Sanhedrin 146

Kapitel 146

א משום דהאי לאו אורחיה הוא והא קא פגים לה אבל שאר עריות דאורחייהו ולא נפיש פיגמייהו אימא לא כתב רחמנא חטא

1 [so könnte man glauben,] bei dem einen, weil es widernatürlich ist, und bei dem anderen, weil es bemakelt wird, nicht aber bei anderen Inzestfällen, wo dies weder widernatürlich noch die Bemakelung sehr bedeutend ist; daher schrieb der Allbarmherzige [das Wort] Sünde.

ב ואי כתב רחמנא חטא הוה אמינא אפילו חייבי לאוין כתב רחמנא מות

2 Würde der Allbarmherzige nur [das Wort] Sünde geschrieben haben, so könnte man glauben, auch in Fällen, wo nur ein gewöhnliches Verbot ausgeübt werden würde, daher heißt es todeswürdiges.

ג ואי כתב רחמנא מות הוה אמינא חייבי מיתות בית דין אין חייבי כריתות לא כתב רחמנא חטא

3 Und würde der Allbarmherzige nur [das Wort] todeswürdiges geschrieben haben, so könnte man glauben, nur wenn darauf der Tod durch das Gericht gesetzt ist, nicht aber, wenn die Ausrottungsstrafe; daher schrieb der Allbarmherzige auch [das Wort] Sünde. –

ד ולכתוב רחמנא חטא מות ולא בעי נער ונערה אין ה"נ ואלא נער נערה חד למעוטי עובד עבודת כוכבים וחד למעוטי בהמה ושבת

4 Sollte doch der Allbarmherzige nur [die Worte] todeswürdige Sünde geschrieben haben, wozu sind Knabe und Mädchen nötig!? – Dem ist auch so, nur schließt von Knabe und Mädchen eines den Götzendienst und eines ein Tier und [die Entweihung des] Šabbaths aus. –

ה ולר"ש בן יוחי דאמר עובד עבודת כוכבים ניתן להצילו בנפשו למה לי חד למעוטי בהמה וחד למעוטי שבת

5 Wozu ist [das eine] nötig nach R. Šimo͑n b. Joḥaj, welcher sagt, wenn jemand Götzendienst treiben will, halte man ihn mit seinem Leben zurück!? – Eines schließt ein Tier und eines schließt die Entweihung des Šabbaths aus.

ו סד"א תיתי שבת מחילול חילול מעבודת כוכבים

6 Man könnte nämlich glauben, daß man die Entweihung des Šabbaths von der Entweihung [Gottes durch] den Götzendienst folgere. –

ז ולרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר מחלל את השבת ניתן להצילו בנפשו דאתיא שבת מחילול חילול מעבודת כוכבים מאי איכא למימר חד מיעוט למעוטי בהמה ואידך איידי דכתב רחמנא נער כתב נמי נערה:

7 Wie ist es aber nach R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n zu erklären, welcher sagt, daß man auch den, der den Šabbath entweihen will, mit seinem Leben zurückhalte, weil man die Entweihung des Šabbaths von der Entweihung [Gottes durch] den Götzendienst folgere!? – Das eine schließt das Tier aus und das andere steht nur nebenbei, denn da der Allbarmherzige Knabe geschrieben hat, schrieb er auch Mädchen.

ח רבי יהודה אומר אף האומרת הניחו לו שלא יהרגנה: במאי קמיפלגי

8 «R. Jehuda sagt, auch wenn sie ruft: laßt ihn, damit er mich nicht töte.» Worüber streiten sie?

ט אמר רבא במקפדת על פיגמה ומניחתו שלא יהרגנה רבנן סברי אפיגמה קפיד רחמנא והרי מקפדת על פיגמה ורבי יהודה האי דקאמר רחמנא קטליה משום דמסרה נפשה לקטלא הא לא מסרה נפשה לקטלא

9 Raba erwiderte: Über den Fall, wenn sie auf ihre Bemakelung genau achtet, und dies nur deshalb zulassen will, weil sie befürchtet, er würde sie töten. Die Rabbanan sind der Ansicht, der Allbarmherzige hat dabei ihre Bemakelung berücksichtigt, und diese achtet ja darauf; R. Jehuda aber ist der Ansicht, der Allbarmherzige sagte deshalb, daß man ihn töte, weil sie sich sonst dem Tode preisgeben würde, diese aber gibt sich ja dem Tode nicht preis.

י אמר ליה רב פפא לאביי אלמנה לכהן גדול נמי קא פגים לה אמר ליה אפיגמה רבה קפיד רחמנא אפיגמה זוטא לא קפיד רחמנא:

10 R. Papa sprach zu Abajje: Auch wenn ein Hochpriester eine Witwe [notzüchtigt], bemakelt er sie ja!? Dieser erwiderte: Mit einer bedeutenden Bemakelung hat es der Allbarmherzige streng genommen, mit einer unbedeutenden nicht.

יא חטא אלו חייבי כריתות: ורמינהו ואלו נערות שיש להן קנס הבא על אחותו

11 « Sünde deutet auf die mit der Ausrottungsstrafe belegten Verbrechen.» Ich will auf einen Widerspruch hinweisen: In folgendem Falle ist die für Mädchen festgesetzte Geldbuße zu zahlen: wenn jemand seiner Schwester beigewohnt hat!?

יב אמרוה רבנן קמיה דרב חסדא משעת העראה דפגמה איפטר לה מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה

12 Die Rabbanan erzählten dies R. Ḥisda, [und er er widerte:] Sobald er eine Anschmiegung vollzogen hat, hat er sie ja bemakelt und darf somit nicht mehr getötet werden, während er zur Geldbuße erst nach Vollendung des Beischlafes verpflichtet ist. –

יג הניחא למאן דאמר העראה זו נשיקה אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר

13 Einleuchtend ist dies nach demjenigen, welcher sagt, unter ‘Anschmiegung’ sei die bloße Berührung zu verstehen, wie ist es aber nach demjenigen zu erklären, welcher sagt, unter ‘Anschmiegung’ sei das Hineinbringen der Eichel zu verstehen!?

יד אלא אמר רב חסדא כגון שבא עליה שלא כדרכה וחזר ובא עליה כדרכה

14 Vielmehr, erklärte R. Ḥisda, wenn er sie vorher auf widernatürliche Weise und nachher auf natürliche Weise beschlafen hat.

טו רבא אמר במניחתו שלא יהרגנה ור' יהודה היא

15 Raba erklärte, wenn sie ihn läßt, damit er sie nicht töte, und zwar nach R. Jehuda.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel