Sanhedrin 103

Kapitel 103

א האי (ויקרא כא, ט) את אביה היא מחללת מאי דריש ביה

1 sie entweiht ihren Vater? —

ב מבעי ליה לכדתניא היה רבי מאיר אומר מה ת"ל את אביה היא מחללת שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול כבוד נוהגין בו בזיון אומרין ארור שזו ילד ארור שזו גידל ארור שיצא זו מחלציו

2 Diese verwendet er für folgende Lehre: R. Meír sagte: Was besagt der Schriftvers: sie entweiht ihren Vater? Behandelte man ihn als heiligen, so profaniere man ihn, erwies man ihm Ehre, so erweise man ihm Schande. Man spreche: Verflucht sei er, daß er diese gezeugt hat; verflucht sei er, daß er diese großgezogen hat; verflucht sei er, daß diese aus seinen Hüften hervorkam.

ג אמר רב אשי כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפי' לרשיעא בר צדיקא כמאן כהאי תנא:

3 R. Aši sprach: Nach wessen Ansicht nennt man einen Frevler ‘Frevler, Sohn eines Frevlers’, selbst wenn er der Sohn eines Frommen ist? Nach der Ansicht dieses Autors.

ד זו מצות הנסקלין: מאי תנא דקתני זו מצות הנסקלין

4 JENES IST DAS VERFAHREN BEI DER STEINIGUNG. Worauf bezieht sich [der Satz:] jenes ist das Verfahren bei der Steinigung? —

ה משום דתנא נגמר הדין מוציאין אותו לסקלו בית הסקילה היה גבוה שתי קומות ואיידי דקא בעי למיתנא מצות הנשרפין תנא נמי זו מצות הנסקלין:

5 Er lehrte: Ist die Verhandlung beendet, so führt man ihn zur Steinigung; [ferner:] die Steinigungssteile war zwei Menschenhöhen hoch, und da er weiter lehren will: folgendes ist das Verfahren bei der Verbrennung, so lehrt er auch: jenes ist das Verfahren bei der Steinigung.

ו <big>מתני׳</big> מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שפותח את פיו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו

6 FOLGENDES IST DAS VERFAHREN BEI DER VERBRENNUNG: MAN VERSENKT [DEN VERURTEILTEN] BIS AN DIE KNIEIN MIST, WICKELT EIN HARTES SUDARIUM IN EIN WEICHESUND DREHT ES IHM UM DEN HALS, UND EINER ZIEHT [DAS EINE ENDE] AN SICH UND EIN ANDERER [DAS ANDERE ENDE] AN SICH, BIS ER DEN MUND ÖFFNET; SODANN SCHMILZT MAN DIE METALLSTANGE UND GIESST IHM IN DEN MUND, SODASS ES IN SEIN EINGEWEIDE DRINGT UND SEINE GEDÄRME VERBRENNT.

ז ר' יהודה אומר אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שריפה אלא פותח את פיו בצבת שלא בטובתו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו

7 R. JEHUDA SPRACH: WENN ER DADURCHUNTER IHREN HÄNDEN STÜRBE, SO WÜRDE MAN JA AN IHM DAS GEBOT DER VERBRENNUNG NICHT VOLLZIEHEN; VIELMEHR ÖFFNE MAN IHM DEN MUND GEWALTSAM MIT EINER ZANGE, SODANN SCHMILZT MAN DIE METALLSTANGE UND GIESST IHM IN DEN MUND, SODASS ES IN SEIN EINGEWEIDE DRINGT UND IHM DIE GEDÄRME VERBRENNT.

ח אמר רבי אלעזר (בן) צדוק מעשה בבת כהן אחת שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה אמר לו מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי:

8 R. ELIE͑ZER B. ÇADOQ ERZÄHLTE: EINST TRIEB EINE PRIESTERSTOCHTER HUREREI, DA UMGAB MAN SIE MIT REISIGBÜNDELN UND VERBBANNTE SIE. MAN ENTGEGNETE IHM: WEIL DAS DAMALIGE GERICHT [IM GESETZE] UNKUNDIG WAR.

ט <big>גמ׳</big> מאי פתילה אמר רב מתנה פתילה של אבר

9 GEMARA. Was für eine Metallstange? R. Mathna erwiderte: Eine Bleistange. —

י מנא לן אתיא שריפה שריפה מעדת קרח מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים

10 Woher dies? — Es ist durch [den Ausdruck] Verbrennen zu folgern, der auch bei der Gemeinde Qoraḥs gebraucht wird; wie dort eine Verbrennung der Seele bei Erhaltung des Körpers, ebenso auch hierbei eine Verbrennung der Seele bei Erhaltung des Körpers.

יא רבי אלעזר אמר אתיא שריפה שריפה מבני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים

11 R. Elea͑zar erklärte: Dies ist durch [den Ausdruck] Verbrennen zu folgern, der bei den Söhnen Ahrons gebraucht wird; wie da eine Verbrennung der Seele bei Erhaltung des Körpers, ebenso auch hierbei eine Verbrennung der Seele bei Erhaltung des Körpers. —

יב מאן דיליף מעדת קרח מנא ליה דכתיב (במדבר יז, ג) ואת מחתות החטאים האלה בנפשותם שנשמתן נשרפת וגוף קיים

12 Woher weiß dies derjenige, der dies [von der Verbrennung] bei der Gemeinde Qoraḥs folgert? — Es heißt: die Räucherpfannen dieser Sünder an ihrer Seele, nur ihre Seele verbrannte, ihr Körper aber blieb erhalten. —

יג ואידך ההיא שריפה ממש היא ומאי בנפשותם שנתחייבו שריפה על עסקי נפשותם

13 Und jener!? — Da war es eine vollständige Verbrennung, nur heißt es: an ihren Seelen, weil sie sich die Verbrennung wegen der Angelegenheit ihrer Seelen zuschulden kommen ließen.

יד כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (תהלים לה, טז) בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו בשביל חנופה שהחניפו לקרח על עסקי לגימה חרק עליהן שר של גיהנם שניו

14 Dies nach einer Lehre des Reš Laqiš, denn Reš Laqiš sagte: Es heißt: mit denen, die heucheln und spotten um einen Kuchen, sie knirschen mit den Zähnen gegen mich; wegen der Heuchelei, die sie dem Qoraḥ entgegenbrachten, des Genusses wegen, knirschte der Höllenfürst seine Zähne gegen sie. —

טו ומאן דיליף מבני אהרן מנא ליה דכתי' (ויקרא י, ב) וימותו לפני ה' כעין מיתה

15 Woher entnimmt dies derjenige, der dies [von der Verbrennung] der Söhne Ahrons folgert? — Es heißt: sie starben vor dem Herrn, wie beim Sterben. —

טז ואידך ההוא שריפה ממש הואי ומאי דכתיב וימותו דאתחיל בהו מגואי כעין מיתה דתניא אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטין של אש יצאו מבית קודש הקדשים ונחלקו לארבע ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה ושרפום

16 Und jener!? — Diese wurden vollständig verbrannt, nur heißt es deshalb sie starben, weil bei ihnen [die Verbrennung] von innen begonnen hatte, wie beim gewöhnlichen Tode. Es wird nämlich gelehrt: Abba Jose b. Dostaj sagte: Zwei Feuerstrahlen kamen aus dem Allerheiligsten hervor, teilten sich in vier und drangen ihnen [in die Nasenlöcher], zwei in die Nase des einen und zwei in die Nase des anderen, und verbrannten sie. —

יז והכתיב (ויקרא י, ב) ותאכל אותם אותם ולא בגדיהם

17 Es heißt ja aber: und verzehrte sie!? — Sie, und nicht ihre Kleider. —

יח ונילף מפרים הנשרפים מה להלן שריפה ממש אף כאן שריפה ממש

18 Sollte man doch von der [Verbrennung der] zu verbrennenden Farren folgern: wie bei diesen eine vollständige Verbrennung [zu verstehen ist], ebenso auch, hierbei eine vollständige Verbrennung!? —

יט מסתברא מאדם הוה ליה למילף שכן אדם חוטא נשמה פיגול

19 Es ist einleuchtend, daß von der [Verbrennung eines] Menschen zu folgern ist, denn bei beiden ist es der Mensch, ist es eine Sünde, geht das Leben [verloren], und ist die Verwerflichkeit [ausgeschlossen]. —

כ אדרבה מפרים הנשרפים הוה ליה למילף שכן מכשיר לדורות

20 Im Gegenteil, man sollte es ja von den zu verbrennenden Farren folgern, denn [bei beiden] ist ja die Vorschrift für alle Zukunft bestimmt!? —

כא הנך נפישין

21 Jener [Übereinstimmungen] sind mehr. —

כב מאן דיליף מעדת קרח מאי טעמא לא יליף מבני אהרן ההוא שריפה ממש הואי ונילף מינה

22 Weshalb folgert derjenige, der dies von der Verbrennung bei der Gemeinde Qoraḥs folgert, es nicht von der Verbrennung der Söhne Ahrons!? — Bei diesen war es eine vollständige Verbrennung. — Sollte man dies eben davon folgern!?

כג אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה

23 R. Naḥman erwiderte im Namen des Rabba b. Abuha: Die Schrift sagt: du sollst deinen Nächsten lieben wie dich selbst, wähle für ihn einen leichten Tod. —

כד וכי מאחר דאיכא דרב נחמן גזרה שוה למה לי

24 Wozu ist nun, wo wir die Lehre R. Naḥmans haben, die Wortanalogie nötig!? —

כה אי לאו גזרה שוה הוה אמינא שריפת נשמה וגוף קיים לאו שריפה היא כלל ואי משום ואהבת לרעך כמוך לפיש ליה חבילי זמורות כי היכי דלישרוף לעגל קמ"ל:

25 Wenn nicht die Wortanalogie, könnte man glauben, die Verbrennung der Seele bei Erhaltung des Körpers gelte nicht als Verbrennung, wegen der Nächstenliebe aber, damit die Verbrennung schnell erfolge, hole man viele Reisigbündel, so lehrt er uns.

כו וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן אמר לו נדב לאביהוא אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור אמר להן הקב"ה הנראה מי קובר את מי אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני

26 Einst gingen Moše und Ahron auf dem Wege, Nadabh und Abihu hinter ihnen, und ganz Jisraél hinter diesen. Da sprach Nadabh zu Abihu: Daß doch schon diese zwei Greise sterben möchten, und ich und du das Zeitalter anführen! Darauf sprach der Heilige, gepriesen sei er, zu ihnen: Wir wollen sehen, wer wen begraben wird. R. Papa sagte: Das ist es, was die Leute sagen: Viel der alten Kamele, die mit Häuten junger Kamele beladen sind.

כז אמר רבי (אליעזר)

27 R. Elie͑zer sagte:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel