Sanhedrin 96

Kapitel 96

א התם משום מררייהו אי הכי היינו דקתני עלה אמר רשב"ג במה דברים אמורים שלא נגעו במטה אבל נגעו במטה אסורין

1 Da geschah es nur aus Schmerz. – Wieso wird demnach hierzu gelehrt: R. Šimo͑n b. Gamliél sagte: Dies nur, wenn sie die Bahre nicht berührt haben, haben sie aber die Bahre berührt, so sind sie verboten!? –

ב תרגמה עולא במטה הנקברת עמו דמחלפי בתכריכי המת

2 U͑la bezieht dies auf den Fall, wenn die Bahre mit ihm bestattet wird, weil man sie mit den Totengewändern verwechseln könnte. –

ג ת"ש כיס שעשאו להניח בו תפילין אסור להניח בו מעות הניח בו תפילין יניח בו מעות אימא עשאו והניח בו תפילין אסור להניח בו מעות כדרב חסדא

3 Komm und höre: In einen Beutel, den man zum Hineinlegen von Tephillin gefertigt hat, darf man kein Geld hineinlegen, in einen, in den man [nur gelegentlich] Tephillin hineingelegt hat, darf man Geld hineinlegen!? – Lies: wenn man ihn zum Hineinlegen von Tephillin gefertigt und sie auch hineingelegt hat, so darf man darin kein Geld hineinlegen, wie R. Ḥisda es lehrte. –

ד ת"ש אמר לאומן עשה לי תיק של ספר או נרתיק של תפילין עד שלא נשתמש בהן קודש מותר להשתמש בהן חול נשתמש בהן קודש אסור להשתמש בהן חול

4 Komm und höre: Wenn jemand einen Handwerker beauftragt, für ihn ein Futteral für ein [heiliges] Buch oder einen Behälter für Tephillin zu fertigen, so dürfen sie, solange sie für heilige Dinge nicht verwandt worden sind, für profane Dinge verwendet werden; sobald sie aber für heilige Dinge verwandt worden sind, dürfen sie nicht mehr für profane Dinge verwendet werden!? –

ה תנאי היא דתניא ציפן זהב או שטלה עליהן עור של בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשירות אע"פ שלא עיבדן לשמן ר"ש ב"ג אומר אף עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדו לשמן

5 [Hierüber streiten] Tannaím, denn es wird gelehrt: Hat man [die Tephillin] mit Gold oder mit Haut von einem unreinen Tiere überzogen, so sind sie untauglich, wenn mit Haut von einem reinen Tiere, so sind sie tauglich, selbst wenn sie nicht zu diesem Zwecke gegerbt wurde; R. Šimo͑n b. Gamliél sagt, auch wenn mit Haut von einem reinen Tiere, seien sie untauglich, es sei denn, daß sie zu diesem; Zwecke gegerbt wurde.

ו א"ל רבינא לרבא מי איכא דוכתא דרמו ביה מת וארגי בגד למת א"ל אין כגון שכבי דהרפניא

6 Rabina sprach zu Raba: Gibt es denn Ortschaften, wo man, erst wenn der Tote schon liegt, das Gewand für ihn webt!? Dieser erwiderte ihm: Freilich, so zum Beispiel (die Toten) in Harpanja.

ז דרש מרימר הלכתא כוותי' דאביי ורבנן אמרי הלכתא כוותי' דרבא והלכתא כוותיה דרבא

7 Meremar trug vor, die Halakha sei wie Abajje; die Rabbanan aber sagen, die Halakha ist wie Raba. Die Halakha ist wie Raba.

ח ת"ר הרוגי מלכות נכסיהן למלך הרוגי ב"ד נכסיהן ליורשין ר' יהודה אומר אף הרוגי מלכות נכסיהן ליורשין אמרו ליה לרבי יהודה והלא כבר נאמר (מלכים א כא, יח) הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו

8 Die Rabbanan lehrten: Das Vermögen der durch die Regierung Hingerichteten gehört der Regierung, das Vermögen der durch das Gericht Hingerichteten gehört den Erben; R. Jehuda sagt, auch das der durch die Regierung Hingerichteten gehöre den Erben. Sie sprachen zu R. Jehuda: Es heißt ja: er befindet sich im Weinberge Naboths, wohin er hinabgezogen ist, um ihn zu erben!?

ט אמר להן בן אחי אביו היה וראוי ליורשו היה והלא הרבה בנים היו לו אמר להן אותו ואת בניו הרג שנא' (מלכים ב ט, כו) אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי ורבנן ההוא בנים הראוין לצאת ממנו

9 Er erwiderte: Er war der Sohn seines Bruders, und somit ihn zu beerben berechtigt. – Jener hatte ja aber viele Söhne!? Er erwiderte: Er ließ ihn samt seinen Söhnen hinrichten, denn es heißt: das Blut Naboths und seiner Kinder habe ich gesehen. – – Und die Rabbanan!? – Darunter sind die Kinder zu verstehen, die er zeugen könnte. –

י בשלמא למאן דאמר נכסיהן למלך היינו דכתיב (מלכים א כא, יג) ברך נבות אלהים ומלך אלא למאן דאמר נכסיהן ליורשין למה לי ומלך

10 Erklärlich ist der Schriftvers: Naboth hat Gott und dem König geflucht, nach demjenigen, welcher sagt, ihr Vermögen gehöre der Regierung, wozu aber braucht dies vom Könige [bekundet zu werden] nach demjenigen, welcher sagt, ihr Vermögen gehöre den Erben!? –

יא ולטעמיך אלהים למה לי אלא לאפושי ריתחא ה"נ לאפושי ריתחא

11 Wozu braucht dies, auch nach deiner Ansicht, von Gott [bekundet zu werden]!? Vielmehr, mußt du erklären, um den Zornüber ihn zu steigern, ebenso auch [vom Könige], um den Zorn über ihn zu steigern. –

יב בשלמא למאן דאמר נכסיהן למלך היינו דכתיב (מלכים א ב, כח) וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח וכתיב (מלכים א ב, כב) ויאמר לא (אצא) כי פה אמות אלא למאן דאמר נכסיהן ליורשין מאי נפקא ליה מינה לחיי שעה

12 Erklärlich ist der Schriftvers: da floh Joab zum Zelte des Herrn und erfaßte die Hörner des Altars, und der darauf folgende: ich gehe nicht hinaus, hier will ich sterben, nach demjenigen, welcher sagt, ihr Vermögen gehöre dem Könige, was lag ihm aber daran nach demjenigen, welcher sagt, ihr Vermögen gehöre den Erben!? – Wegen des augenblicklichen Lebens.

יג (מלכים א ב, ל) וישב בניהו את המלך דבר לאמר כה דיבר יואב וכה ענני אמר ליה זיל אימא ליה תרתי לא תעביד בהאי גברא אי קטלית ליה קבול לטותיה דלטייה אבוך ואי לא שבקיה דליקו בלטותיה דלטייה אבוך (מלכים א ב, לא) ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו

13 Und Benajahu brachte dem Könige Bescheid und sprach: So hat Joab geredet und so hat er mir geantwortet. Er sprach nämlich zu ihm: Geh, sage [dem Könige]: doppelt darfst du ihn nicht bestrafen; läßt du ihn töten, so nimm die Verwünschungen zurück, die dein Vater über ihn gesprochen hat, oder unterlasse dies und lasse ihn unter den Verwünschungen deines Vaters verbleiben. Da sprach der König zu ihm: Tu, wie er geredet hat, stoße ihn nieder und begrabe ihn.

יד אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד (שמואל ב ג, כט) אל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם

14 R. Jehuda sagte im Namen Rabhs: Alle Verwünschungen, die David über Joáb gesprochen hatte, gingen an den Kindern Davids in Erfüllung. Und mögen in der Familie Joábs kein Ende nehmen solche, die an Fluß und Aussatz leiden, Leute, die sich auf Krücken stützen, die durch das Schwert fallen oder denen es an Brot fehlt.

טו זב מרחבעם דכתיב (מלכים א יב, יח) והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים וכתיב (ויקרא טו, ט) וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא

15 Flußbehafteter war Reḥabea͑m, denn es heißt: der König Reḥabea͑m sprang rasch auf seinen Sattel und floh nach Jerušalem, und es heißt: und jeder Sattel, auf dem der Flußbehaftete reitet, wird unrein.

טז מצורע מעוזיהו דכתיב (דברי הימים ב כו, טז) ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת וכתיב (דברי הימים ב כו, יט) והצרעת זרחה במצחו

16 Aussätziger war U͑zijahu, denn es heißt: als er aber mächtig geworden war, überhob sich sein Sinn bis zum verderblichen Tun, und er verging sich wider den Herrn, seinen Gott, indem er in den Tempel des Herrn hineinging, um auf dem Räucheralar zu räuchern. Und darauf folgt: und der Aussatz brach auf seiner Stirn hervor.

יז מחזיק בפלך מאסא דכתיב (מלכים א טו, כג) רק לעת זקנתו חלה את רגליו ואמר רב יהודה אמר רב שאחזו פודגרא א"ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן היכי דמי א"ל כמחט בבשר החי מנא ידע אי בעית אימא מיחש הוה חייש ביה ואיבעית אימא מרביה הוה גמיר לה ואיבעית אימא (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם

17 Auf Krücken gestützt [ging] Asa, denn es heißt: doch erkrankte er in seinem Alter an seinen Füßen. Hierzu sagte R. Jehuda im Namen Rabhs: Er wurde vom Podagra befallen. Mar Zuṭra, Sohn des R. Naḥman, fragte R. Naḥman: Wie ist dies? Dieser erwiderte: Wie eine Nadel in das lebende Fleisch. – Woher wußte er es? – Wenn du willst, sage ich: er litt daran; wenn du willst, sage ich: er hatte es von seinem Lehrer gehört; und wenn du aber willst, sage ich: das Geheimnis des Herrn kennen die, die ihn fürchten, und seine Ordnung tut er ihnen kund. –

יח נופל בחרב מיאשיהו דכתיב (דברי הימים ב לה, כג) ויורו (המורים) למלך יאשיהו ואמר רב יהודה אמר רב שעשו כל גופו ככברה

18 Durch das Schwert fiel Jošijahu, denn es heißt: aber die Schützen schossen auf den König Jošijahu, und hierzu sagte R. Jehuda im Namen Rabhs, sie durchlöcherten seinen ganzen Körper wie ein Sieb.

יט וחסר לחם מיכניה דכתיב (מלכים ב כה, ל) וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו אמר רב יהודה אמר רב היינו דאמרי אינשי

19 Dem es an Brot fehlte, war Jekhonja, denn es heißt und sein Essen wurde ihm beständig gewährt. R. Jehuda sagte im Namen Rabhs: Das ist es, was die Leute sagen:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel