Sanhedrin 87

Kapitel 87

א עכן מאי טעמא איענוש משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו

1 Weshalb wurden sie demnach wegen des A͑khan bestraft!? – Weil es seiner Frau und seinen Kindern bekannt war.

ב (יהושע ז, יא) חטא ישראל אמר רבי אבא בר זבדא אע"פ שחטא ישראל הוא אמר ר' אבא היינו דאמרי אינשי אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה ואסא קרו ליה

2 Jisraél hat sich versündigt. R. Abba b. Zabhda sagte: Wenn er auch gesündigt hat, so ist er dennoch ein Jisraélit. R. Abba sagte: Das ist es, was die Leute sagen: auch die Myrte im Schilfe ist eine Myrte, und man nennt sie Myrte.

ג (יהושע ז, יא) וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם גם לקחו מן החרם גם גנבו גם כחשו גם שמו בכליהם אמר ר' אילעא משום ר' יהודה בר מספרתא מלמד שעבר עכן על חמשה חומשי תורה שנאמר חמשה גם

3 Auch haben sie mein Bündnis übertreten, das ich ihnen geboten habe; auch haben sie vom Gebannten sich etwas angeeignet, auch haben sie gestohlen, auch es verheimlicht, und auch es in ihre Geräte getan. R. Ilea͑ sagte im Namen des R. Jehuda b. Masparta: Dies lehrt, daß A͑khan die fünf Bücher der Tora übertreten hatte, denn fünfmal kommt hier [das Wort] auch vor.

ד ואמר רבי אילעא משום רבי יהודה בר מספרתא עכן מושך בערלתו היה כתיב הכא וגם עברו את בריתי וכתיב התם (בראשית יז, יד) את בריתי הפר

4 Ferner sagte R. Ilea͑ im Namen des R. Jehuda b. Masparta: A͑khan war Epispast, denn hier heißt es: auch haben sie mein Bündnis übertreten, und dort heißt es: ein Bündnis hat er übertreten. –

ה פשיטא מהו דתימא במצוה גופיה לא פקר קמ"ל

5 Dies ist ja selbstverständlich!? – Man könnte glauben, er habe sich gegen das seinen Körper betreffende Gebot nicht vergangen, so lehrt er uns.

ו (יהושע ז, טו) וכי עשה נבלה בישראל א"ר אבא בר זבדא מלמד שבעל עכן נערה המאורסה כתיב הכא וכי עשה נבלה וכתיב התם (דברים כב, כא) כי עשתה נבלה בישראל

6 Und eine Schandtat hat er in Jisraél verübt R. Abba b. Zabhda sagte: Dies lehrt, daß A͑khan eine Verlobte geschändet hatte, denn hier heißt es: und eine Schandtat hat er verübt, und dort heißt es: denn sie hat eine Schandtat in Jisraél verübt. –

ז פשיטא מהו דתימא כולי האי לא פקר נפשיה קמ"ל רבינא אמר דיניה כנערה המאורסה דבסקילה

7 Dies ist ja selbstverständlich!? – Man könnte glauben, er habe sich nicht so weit vergangen, so lehrt er uns. Rabina sagte: Seine Strafe glich der der [hurenden] Verlobten: die Steinigung.

ח אמר ליה ריש גלותא לרב הונא כתיב (יהושע ז, כד) ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנותיו ואת שורו ואת חמורו ואת צאנו ואת אהלו ואת כל אשר לו אם הוא חטא בניו ובנותיו מה חטאו

8 Der Exilarch sprach zu R. Hona: Es heißt: da nahm Jehošuâ A͑khan, den Sohn Zaraḥs, das Geld, den Mantel und die goldene Zunge, sowie seine Söhne und seine Töchter, seine Rinder, Esel und Schafe nebst seinem Zelte und allem, was ihm gehörte. Was hatten denn seine Söhne und seine Töchter verschuldet, wenn er gesündigt hat!?

ט אמר ליה וליטעמיך אם הוא חטא כל ישראל מה חטאו דכתיב (יהושע ז, כד) וכל ישראל עמו אלא לרדותן ה"נ כדי לרדותן

9 Dieser erwiderte: Auch nach deiner Ansicht: es heißt: und ganz Jisraél mit ihm; was hatte denn ganz Jisraél verschuldet, wenn er gesündigt hat!? Vielmehr, um sie einzuschüchtern, ebenso auch diese, um sie einzuschüchtern.

י (יהושע ז, כה) וישרפו אותם באש ויסקלו אותם באבנים בתרתי אמר רבינא הראוי לשריפה לשריפה הראוי לסקילה לסקילה

10 Und sie verbrannten sie im Feuer und bewarfen sie mit Steinen. Beides!? Rabina erwiderte: Was zum Verbrennen geeignet war, durch Verbrennen, und was zur Steinigung geeignet war, durch Steinigung.

יא (יהושע ז, כא) וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף רב אמר איצטלא דמילתא ושמואל אמר סרבלא דצריפא

11 Ich erblickte unter der Beute einen schönen Mantel aus Šinear und zweihundert Šeqel Silber. Rabh erklärte, ein Gewand aus feiner Wolle; Šemuél erklärte, ein mit Alaun gebleichter Mantel.

יב (יהושע ז, כג) ויציקום לפני ה' אמר רב נחמן בא וחבטם לפני המקום אמר לפניו רבש"ע על אלו תיהרג רובה של סנהדרין דכתיב (יהושע ז, ה) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ותניא שלשים וששה ממש דברי ר' יהודה אמר לו ר' נחמיה וכי שלשים וששה היו והלא לא נאמר אלא כשלשים וששה איש אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כנגד רובה של סנהדרין

12 Und sie legten sie vor dem Herrn nieder. R. Naḥman sagte: Er kam und schleuderte sie vor Gott hin, indem er vor ihm sprach: Herr der Welt, dieserhalb sollte die Mehrheit des Synedriums erschlagen werden!? Es heißt nämlich: und die Einwohner von A͑j erschlugen von ihnen ungefähr sechsunddreißig Mann, und hierzu wird gelehrt: Sechsunddreißig, dem Wortlaute gemäß – so R. Jehuda. R. Neḥemja sprach zu ihm: Heißt es denn sechsunddreißig, es heißt ja: ungefähr sechsunddreißig!? Vielmehr ist darunter Jaír, der Sohn Menašes, zu verstehen, der die Mehrheit des Synedriums aufwog.

יג אמר רב נחמן אמר רב מאי דכתיב (משלי יח, כג) תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות תחנונים ידבר רש זה משה ועשיר יענה עזות זה יהושע

13 Rabh sagte: Es heißt: Flehentlich redet der Arme, aber der Reiche antwortet mit Härte; flehentlich redet der Arme, das ist Moše, aber der Reiche antwortet mit Härte, das ist Jehošua͑. –

יד מאי טעמא אילימא משום דכתיב ויציקום לפני ה' ואמר רב נחמן בא וחבטן לפני המקום אטו פנחס לא עביד הכי (דכתיב) (תהלים קו, ל) ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה ואמר ר' אלעזר ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל מלמד שעשה פלילות עם קונו בא וחבטן לפני המקום אמר לפניו רבונו של עולם על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל דכתיב (במדבר כה, ט) ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף

14 Wieso, wollte man sagen, weil es heißt: und sie legten sie vor dem Herrn nieder, was R. Naḥman erklärte: er kam und schleuderte sie vor Gott hin, so handelte ja Pinḥas ebenso!? Es heißt nämlich: da stand Pinḥas auf und richtete, da wurde der Plage Einhalt getan, und hierzu sagte R. Elea͑zar: es heißt nicht: er betete, sondern: er richtete, dies lehrt, daß er mit seinem Schöpfer Streit führte. Er kam und schleuderte sie vor Gott hin, indem er vor ihm sprach: Herr der Welt, wegen dieser sollen vierundzwanzig Tausend in Jisraél fallen!? Es heißt nämlich: und es waren vierundzwanzig Tausend, die in der Plage umkamen.

טו ואלא מהכא (יהושע ז, ז) למה העברת העביר את העם הזה את הירדן משה נמי מימר אמר (שמות ה, כב) למה הרעתה לעם הזה אלא מהכא (יהושע ז, ז) ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן

15 Und wollte man es hieraus entnehmen: warum hast du denn dieses Volk den Jarden überschreiten lassen, so sagte ja Moše ebenfalls: warum tust du so übel an diesem Volke!? – Vielmehr, hieraus: hätten wir uns doch entschlossen, jenseits des Jarden wohnen zu bleiben.

טז (יהושע ז, י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך דריש ר' שילא א"ל הקב"ה שלך קשה משלהם אני אמרתי (דברים כז, ד) והיה בעברכם את הירדן תקימו ואתם ריחקתם ס' מיל

16 Da sprach der Herr zu Jehošua͑: Steh auf. R. Šila trug vor: Der Heilige, gepriesen sei er, sprach zu ihm: Dein [Vergehen] ist schwerer als ihres; ich sagte: sobald ihr den Jarden überschritten habt, sollt ihr [diese Steine] aufstellen, ihr aber habt euch sechzig Mil entfernt.

יז בתר דנפק אוקים רב אמורא עליה ודרש (יהושע יא, טו) כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה

17 Als er hinausging, ließ Rabh seinen Dolmetsch vortreten und trug vor: So wie der Herr seinem Knecht Moše befohlen, so hatte Moše Jehošuâ befohlen, und so verfuhr Jehošuâ, ohne irgend etwas von dem, was der Herr Moše befohlen hatte, zu unterlassen.

יח א"כ מה ת"ל קום לך א"ל אתה גרמת להם והיינו דקאמר ליה בעי (יהושע ח, ב) ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה וגו'

18 Wieso heißt es nun: steh auf!? Er sprach zu ihm: Du hast es verschuldet. Deshalb sagte er zu ihm beim [Kriegszuge gegen] A͑j: Du sollst mit A͑j und seinem Könige verfahren, wie du mit Jeriḥo und seinem König verfahren bist &c.

יט (יהושע ה, יג) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא וגו' ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי [ויפול יהושע אל פניו ארצה וישתחו] היכי עביד הכי והאמר רבי יוחנן אסור לו לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא

19 Während sich aber Jehošua͑ in Jeriḥo befand, schaute er einst auf und sah &c. er antwortete ihm: Ich bin ein Heeresfürst des Herrn; eben bin ich gekommen. [Da warf sich Jehošuâ auf sein Angesicht zu Boden und verneigte sich.] Wieso tat er dies, R. Joḥanan sagte ja, man dürfe nachts seinen Nächsten nicht begrüßen, weil zu befürchten ist, es sei vielleicht ein Dämon!? –

כ שאני התם דקאמר ליה (יהושע ה, יד) אני שר צבא ה' עתה באתי וגו' ודילמא משקרי גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה

20 Anders war es da, wo er gesagt hatte: ich bin ein Heeresfürst des Herrn; eben bin ich gekommen &c. – Er könnte ja gelogen haben!? Es ist überliefert, daß sie nicht den Namen Gottes vergeblich aussprechen. Er sprach nämlich zu ihm:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel