Sanhedrin 97

Kapitel 97

א תהא לוטא ולא תהא לאטה

1 Lieber lasse dich verfluchen als andere zu verfluchen.

ב אתיוה ליואב דייניה אמר ליה מאי טעמא קטלתיה לאבנר אמר ליה גואל הדם דעשאל הואי עשאל רודף הוה אמר ליה היה לו להצילו באחד מאבריו

2 Als man Joab vor das Gericht führte, fragte man ihn: Weshalb hast du Abner getötet? Er erwiderte: Ich war der Bluträcher des A͑saél. – A͑saél war ja Verfolger. Er erwiderte: Er sollte sich durch [das Zielen auf] eines seiner Glieder retten.

ג אמר ליה לא יכיל ליה א"ל השתא בדופן חמישית כיון ליה דכתיב (שמואל ב ב, כג) ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש וא"ר יוחנן בדופן חמישית במקום שמרה וכבד תלויין בו באחד מאיבריו לא יכיל ליה

3 Man entgegnete ihm: Er konnte dies nicht. Er erwiderte: Wenn er sogar genau auf die fünfte Rippe zielen konnte, – es heißt nämlich: da stieß ihm Abner rückwärts den Spieß in den Wanst, und hierzu sagte R. Joḥanan, in die fünfte Rippe, wo die Galle und die Leber sich befinden, – wie sollte er nicht auf eines seiner Glieder gezielt haben können!?

ד אמר ליה ניזיל אבנר מאי טעמא קטלתיה לעמשא אמר ליה עמשא מורד במלכות הוה דכתיב (שמואל ב כ, ד) ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו' וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר וגו'

4 Darauf sprachen sie zu ihm: Lassen wir [das Ereignis mit] Abner; weshalb aber hast du A͑masa getötet? Er erwiderte: A͑masa widersetzte sich gegen den König. Es heißt nämlich: Da sprach der König zu A͑masa: Biete mir die Judäer in drei Tagen auf &c. Da machte sich A͑masa auf den Weg, die Judäer aufzubieten, er verzögerte &c.

ה אמר ליה עמשא אכין ורקין דרש

5 Man entgegnete ihm: A͑masa deutete [die Partikeln] aber und nur. Er traf sie nämlich,

ו אשכחינהו דפתיח להו במסכתא אמר כתיב (יהושע א, יח) כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת יכול אפילו לדברי תורה תלמוד לומר רק חזק ואמץ

6 als sie gerade einen Traktat begonnen hatten; da sprach er: Es heißt: wer deinem Befehle zuwiderhandelt und deinen Anweisungen nicht gehorcht, soll getötet werden; man könnte glauben, auch gegen die Worte der Tora, so heißt es: nur sei stark und fest.

ז אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה דכתיב (מלכים א ב, כח) והשמועה באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה

7 Vielmehr, du selber hast dich gegen den König widersetzt. Es heißt nämlich: als aber das Gerücht bis zu Joab gedrungen war, denn Joab hatte sich an Adonija angeschlossen während er sich an Abšalom nicht angeschlossen hatte,

ח מאי לא נטה אמר רב יהודה שביקש לנטות ולא נטה ומאי טעמא לא נטה אמר רבי אלעזר עדיין ליחלוחית של דוד קיימת

8 und das ‘nicht angeschlossen’ erklärte R. Jehuda, er wollte sich anschließen, tat es aber nicht. – Weshalb schloß er sich ihm nicht an? R. Elea͑zar erwiderte: Noch bestand der Saft Davids.

ט רבי יוסי ברבי חנינא אמר עדיין איצטגניני של דוד קיימין דאמר רב יהודה אמר רב ארבע מאות ילדים היו לו לדוד כולן בני יפת תואר היו ומגדלי בלורית היו ומהלכין בראשי הגייסות היו והן הן בעלי אגרופין של דוד

9 R. Jose b. Ḥanina erklärte: Noch bestanden die Schicksalsleiter Davids. R. Jehuda sagte nämlich im Namen Rabhs: Vierhundert Kinder hatte David, es waren Kinder von den schönen Frauen; alle trugen sie Locken und gingen an der Spitze von Raubtruppen; diese waren die Faustmänner des Davidischen Hauses.

י ופליגא דרבי אבא בר כהנא דאמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה דכתיב (שמואל ב ח, טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב על הצבא ומה טעם יואב על הצבא משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו

10 Er streitet somit gegen R. Abba b. Kahana, denn R. Abba b. Kahana sagte: Wenn nicht [das Verdienst] Davids, würde Joab keinen Krieg [mit Erfolg] geführt haben, und wenn nicht Joab, würde David sich nicht mit der Tora befaßt haben, denn es heißt: und David übte Recht und Gerechtigkeit an seinem ganzen Volke; und Joab, der Sohn der Çeruia, war über das Heer gesetzt: weshalb übte David Recht und Gerechtigkeit an seinem ganzen Volke? Weil Joab über das Heer gesetzt war, und weshalb war Joab über das Heer gesetzt? Weil David Recht und Gerechtigkeit an seinem ganzen Volke übte.

יא (שמואל ב ג, כו) ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישיבו אותו מבור הסירה מאי בור הסירה אמר רבי אבא בר כהנא בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג

11 Und als Joab David verlassen hatte, schickte er Abner Boten nach, und diese holten ihn von Borhasira. Welche [Bedeutung hat der Name] Bor-hasira? R. Abba b. Kahana erwiderte: Krug [bor] und Dorn [sira] veranlaßten, daß Abner getötet wurde.

יב (שמואל ב ג, כז) ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי אמר רבי יוחנן שדנו דין סנהדרי א"ל מ"ט קטלתיה לעשאל עשאל רודף היה היה לך להצילו באחד מאיבריו לא יכילי ליה השתא בדופן חמישית כוונת ליה באחד מאיבריו לא יכלת ליה

12 Und Joab führte ihn mitten unter das Tor, um vertraulich mit ihm zu reden. R. Joḥanan sagte: Er richtete ihn nach dem Rechte des Synedriums. Er sprach nämlich zu ihm: Weshalb hast du A͑saél getötet? – A͑saél war ein Verfolger. – Du solltest dich durch [das Zielen auf] eines seiner Glieder retten. – Dies konnte ich nicht. – Wenn du sogar genau auf die fünfte Rippe zielen konntest; wieso solltest du auf eines seiner Glieder nicht gezielt haben können!?

יג לדבר אתו בשלי אמר רב יהודה אמר רב על עיסקי שלו (שמואל ב ג, כז) ויכהו שם אל החומש אמר רבי יוחנן בדופן חמישית מקום שמרה וכבד תלויין בו

13 Um mit ihm vertraulich zu reden. R. Jehuda erklärte im Namen Rabhs: In der Angelegenheit des Schuhabziehens. Da stieß er ihn in den Wanst. R. Joḥanan sagte: In die fünfte Rippe, wo die Galle und die Leber sich befinden.

יד (מלכים א ב, לב) והשיב ה' את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו טובים שהיו דורשין אכין ורקין והוא לא דרש צדיקים שהן בפה ולא עשו והוא באיגרת עשה

14 Und der Herr wird sein Blut auf sein Haupt zurückkommen lassen, weil er zwei Männer niedergestoßen hat, die frömmer und besser waren als er; besser, denn sie deuteten [die Partikeln] aber und nur, er aber nicht; frömmer, denn sie hatten einen mündlichen Auftrag und befolgten ihn nicht, er aber hatte nur einen schriftlichen und befolgte ihn wohl.

טו (שמואל ב כ, י) ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב אמר רב שלא חשדו

15 A͑masa aber hatte das Schwert nicht beachtet, das Joab in der Hand hielt. Rabh sagte, er hatte ihn nicht in Verdacht.

טז (מלכים א ב, לד) ויקבר בביתו במדבר אטו ביתו מדבר הוא אמר רב יהודה אמר רב כמדבר מה מדבר מופקר לכל אף ביתו של יואב מופקר לכל דבר אחר כמדבר מה מדבר מנוקה מגזל ועריות אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות (דברי הימים א יא, ח) ויואב יחיה את שאר העיר אמר רב יהודה אפילו מוניני וצחנתא טעים פריס להו:

16 und er wurde in seinem Hause in der Wüste begraben. War denn sein Haus eine Wüste? R. Jehuda erklärte im Namen Rabhs: Es glich einer Wüste: wie eine Wüste jedem offen steht, ebenso stand das Haus Joabs jedem offen. Eine andere Erklärung: Gleich einer Wüste: wie eine Wüste rein ist von Raub und Unzucht, ebenso war das Haus Joabs rein von Raub und Unzucht. Und Joáb ernährte die übrige Stadt. R. Jehuda sagte: Selbst Fischtunke und kleine Fische, die er nur kostete, teilte er mit ihnen.

יז <big>הדרן עלך נגמר הדין</big>

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel