Sanhedrin 68

Kapitel 68

א (שמות כט, לז) כל הנוגע במזבח יקדש שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי ת"ל (שמות כט, לח) כבשים מה כבשים ראויין אף כל ראוי ר' עקיבא אומר (שמות כט, כה) עולה מה עולה ראויה אף כל ראוי

1 was den Altar berührt, ist heilig, könnte man entnehmen, einerlei ob es für den Altar geeignet ist oder nicht, so heißt es: Lämmer; wie Lämmer geeignet sind, ebenso alles andere, was geeignet ist. R. A͑qiba sagte: Brandopfer, wie das Brandopfer geeignet ist, ebenso alles andere, was geeignet ist.

ב ותרוייהו מאי קא ממעטו פסולי מר מייתי לה מכבשים ומר מייתי לה מעולה

2 Beide schließen Dinge aus, die ungeeignet sind, nur folgert es einer aus [dem Worte] Lämmer und einer aus [dem Worte] Brandopfer. –

ג והאמר רב אדא בר אהבה עולת העוף פסולה איכא בינייהו מאן דמייתי לה מכבשים כבשים אין אבל עולת העוף לא ומאן דמייתי לה מעולה אפילו עולת העוף נמי

3 R. Ada b. Ahaba sagte ja aber, daß sie über das unbrauchbar gewordene Geflügel-Brandopfer streiten; einer folgert es aus [dem Worte] Lämmer, nur Lämmer und nicht das Geflügel-Brandopfer, und einer folgert es aus [dem Worte] Brandopfer, auch, das Geflügel-Brandopfer!? –

ד אלא אמר רב אשי כדתניא (ויקרא יז, ד) דם יחשב לאיש ההוא דם שפך לרבות את הזורק דברי רבי ישמעאל

4 Vielmehr, erklärte R. Aši, wie in folgender Lehre: Als Blut sei es ihm angerechnet, Blut hat er vergossen; dies schließt das [Blut]sprengen ein – so R. Jišma͑él.

ה ר"ע אומר (ויקרא יז, ח) או זבח לרבות את הזורק ותרוייהו מאי קא מרבו זריקה מר מייתי לה מדם יחשב ומר מייתי לה מאו זבח

5 R. A͑qiba sagte: Oder ein Schiachtopfer, dies schließt das [Blut]sprengen ein. Beide schließen sie das Sprengen ein, nur folgert es der eine aus: als Blut sei es ihm angerechnet, und einer aus: oder ein Schlachtopfer. –

ו והאמר רבי אבהו שחט וזרק איכא בינייהו לדברי רבי ישמעאל אינו חייב אלא אחת לדברי ר"ע חייב שתים

6 R. Abahu sagte ja aber, daß sie über das [gleichzeitige] Schlachten und Blutsprengen streiten; nach der Ansicht R. Jišma͑éls sei man dieserhalb nur einmal schuldig, und nach der Ansicht R. A͑qibas zweimal schuldig!? –

ז הא איתמר עלה אמר אביי אף לדברי ר"ע נמי אינו חייב אלא אחת דאמר קרא (דברים יב, יד) שם תעלה עולותיך ושם תעשה ערבינהו רחמנא לכולהו עשיות:

7 Hierzu wurde ja gelehrt, Abajje sagte, auch nach der Ansicht R. A͑qibas sei man nur einmal schuldig, denn die Schrift sagt: dort sollst du deine Brandopfer darbringen und dort sollst du alles verrichten, der Allbarmherzige hat alle Verrichtungen vereinigt.

ח דיני ממונות דנין ביום וכו': (סימן משפ"ט מענ"ה מט"ה) מנהני מילי א"ר חייא בר פפא דאמר קרא (שמות יח, כו) ושפטו את העם בכל עת

8 VERHANDLUNGEN ÜBER GELDSACHEN WERDEN AM TAGE GEFÜHRT &C. Woher dies? R. Ḥija b. Papa erwiderte: Die Schrift sagt: sie sollen dem Volke jederzeit Recht sprechen. –

ט אי הכי תחלת דין נמי כדרבא דרבא רמי כתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב (דברים כא, טז) והיה ביום הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחלת דין לילה לגמר דין

9 Demnach sollte dies auch vom Beginne der Verhandlung gelten!? – Dies nach Raba, denn Raba wies auf einen Widerspruch hin. Es heißt: sie sollen dem Volke jederzeit Recht sprechen, und dagegen heißt es: und am Tage, an dem er seine Söhne erben läßt; wie ist dies nun zu erklären? Der Tag für den Beginn der Verhandlung, die Nacht für die Beendigung der Verhandlung. –

י מתניתין דלא כר' מאיר דתניא היה ר"מ אומר מה ת"ל (דברים כא, ה) על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וכי מה ענין ריבים אצל נגעים

10 Unsere Mišna vertritt also nicht die Ansicht R. Meírs, denn es wird gelehrt: R. Meír sagte: Es heißt: nach ihrem Ausspruche soll über jeden Streit und über jeden Aussatz entschieden werden; welche Gemeinschaft haben Streitigkeiten und Aussatz miteinander?

יא אלא מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום דכתיב (ויקרא יג, יד) וביום הראות בו אף ריבים ביום ומה נגעים שלא בסומין דכתיב (ויקרא יג, יב) לכל מראה עיני הכהן אף ריבים שלא בסומין ומקיש נגעים לריבים מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים

11 Vielmehr werden Streitigkeiten mit dem Aussatze verglichen: wie der Aussatz nur am Tage [zu untersuchen ist], wie ‘es heißt: am Tage, an dem es erscheint, ebenso sind auch Streitigkeiten nur am Tage [zu schlichten], und wie ferner der Aussatz nicht durch Blinde [zu untersuchen ist], wie es heißt: wo auch die Augen des Priesters blicken, ebenso sind auch Streitigkeiten nicht durch Blinde [zu schlichten]. Ferner wird der Aussatz mit den Streitigkeiten verglichen: wie Streitigkeiten nicht durch Verwandte [zu schlichten sind], ebenso ist der Aussatz nicht durch Verwandte [zu untersuchen].

יב אי מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה ודין הוא ממונו בשלשה גופו לא כל שכן ת"ל (ויקרא יג, ב) והובא אל אהרן הכהן או אל אחד וגו' הא למדת שאפילו כהן אחד רואה את הנגעים

12 Demnach sollten ja aber, wie bei [der Schlichtung von] Streitigkeiten drei [Personen] erforderlich sind, auch bei [der Untersuchung des] Aussatzes drei erforderlich sein!? Dies wäre auch folgerichtig, denn, wenn beim Gelde drei erforderlich sind, um wieviel mehr beim Körper. Daher heißt es: so ist es zu Ahron dem Priester zu bringen, oder zu einem seiner Brüder &c.; dies lehrt, daß auch ein Priester den Aussatz untersuchen dürfe.

יג ההוא סמיא דהוה בשבבותיה דרבי יוחנן דהוה דאין דינא ולא אמר ליה רבי יוחנן ולא מידי היכי עביד הכי והא"ר יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואין כשר לדון ואמר ר' יוחנן לאתויי סומא באחת מעיניו

13 In der Nachbarschaft R. Joḥanans wohnte ein Blinder, der Recht zu sprechen pflegte, und R. Joḥanan sagte nichts dagegen. – Wieso aber tat er dies, R. Joḥanan selbst sagte ja, die Halakha sei wie die anonyme Mišna, und eine solche lehrt: Wer als Richter zulässig ist, ist als Zeuge zulässig, mancher aber ist als Zeuge zulässig, jedoch nicht als Richter. Hierzu sagte R. Joḥanan, dies schließe den auf einem Auge Erblindeten ein!? –

יד ר' יוחנן סתמא אחריתא אשכח דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה

14 R. Joḥanan fand eine andere anonyme Lehre: Verhandlungen über Geldsachen werden am Tage geführt und können nachts geschlossen werden. –

טו מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא אי בעית אימא סתמא דרבים עדיף ואי בעית אימא משום דקתני לה גבי הלכתא דדינא

15 Wodurch ist diese anonyme Lehre zuverlässiger als jene!? – Wenn du willst, sage ich: eine anonyme Lehre, die die Ansicht einer Mehrheit vertritt, ist bedeutender, wenn du aber willst, sage ich: weil diese im Abschnitte von der Rechtsprechung gelehrt wird!? –

טז ורבי מאיר האי ושפטו את העם בכל עת מאי דריש ביה אמר רבא לאיתויי יום המעונן דתנן אין רואין את הנגעים שחרית ובין הערבים ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן מפני שכהה נראית עזה ולא בצהרים מפני שעזה נראית כהה

16 Wofür verwendet R. Meír [den Schriftvers:] sie sollen dem Volke jederzeit Recht sprechen? Raba erwiderte: Dies schließt einen wolkigen Tag ein, denn wir haben gelernt: Man untersuche den Aussatz nicht frühmorgens, nicht abends, nicht in einem Hause, nicht an einem wolkigen Tage, weil dann die matte Farbe intensiv erscheint, und nicht mittags, weil dann die intensive Farbe matt erscheint. –

יז ורבי מאיר האי ביום הנחילו את בניו מאי עביד ליה ההוא מיבעי ליה לכדתני רבה בר חנינא קמיה דרב נחמן והיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה א"ל אלא מעתה מאן דשכיב ביממא ירתון ליה בניה ומאן דשכיב בליליא לא ירתון ליה בניה

17 Wofür verwendet R. Meír [den Schriftvers:] am Tage, an dem er seine Söhne erben läßt? – Er verwendet ihn für die Lehre, die Rabba b. Ḥanina vor R. Naḥman vortrug: Am Tage, an dem er seine Söhne erben läßt, an darfst die Erbschaft am Tage verteilen, nicht aber darfst du die Erbschaft nachts verteilen. – Demnach beerben einen am Tage seine Kinder, nur wenn er am Tage gestorben ist, nicht aber beerben sie ihn, wenn er nachts gestorben ist!?

יח דילמא דין נחלות קאמרת דתניא (במדבר כז, יא) והיתה לבני ישראל לחקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין

18 (Er erwiderte:) Du meinst wahrscheinlich die Gerichtsverhandlung in Erbschaftssachen, denn es wird gelehrt: Das soll den Kindern Jisraél als Rechtssatzung gelten; der ganze Abschnitt bezieht sich auf die Gerichtsverhandlung.

יט כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין שנים כותבין ואין עושין דין

19 Dies nach R. Jehuda im Namen Rabhs, denn R. Jehuda sagte im Namen Rabhs: Wenn drei [Personen] einen Kranken besuchen, so können sie, wenn sie wollen, [seine Verfügung] niederschreiben, und wenn sie wollen, eine Gerichtsverhandlung abhalten; sind es zwei, so können sie [seine Verfügung] niederschreiben, aber keine Gerichtsverhandlung abhalten.

כ ואמר רב חסדא לא שנו אלא ביום אבל בלילה כותבין ואין עושין דין משום דהוו להו עדים ואין עד נעשה דיין אמר ליה אין הכי קאמינא:

20 Hierzu sagte R. Ḥisda: Dies nur, wenn am Tage, wenn aber nachts, dürfen [auch drei] nur [seine Verfügung] niederschreiben, nicht aber eine Gerichtsverhandlung abhalten, weil sie dann nur als Zeugen gelten, und ein Zeuge nicht Richter sein kann. Jener erwiderte: Freilich, so meinte ich es auch.

כא דיני נפשות דנין ביום וכו': מנהני מילי אמר רב שימי בר חייא אמר קרא (במדבר כה, ד) והוקע אותם לה' נגד השמש א"ר חסדא מניין להוקעה שהיא תלייה דכתיב (שמואל ב כא, ו) והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה'

21 VERHANDLUNGEN ÜBER TODESSTRAFSACHEN WERDEN AM TAGE GEFÜHRT &C. Woher dies? R. Šimi b. Ḥija erwiderte: Die Schrift sagt: und hänge sie dem Herrn auf, vor der Sonne. R. Ḥisda sagte: Woher, daß hoqaa͑ ‘aufhängen’ heiße? Es heißt: wir wollen sie aufhängen auf dem Hügel Šaúls, des Auserwählten des Herrn,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel