Sanhedrin 80

Kapitel 80

א ואימא חדא חדא כדכתיבא דא"כ ליכתבינהו רחמנא בחדא כיון דכולהו בהדי הדדי כתיבא מהדדי ילפי וכיון דילפי מהדדי כמאן דכתיב בחדא דמי

1 Vielleicht bei jedem Falle so viel wie geschrieben steht, denn sonst könnte sie ja der Allbarmherzige beisammen geschrieben haben!? – Da sie alle dasselbe lehren, so wird von einem Falle auf den anderen gefolgert, und da von einem auf den anderen gefolgert wird, so ist es ebenso als wären sie beisammen niedergeschrieben. –

ב והא לא דמיא להדדי (סימן פל"ט סיי"ף התרא"ה)

2 Sie gleichen ja aber nicht einander; [der Fall von der]

ג עיר הנדחת להנך תרתי לא דמיא שכן ממונן פלט ע"ז להנך תרתי לא דמיא שכן בסייף עדים זוממין להנך תרתי לא דמיא שכן צריכים התראה

3 abtrünnigen Stadt gleicht jenen beiden nicht, denn bei jenen bleibt das Vermögen [der Verurteilten] verschont, bei dieser aber nicht; der Götzendienst gleicht jenen beiden Fällen nicht, denn bei jenen werden [die Verurteilten] durch das Schwert hingerichtet; die überführten Falschzeugen gleichen jenen beiden nicht, denn bei jenen ist eine vorherige Warnung erforderlich!? –

ד בהיטב היטב ילפינן מהדדי וגזירה שוה מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך לאיי אפנויי מופני מדהוה ליה למיכתב ודרשו וחקרו ושני קרא בדיבוריה בהיטב שמע מינה לאפנויי

4 Man beziehe sie auf einander durch [das Wort] gründlich. Und es ist entbehrlich, denn wenn es nicht entbehrlich wäre, könnte man [die Schlußfolgerung] widerlegen; aber es ist entbehrlich. Es könnte ja heißen: sie sollen forschen und prüfen, wenn aber die Schrift den Ausdruck gründlich gebraucht, so ist dies entbehrlich. –

ה ואכתי מופנה מצד אחד הוא בשלמא הנך תרתי מופנה הוא משום דהוה ליה למכתב אלא עיר הנדחת מאי הוה ליה למכתב הא כתיבא כולהו

5 Aber es ist ja nur an der einen Stelle entbehrlich; allerdings könnte es bei jenen beiden Fällen fortbleiben, da ein anderer Ausdruck gebraucht werden könnte; welcher Ausdruck sollte aber beim Falle von der abtrünnigen Stadt gebraucht werden, wo alle zur Anwendung kommen!? –

ו התם נמי אפנויי מופנה מדהוה ליה למכתב דרוש תדרוש או חקור תחקור ושני קרא בדיבוריה בהיטב שמע מינה לאפנויי

6 Auch da ist es überflüssig, denn es könnte heißen: forschen sollst du forschen, oder: prüfen sollst du prüfen; wenn aber die Schrift die Ausdrucksweise ändert und [das Wort] gründlich gebraucht, so dient dies als Wortanalogie.

ז ואתו נחנקין בק"ו מנסקלין ומנהרגין ואתו נשרפין בקל וחומר מנסקלים

7 Man folgere nun [durch einen Schluß] vom Schwereren auf das Leichtere von den durch Steinigung und durch Enthauptung Hinzurichtenden auf die durch Erdrosselung Hinzurichtenden, und von den durch Steinigung Hinzurichtenden auf die durch Verbrennung Hinzurichtenden. –

ח הניחא לרבנן דאמרי סקילה חמורה אלא לרבי שמעון דאמר שריפה חמורה מאי איכא למימר

8 Allerdings nach den Rabbanan, welche sagen, die Steinigung sei eine strengere [Todesart], wie ist es aber nach R. Šimo͑n zu erklären, welcher sagt, das Verbrennen sei eine strengere [Todesart]!?

ט אלא אמר רב יהודה (דברים יג, טו) והנה אמת נכון והנה אמת נכון הא חד סרי שבע לשבע חקירות דל תלת לגזירה שוה פשא להו חדא

9 Vielmehr, erklärte R. Jehuda, [es heißt] zweimal: und siehe, es ist zuverlässig wahr, das sind also elf [Worte], sieben deuten auf die siebenfache Ausforschung, drei sind für die Wortanalogie zu verwenden,

י לר"ש לאתויי נשרפין לרבנן מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא

10 und eines deutet nach R. Šimo͑n auf die durch Verbrennung Hinzurichtenden, während nach den Rabbanan auch dafür, was man [durch einen Schluß] vom Schwereren auf das Leichtere folgern könnte, ein Schriftvers niedergeschrieben wurde.

יא מגדף בה רבי אבהו אימא לאתויי שמנה חקירות ושמנה חקירות מי איכא אלמה לא והאיכא לאתויי בכמה בשעה ותניא נמי הכי היו בודקין אותו בשמנה חקירות

11 R. Abahu schimpfte über [diese Erklärung]: vielleicht ist hieraus eine achtfache Ausforschung zu entnehmen!? – Gibt es denn eine achtfache Ausforschung? – Wieso denn nicht, man kann ja auch [fragen:] in welchem Teile der Stunde, denn es wird tatsächlich gelehrt: man prüfte sie durch eine achtfache Ausforschung!? –

יב הניחא לאביי אליבא דר"מ דאמר אין אדם טועה ולא כלום ולהך לישנא נמי דאמר אדם טועה משהו שפיר אלא לאביי אליבא דר' יהודה דאמר אדם טועה חצי שעה ולרבא דאמר טעו אינשי טובא מאי איכא למימר

12 Allerdings nach Abajje, nach der Ansicht R. Meírs, welcher sagt, ein Mensch brauche sich überhaupt nicht zu irren, ebenso auch nach der Lesart, nach der ein Mensch sich um nur etwas irre, was ist aber nach Abajje nach der Ansicht R. Jehudas einzuwenden, nach der ein Mensch sich um eine halbe Stunde, und nach Raba, nach dem ein Mensch sich auch um mehr irren könne!? –

יג אלא לאתויי בכמה ביובל

13 Vielmehr, man kann auch [fragen:] in welchem Jahre des Jobelzyklus. –

יד היינו באיזה שבוע אלא לאתויי באיזה יובל ואידך כיון דאמר באיזה שבוע לא בעי באיזה יובל:

14 Dies ist ja identisch mit [der Frage], in welchem Jahre des Septenniums!? – Vielmehr: in welchem Jobelzyklus. – Und jener!? – Da schon gefragt wird, in welchem Septennium, so braucht man nicht zu fragen, in welchem Jobelzyklus.

טו רבי יוסי אומר: תניא אמר להם רבי יוסי לחכמים לדבריכם מי שבא ואמר אמש הרגו אומר לו באיזו שבוע באיזו שנה באיזו חדש בכמה בחדש

15 R. JOSE SAGT. Es wird gelehrt: R. Jose sprach zu den Weisen: Nach eurer Ansicht müßte man [einen Zeugen], der bekundet, jemand habe gestern einen Mord begangen, ausfragen: in welchem Septennium, in welchem Jahre, in welchem Monat und am wievielten des Monats!?

טז אמרו לו לדבריך מי שבא ואמר עכשיו הרגו אומר לו באיזה יום באיזה שעה באיזה מקום

16 Sie erwiderten ihm: Auch wenn einer kommt und bekundet, jemand habe soeben einen Mord begangen, fragt man ihn ja selbst nach deiner Ansicht aus, an welchem Tage, in welcher Stunde und an welchem Orte!?

יז אלא אע"ג דלא צריך רמינן עליה כדרבי שמעון בן אלעזר ה"נ אע"ג דלא צריך רמינן עליה כדרבי שמעון בן אלעזר

17 Man stellt also an sie diese Fragen, obgleich sie unnötig sind, wegen der Erklärung des R. Šimo͑n b. Elea͑zar, ebenso stellt man an sie auch jene Fragen, obgleich sie unnötig sind, wegen der Erklärung des R. Šimo͑n b. Elea͑zar. –

יח ור' יוסי אמש הרגו שכיח ברוב עדיות עכשיו הרגו לא שכיח ברוב עדיות:

18 Und R. Jose!? – Bei den meisten Zeugenaussagen wird bekundet, er habe gestern einen Mord begangen, nicht aber, er habe soeben einen Mord begangen.

יט מכירים אתם אותו: תנו רבנן מכירים אתם אותו נכרי הרג ישראל הרג התריתם בו קיבל עליו התראה התיר עצמו למיתה המית בתוך כדי דיבור

19 KENNT IHR IHN. Die Rabbanan lehrten: ‘Kennt ihr ihn?’ ‘Hat er einen Nichtjuden getötet?’ – ‘Hat er einen Jisraéliten getötet?’ – ‘Habt ihr ihn gewarnt?’ – ‘Hat er die Warnung entgegengenommen?’ – ‘Hat er sich der Todesstrafe preisgegeben?’ – ‘Beging er den Mord, während man einen Satz sprechen kann?’

כ העובד ע"ז את מי עבד לפעור עבד למרקוליס עבד ובמה עבד בזיבוח בקיטור בניסוך בהשתחואה

20 Handelt es sich um Götzendienst, [so fragt man:] ‘Wen verehrte er?’ – ‘Verehrte er Peo͑r?’ ‘Verehrte er Merkurius?’ – ‘Wodurch verehrte er ihn?’ – ‘Durch Opferung, durch Räucherung, durch Libation, durch Niederwerfung?’

כא אמר עולא מניין להתראה מן התורה שנאמר (ויקרא כ, יז) ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה אטו בראייה תליא מילתא אלא עד שיראוהו טעמו של דבר אם אינו ענין לכרת

21 U͑la sagte: Wieso ist die Warnung aus der Tora zu entnehmen? Es heißt: wenn einer seine Schwester, die Tochter seines Vaters oder die Tochter seiner Mutter, nimmt, sodaß er ihre Scham sieht; hängt es denn vom Sehen ab? – Vielmehr, er muß den Grund der Sache gesehen haben, und da dies nicht auf die Ausrottungsstrafe zu beziehen ist,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel