Shabbat 226

Kapitel 226

א שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול דבור אסור הרהור מותר בשלמא כולהו לחיי אלא שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול מאי היא כי הא דאמר רב הונא אמר רב ואמרי ליה אמר ר' אבא אמר רב הונא היה מהלך בשבת ופגע באמת המים אם יכול להניח את רגלו ראשונה קודם שתעקר שניה מותר ואם לאו אסור

1 dein Gespräch am Šabbath gleiche nicht deinem Gespräche am Wochentage. Jedoch ist nur das [geschäftliche] Sprechen verboten, das Denken aber ist erlaubt. – Begreiflich sind all jene Verordnungen, wieso aber gleiche der Gang am Šabbath nicht dem Gang am Wochentage? – Wie R. Hona im Namen Rabhs, und wie andere sagten, R. Abba im Namen R. Honas, gesagt hat: Wenn jemand am Šabbath geht und auf einen Wassergraben stößt, so darf er [hinüberschreiten], falls er den einen Fuß setzen kann, bevor er jenen aufgehoben hat, wenn aber nicht, so ist es verboten.

ב מתקיף לה רבא היכי ליעביד ליקף קמפיש בהילוכא ליעבר זימנין דמיתווסן מאני מיא ואתי לידי סחיטה אלא בהא כיון דלא אפשר שפיר דמי אלא כדבעא מיניה ר' מר' ישמעאל בר' יוסי מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת א"ל וכי בחול מי הותרה שאני אומר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם ומהדר ליה בקידושא דבי שמשי

2 Raba wandte ein: Wie sollte man es denn [anders] machen; macht man eignen Umweg, so hat man ja mehr zu gehen, geht man durch diesen hindurch, so könnte man ja, wenn die Kleider naß werden, sie auszudrücken veranlaßt werden!? – Vielmehr, da es nicht anders möglich ist, so ist [das Hinüberspringen] erlaubt. – Vielmehr, wie Rabbi den R. Jišma͑él b. R. Jose gefragt hat: Darf man am Šabbath große Schritte machen? Dieser erwiderte: Ist dies denn am Wochentage erlaubt!? Ich sage, ein großer Schritt nimmt ein Fünfhundertstel vom Augenlichte des Menschen. Man erhält es zurück, durch den Weihsegen am Šabbathabend.

ג בעא מיניה ר' מר' ישמעאל בר' יוסי מהו לאכול אדמה בשבת א"ל וכי בחול מי הותרה שאני אומר אף בחול אסור מפני שהוא מלקה אמר ר' אמי כל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו וי"א כאילו אוכל שקצים ורמשים דכתיב (בראשית ז, כג) וימח את כל היקום וגו'

3 Rabbi fragte R. Jišma͑él b. R. Jose: Darf man am Šabbath Erde essen? Dieser erwiderte: Ist dies denn am Wochentage erlaubt? Ich sage, dies ist auch am Wochentage verboten, weil es schädlich ist. R. Ami sagte: Wenn jemand von der Erde Babyloniens ißt, so ist dies ebenso, als äße er vom Leibe seiner Vorfahren. Manche sagen, als äße er Ekel und Kriechtiere, denn es heißt: und er vertilgte alles Bestehende &c.

ד אמר ריש לקיש למה נקרא שמה שנער שכל מתי מבול ננערו לשם א"ר יוחנן למה נקרא שמה מצולה שכל מתי מבול נצטללו לשם [וי"א כאילו אוכל] שקצים ורמשים והא ודאי איתמחויי איתמחו אמרי כיון דמלקי גזרו ביה רבנן דהא ההוא גברא דאכל גרגישתא ואכל תחלי וקדחו ליה תחליה בלביה ומית

4 Reš Laqiš sagte: [Babylonien] heißt deshalb Šinea͑r, weil alle bei der Sintflut dorthin gespült wurden. R. Joḥanan sagte: Es wird deshalb Tiefe genannt, weil alle Toten der Welt da versunken sind. – Aber die Ekel- und Kriechtiere sind ja längst verwest!? – Ich will dir sagen, da [Erde] schädlich ist, so hat man [das Essen] verboten. So aß einst ein Mann eine Erdscholle, mit der er Kresse mitaß, und die Kresse wuchs [in seinem Leibe] bis ans Herz heran, sodaß er starb.

ה (רות ג, ג) ורחצת וסכת ושמת שמלותיך א"ר אלעזר אלו בגדים של שבת (משלי ט, ט) תן לחכם ויחכם עוד אמר רבי אלעזר זו רות המואביה ושמואל הרמתי

5 Wasche und salbe dich und lege deine Kleider an. R. Elea͑zar sagte: Das sind die Šabbathkleider. Gib dem Weisen, und er wird noch weiser. R. Elea͑zar sagte: Darunter sind die Moabiterin Ruth und Šemuél aus Rama zu verstehen.

ו רות דאילו נעמי קאמרה לה ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך וירדת הגורן ואילו בדידה כתיב ותרד הגורן והדר ותעש ככל אשר צותה חמותה שמואל דאילו עלי קאמר ליה (שמואל א ג, ט) שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר ה' כי שומע עבדך ואילו בדידי' כתיב ביה ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל ויאמר שמואל דבר כי שומע עבדך ולא אמר דבר ה'

6 Ruth, denn Na͑mi sprach zu ihr: Wasche und salbe dich und lege deine Kleider an, und gehe zur Tenne hinunter. Jedoch heißt es von ihr: da ging sie zur Tenne hinunter, und erst dann: und sie tat, ganz wie ihre Schwiegermutter sie geheißen hatte, Šemuél, denn E͑li sprach zu ihm: Lege dich schlafen, und wenn er dich etwa ruft, so sprich: Rede, Herr, dein Knecht hört. Jedoch heißt es von ihm: da kam der Herr, stellte sich hin und rief wie die vorigen Male: Šemuél, Šemuél, und Šemuél sprach: Rede, dein Knecht hört; er sagte aber nicht: Rede, Herr.

ז (רות ב, ג) ותלך ותבא ותלקט בשדה אמר רבי אלעזר שהלכה ובאת הלכה ובאת עד שמצאה בני אדם המהוגנין לילך עמהם (רות ב, ה) ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת וכי דרכו של בועז לשאול בנערה אמר ר' אלעזר דבר חכמה ראה בה שני שבלין לקטה שלשה שבלין אינה לקטה

7 Da ging sie, kam hin und las auf dem Felde hinter &c. R. Elea͑zar sagte: Sie ging mehrmals auf und ab, bis sie anständige Leute fand, mit denen sie gehen konnte. Da fragte Boa͑z seinen Diener, der bei den Schnittern gestanden hatte: Wem gehört dieses Mädchen? War es denn die Art Boa͑z’, nach einem Mädchen zu fragen? R. Elea͑zar sagte: Er merkte ihr besondere Weisheit an; sie las nämlich nur zwei nebeneinanderliegende Ähren, drei nebeneinanderliegende las sie nicht.

ח במתניתא תנא דבר צניעות ראה בה עומדות מעומד נופלות מיושב (רות ב, ח) וכה תדבקין עם נערותי וכי דרכו של בועז לדבק עם הנשים א"ר אלעזר כיון דחזא (רות א, יד) ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה אמר שרי לאידבוקי בה

8 In einer Barajtha wird gelehrt: Er merkte ihr besondere Keuschheit an; stehende [Ähren] las sie stehend, liegende las sie hockend. Halte dich zu meinen Mädchen. War es denn die Art Boa͑z’, sich Mädchen anzuschließen? R. Elea͑zar sagte: Als er gesehen hatte, wie O͑rpa ihre Schwiegermutter küßte, Ruth sich aber an sie schloß, sprach er: Dieser kann man sich anschließen.

ט (רות ב, יד) ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום א"ר אלעזר רמז רמז לה עתידה מלכות בית דוד לצאת ממך דכתיב ביה הלום שנאמר (שמואל ב ז, יח) ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי אדני ה' ומי ביתי כי הביאתני עד הלום (רות ב, יד) וטבלת פתך בחומץ א"ר אלעזר מכאן שהחומץ יפה לשרב

9 Zur Essenszeit aber sagte Boa͑z zu ihr: Komm hierher. R. Elea͑zar sagte: Er deutete ihr an, daß dereinst das Königshaus Davids aus ihr hervorgehen werde, bei dem ebenfalls [das Wort] hierher gebraucht wird, wie es heißt: da kam der König David, setzte sich vor den Herrn und sprach: Wer bin ich, o Gott, mein Herr, und was ist mein Haus, daß du mich bis hierher gebracht hast!? Tunke dein Brot in den Essig. R. Elea͑zar sagte: Hieraus, daß der Essig gut ist gegen Hitze.

י ר' שמואל בר נחמני אמר רמז רמז לה עתיד בן לצאת ממך שמעשיו קשין כחומץ ומנו מנשה (רות ב, יד) ותשב מצד הקוצרים א"ר אלעזר מצד הקוצרים ולא בתוך הקוצרים רמז רמז לה שעתידה מלכות בית דוד שתתחלק

10 R. Šemuél b. Naḥmani sagte: Er deutete ihr an, daß aus ihr ein Sohn hervorgehen werde, dessen Taten sauer wie Essig sein werden, das ist nämlich Menaše. Da setzte sie sich zur Seite der Schnitter. R. Elea͑zar sagte: Zur Seite der Schnitter, nicht aber unter die Schnitter. Er deutete ihr auch an, daß das Königreich Davids sich spalten werde.

יא (רות ב, יד) ויצבט לה קלי ותאכל אמר רבי אלעזר ותאכל בימי דוד ותשבע בימי שלמה ותותר בימי חזקיה ואיכא דאמרי ותאכל בימי דוד ובימי שלמה ותשבע בימי חזקיה ותותר בימי רבי דאמר מר אהוריריה דרבי הוה עתיר משבור מלכא במתניתא תנא ותאכל בעולם הזה ותשבע לימות המשיח ותותר לעתיד לבא:

11 Und er legte ihr geröstete Ähren vor, und sie aß. R. Elea͑zar sagte: Sie aß, in den Tagen Davids; sie wurde satt, in den Tagen Šelomos; sie ließ übrig, in den Tagen Ḥizqijas. Manche erklären: Sie aß, in den Tagen Davids und in den Tagen Šelomos; sie wurde satt, in den Tagen Ḥizqijas; sie ließ übrig, in den Tagen Rabbis. Der Meister sagte nämlich: Der Stallmeister Rabbis war reicher, als der König Sapor. In einer Barajtha wird gelehrt: Sie aß, auf dieser Welt; sie wurde satt, in den messianischen Tagen; sie ließ übrig, in der zukünftigen Welt.

יב (ישעיהו י, טז) ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש א"ר יוחנן ותחת כבודו ולא כבודו ממש ר' יוחנן לטעמיה דר' יוחנן קרי למאניה מכבדותי

12 Und unter seiner Herrlichkeit wird ein Brand entbrennen, wie Feuerbrand. R. Joḥanan sagte: Unter seiner Herrlichkeit, nicht aber seine Herrlichkeit selbst. R. Joḥanan vertritt hiermit seine Ansicht, denn er nannte seine Kleider ‘meine Würde’.

יג ר"א אומר ותחת כבודו תחת כבודו ממש ר' שמואל בר נחמני אמר תחת כבודו כשריפת בני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים

13 R. Elea͑zar sagte: Unter seiner Herrlichkeit, wörtlich, unter seiner Herrlichkeit. R. Šemuél b. Naḥmani sagte: Unter seiner Herrlichkeit, wie bei der Verbrennung der Söhne Ahrons; wie bei diesen nur die Seele verbrannt wurde, während der Körper erhalten blieb, so ist auch hierbei nur die Seele verbrannt worden, während der Körper erhalten blieb.

יד א"ר אחא בר אבא אמר רבי יוחנן

14 R. Ḥija b. Abba sagte im Namen R. Joḥanans:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel