Sanhedrin 31

Kapitel 31

א בנשיא שבט שחטא עסקינן מי לא אמר רב אדא בר אהבה (שמות יח, כב) כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול האי נמי גדול הוא

1 handelt es sich um den Fall, wenn der Fürst eines Stammes eine Sünde begangen hat. R. Ada b. Ahaba erklärte ja: Jede große Sache sollen sie vor dich bringen, die Sache des Großen, und dieser gilt ebenfalls als Großer.

ב עולא אמר רבי אלעזר בבאין על עסקי נחלות וכתחילתה של ארץ ישראל מה תחילתה שבעים ואחד אף כאן שבעים ואחד

2 U͑la erwiderte im Namen R. Elea͑zars: Wenn sie in Erbteilsangelegenheiten kommen. Wie bei der ersten [Verteilung] des Jisraéllandes; wie damals durch einundsiebzig, ebenso auch später durch einundsiebzig. –

ג אי מה תחילתה קלפי אורים ותומים וכל ישראל אף כאן קלפי אורים ותומים וכל ישראל אלא מחוורתא כדרב מתנה

3 Demnach sollte es, wie es damals durch Los, Orakel und ganz Jisraél erfolgt ist, auch später durch Los, Orakel und ganz Jisraél erfolgen!? – Am richtigsten ist es vielmehr, wie R. Mathna [erklärt hat].

ד רבינא אמר לעולם בשבט שהודח ודקא קשיא לך בדינא דרבים דיינינן ליה אין אע"ג דקטלינן ביחיד בי דינא דרבים דיינינן ליה

4 Rabina erklärte: Tatsächlich gilt dies von einem abtrünnigen Stamme, wenn du aber einwendest, wieso er als Mehrheit gerichtet wird, so ist er, wenn er auch als Einzelner hinzurichten ist, trotzdem als Mehrheit zu richten.

ה מי לא א"ר חמא בר' יוסי א"ר אושעיא (דברים יז, ה) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא וגו' איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך הכא נמי איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל השבט כולו לשעריך:

5 So sagte auch R. Ḥama b. Jose im Namen R. Oša͑jas: So sollst du jenen Mann oder jene Frau hinausführen &c.; einen Mann oder eine Frau kannst du zum Tore hinausführen, nicht aber kannst du eine ganze Stadt zum Tore hinausführen. Ebenso auch hierbei; einen Mann oder eine Frau kannst du zum Tore hinausführen, nicht aber kannst du einen ganzen Stamm zum Tore hinausführen.

ו לא את נביא השקר מנהני מילי

6 EINEIN FALSCHEN PROPHETEN. Woher dies?

ז א"ר יוסי בר' חנינא אתיא הזדה הזדה מזקן ממרא מה להלן בשבעים ואחד אף כאן בשבעים ואחד

7 R. Jose b. Ḥanina erwiderte: Dies ist durch [den Ausdruck] ‘Mutwille’ zu folgern, der auch beim sich widersetzenden Ältesten gebraucht wird; wie dieser durch einundsiebzig, ebenso auch jener durch einundsiebzig. –

ח והא הזדה כי כתיבא בקטלא הוא דכתיבא וקטלא בעשרין ותלתא הוא אלא אמר ריש לקיש גמר דבר דבר מהמראתו

8 Aber [der Ausdruck] ‘Mutwille’ wird ja bei der Hinrichtung desselben gebraucht, und hingerichtet wird er ja durch dreiundzwanzig!? Vielmehr, erklärte Reš Laqiš, dies ist durch [das Wort] Wort zu folgern, das auch beim Sichwidersetzen [des Ältesten] gebraucht wird. –

ט ולהדר זקן ממרא ולגמר הזדה הזדה מנביא השקר דבר דבר גמיר הזדה הזדה לא גמיר:

9 Sollte er doch durch [den Ausdruck] ‘Mutwille’ bezüglich des sich widersetzenden Ältesten vom falschen Propheten folgern!? – Er folgert nur durch [das Wort] Wort, nicht aber durch [den Ausdruck] ‘Mutwille’.

י ולא את כהן גדול: מנהני מילי אמר רב אדא בר אהבה דאמר קרא (שמות יח, כב) כל הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול

10 EINEN HOCHPRIESTER. Woher dies? R. Ada b. Ahaba erwiderte: Die Schrift sagt: jede große Sache sollen sie vor dich bringen; die Sache des Großen sollen sie vor dich bringen.

יא מיתיבי דבר גדול דבר קשה אתה אומר דבר קשה או אינו אלא דבריו של גדול כשהוא אומר (שמות יח, כו) את הדבר הקשה יביאון אל משה הרי דבר קשה אמור

11 Man wandte ein: Große Sache, eine schwierige Sache. Du erklärst, eine schwierige Sache, vielleicht ist dem nicht so, sondern die Sache des Großen!? Wenn es heißt: schwierige Sachen solle man vor Moše bringen, so ist ja eine schwierige Sache zu verstehen. –

יב הוא דאמר כי האי תנא דתניא דבר גדול דבריו של גדול אתה אומר דבריו של גדול או אינו אלא דבר הקשה כשהוא אומר הדבר הקשה הרי דבר קשה אמור הא מה אני מקיים דבר גדול דבריו של גדול

12 Er ist der Ansicht des Autors folgender Lehre: Große Sache, die Sache des Großen. Du sagst, die Sache des Großen, vielleicht ist dem nicht so, sondern die schwierige Sache!? Wenn es heißt: schwierige Sachen, so ist ja schon von schwierigen Sachen die Rede, somit ist unter große Sache die Sache des Großen zu verstehen. –

יג והאי תנא תרי קראי למה לי חד לצואה בעלמא וחד לעשייה ואידך א"כ לכתוב או גדול גדול או קשה קשה מאי גדול ומאי קשה שמע מינה תרתי

13 Wozu sind nach jenem Autor zwei Schriftverse nötig!? – Einer als Gebot und einer zur Ausübung. – Und jener!? – Es könnte ja an beiden Stellen entweder große oder schwierige heißen, wenn es aber an der einen Stelle große und an der anderen schwierige heißt, so ist hieraus beides zu entnehmen.

יד בעי רבי אלעזר שורו של כהן גדול בכמה למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה או דילמא למיתת בעלים דעלמא מדמינן ליה אמר אביי מדקא מבעיא ליה שורו מכלל דממונו פשיטא ליה

14 R. Elea͑zar fragte: Wieviel [Richter sind bei der Aburteilung] eines Ochsen des Hochpriesters erforderlich; gleicht diese der Aburteilung seines Eigentümers, oder gleicht sie der Aburteilung eines gewöhnlichen (Eigentümers)? Abajje sprach: Wenn er nur von seinem Ochsen fragt, so ist es ihm bezüglich seines Geldes klar. –

טו פשיטא מהו דתימא הואיל וכתב כל הדבר הגדול כל דבריו של גדול קא משמע לן:

15 Selbstverständlich!? – Man könnte glauben: da es jede große Sache heißt, so bedeute dies jede Sache des Großen, so lehrt er uns.

טז אין מוציאין כו': מנהני מילי אמר ר' אבהו דאמר קרא (במדבר כז, כא) ולפני אלעזר הכהן יעמוד

16 MAN DARF AUSZIEHEN &C. Woher dies!? R. Abahu erwiderte: Die Schrift sagt: er soll vor Elea͑zar, den Priester, treten; er,

יז הוא זה מלך וכל בני ישראל אתו זה משוח מלחמה וכל העדה זה סנהדרי

17 das ist der König; und alle Kinder Jisraéls mit ihm, das ist der Feldpriester; und die ganze Gemeinde, das ist das Synedrium. –

יח ודילמא לסנהדרי הוא דקאמר להו רחמנא דלישיילו באורים ותומים

18 Vielleicht sagt der Allbarmherzige damit nur, daß das Synedrium das Orakel befrage!? –

יט אלא כי הא דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו מיד היה דוד עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו

19 Vielmehr, dies ist nach einer Lehre des R. Aḥa b. Bizna zu erklären, die er im Namen R. Šimo͑n des Frommen sagte: Über dem Bette Davids hing eine Harfe, und sobald die Mitternacht herankam, blies der Nordwind daran, und sie spielte von selbst. Sodann stand David auf und befaßte sich mit der Tora bis die Morgenröte aufging. Sobald die Morgenröte aufgegangen war, traten die Weisen Jisraéls bei ihm ein

כ אמרו לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין לפרנסה אמר להן לכו והתפרנסו זה מזה אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו אמר להם לכו פשטו ידיכם בגדוד

20 und sprachen zu ihm: Unser Herr und König, dein Volk Jisraél bedarf des Unterhaltes. Er erwiderte ihnen: Geht und ernährt euch einer vom anderen. Sie entgegneten ihm: Die Handfülle sättigt den Löwen nicht, und die Grube wird von ihrem eigenen Schutte nicht voll. Er erwiderte ihnen: Geht, zieht auf Plünderung aus.

כא מיד יועצין באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים אמר רב יוסף מאי קרא

21 Alsdann berieten sie mit Aḥitophel, überlegten sich mit dem Synedrium und befragten das Orakel. R. Joseph sagte: Hierauf deutet folgender Schriftvers:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel