Halakha für die messjanische Zeit!?

ז א"ל אביי אלא מעתה שחיטת קדשים לא ליתני הלכתא למשיחא אלא דרוש וקבל שכר הכא נמי דרוש וקבל שכר

7 Abajje erwiderte ihm: Demnach sollte auch nichts über das Schlachten der heiligen Opfer gelehrt werden, weil dies eine Halakha für die messianische Zeit ist!? Vielmehr [heißt es:] forsche, um eine Belohnung zu erhalten,

ח הכי קאמרי הלכתא למה לי סוגיא דשמעתא הלכה קאמר

8 ebenso auch hierbei: forsche, um eine Belohnung zu erhalten. — Ich meine es wie folgt: Wieso wird hier von einer Halakha gesprochen, ist denn die Auslegung einer Lehre als Halakha anzusehen!?

ט מאי רבי ישמעאל דתניא (ויקרא כא, ט) ובת [איש] כהן כי תחל לזנות בנערה והיא ארוסה הכתוב מדבר

9 Wo lehrt dies R. Jišma͑él? — Es wird gelehrt: Wenn die Tochter eines Priesters sich durch Hurerei entweiht, die Schrift spricht von einer verlobten Jungfrau. Du sagst, von einer verlobten.

י אתה אומר בנער' והיא ארוסה או אינו אלא אפי' נשואה ת"ל (ויקרא כא, יח) איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת הכל היו בכלל הנואף והנואפת הוציא הכתוב בת ישראל בסקילה ובת כהן בשריפה מה כשהוציא הכתוב את בת ישראל לסקילה ארוסה ולא נשואה אף כשהוציא הכתוב בת כהן לשריפה ארוסה ולא נשואה

10 Jungfrau, vielleicht ist dem nicht so, sondern auch von einer verheirateten? Es heißt: wenn jemand Ehebruch treibt mit dem Weibe seines Nächsten, so soll sowohl der Ehebrecher als auch die Ehebrecherin getötet werden. Alle waren unter Ehebrecher und Ehebrecherin einbegriffen, die Schrift aber hat die Jisraélitentochter ausgeschieden, daß sie durch Steinigung, und die Priesterstochter, daß sie durch Verbrennung [hingerichtet werde]; wie nun die Ausscheidung der Jisraélitentochter zur Steinigung sich nur auf die Verlobte und nicht auf die Verheiratete bezieht, ebenso bezieht sich die Ausscheidung der Priesterstochter zur Verbrennung nur auf die Verlobte und nicht auf die Verheiratete.

יא זוממיה ובועלה בכלל (דברים יט, יט) ועשיתם לו כאשר זמם וגו'

11 Die Falschzeugen und der Buhle derselben sind einbegriffen in [den Worten]: ihr sollt über ihn das verhängen, was er gedachte &c. —

יב בועלה מאי כאשר זמם איכא אלא זוממיה בכלל מיתת בועלה

12 Wieso ist der Buhle in [den Worten] was er gedachte einbegriffen? — Vielmehr, die Falschzeugen sind einbegriffen im [Gesetze von der] Hinrichtung des Buhlen,

יג משום שנאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו דברי רבי ישמעאל

13 denn es heißt: ihr sollt über ihn das verhängen, was er über seinen Bruder zu bringen gedachte, seinen Bruder, nicht aber seine Schwester — so R. Jišma͑él.

יד ר"ע אומר אחת ארוסה ואחת נשואה יצאת לשריפה יכול אפילו פנויה נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל

14 R. A͑qiba sagte: Sowohl die Verlobte als auch die Verheiratete wird durch Verbrennung hingerichtet; man könnte glauben auch die Ledige, so [folgere man:] hierbei heißt es Vater und dort heißt es ebenfalls Vater, wie nun dort von Hurerei bei einer Gebundenheit an einen Mann gesprochen wird, ebenso wird auch hier von Hurerei bei einer Gebundenheit an einen Mann gesprochen.

טו א"ל ר' ישמעאל אי מה להלן נערה והיא ארוסה אף כאן נערה והיא ארוסה

15 R. Jišma͑él entgegnete ihm: Demnach wird, wie dort von einer verlobten Jungfrau gesprochen wird, auch hier von einer verlobten Jungfrau gesprochen!?

טז א"ל ר"ע ישמעאל אחי (ויקרא כא, ט) בת ובת אני דורש

16 R. A͑qiba erwiderte ihm: Mein Bruder Jišma͑él, ich eruiere es aus: und (eine Tochter).

יז א"ל וכי מפני שאתה דורש בת ובת נוציא זו לשריפה אם משמע להביא את הנשואה הביא את הפנויה ואם משמע להוציא את הפנויה הוציא את הנשואה

17 Jener entgegnete ihm: Sollten wir denn, weil du das und zur Forschung verwendest, diese zur Verbrennung hinausführen!? Deutet dies auf die Einschließung der Verheirateten, so schließe auch die Ledige ein, und deutet dies auf die Ausschließung der Ledigen, so schließe auch die Verheiratete aus. —

יח ור"ע אהני גזירה שוה למעוטי פנויה ואהני בת ובת לרבות את הנשואה

18 Und R. A͑qiba!? — Die Wortanalogie deutet darauf, daß die Ledige einzuschließen sei, und das und (eine Tochter) deutet darauf, daß die Verheiratete einzuschließen sei.

יט ורבי ישמעאל סבר מדקאמר ליה בת ובת ש"מ הדר ביה מגזירה שוה

19 R. Jišma͑él aber glaubte, daß er, da er aus dem und (eine Tochter) folgerte, von der [Folgerung durch] Wortanalogie zurückgetreten sei. —

כ ור' ישמעאל האי בת ובת מאי דריש ביה מיבעי ליה לכדתני אבוהי דשמואל בר אבין לפי שמצינו שחלק הכתוב בזכרים בין תמימים לבעלי מומין יכול נחלוק בבנותיהן ת"ל בת ובת

20 Wofür verwendet R. Jišma͑él das und (eine Tochter)? — Er verwendet es für folgende Lehre des Vaters des Šemuél b. Abin: Da wir finden, daß die Schrift bei männlichen [Priestern] zwischen fehlerfreien und fehlerbehafteten unterschieden hat, so könnte man glauben, daß auch bei ihren Töchtern zu unterscheiden sei, daher heißt es: und eine Tochter.

כא ורבי עקיבא (ויקרא כא, ו) מוהם מקריבים והיו קדש נפקא

21 Und R. A͑qiba!? — Er folgert dies aus [den Worten:] denn sie bringen [die Opfer] dar, sie sollen heilig sein. —

כב ור' ישמעאל אי מההיא הוה אמינא ה"מ אינהו אבל בנותיהן לא קמ"ל

22 Und R. Jišma͑él!? — Wenn hieraus, so könnte man glauben, nur sie selbst, nicht aber ihre Töchter, so lehrt er uns. —

כג ורבי ישמעאל

23 Wofür verwendet R. Jišma͑él [die Worte]

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel