Shabbat 4

Kapitel 4

א ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע
1 die Kenntnis der Unreinheit erfolgt in zwei Arten, die in vier zerfallen;
ב מראות נגעים שנים שהן ד'
2 der Aussatzmale sind zwei, die in vier zerfallen;
ג יציאות השבת שתים שהן ארבע
3 das Hinaustragen am Šabbath erfolgt in zwei Arten, die in vier zerfallen.
ד מאי שנא הכא דתני ב' שהן ד' בפנים וב' שהן ארבע בחוץ ומאי שנא התם דתני שתים שהן ארבע ותו לא
4 Womit ist es nun hier anders, daß er lehrt: ‘zwei Arten, die in vier zerfallen, für den, der sich innen befindet, und zwei Arten, die in vier zerfallen, für den, der sich außen befindet’, während er dort nur lehrt: ‘zwei Arten, die in vier zerfallen’, und nichts weiter!? –
ה הכא דעיקר שבת הוא תני אבות ותני תולדות התם דלאו עיקר שבת הוא אבות תני תולדות לא תני
5 Hier, wo er hauptsächlich vom Šabbath handelt, lehrt er von den Hauptarbeiten und von den Abzweigungen, dort aber, wo er nicht hauptsächlich vom Šabbath handelt, lehrt er nur von den Hauptarbeiten und nicht von den Abzweigungen. –
ו אבות מאי ניהו יציאות ויציאות תרי הויין
6 Hauptarbeit heißt ja das Hinaustragen, und dies erfolgt ja nur in zwei Arten!?
ז וכי תימא מהן לחיוב ומהן לפטור והא דומיא דמראות נגעים קתני מה התם כולהו לחיובא אף הכא נמי כולהו לחיובא
7 Wolltest du erwidern, manche, derentwegen man schuldig ist, und manche, derentwegen man frei ist, so lehrt er ja davon gleichlautend, wie von den Aussatzmalen, und wie von diesen nur Fälle, derentwegen man schuldig ist, ebenso von jenen nur Fälle, derentwegen man schuldig ist!?
ח אלא אמר רב פפא הכא דעיקר שבת הוא תני חיובי ופטורי התם דלאו עיקר שבת הוא חיובי תני ופטורי לא תני
8 Vielmehr, erwiderte R. Papa, hier, wo er hauptsächlich vom Šabbath handelt, lehrt er Fälle, derentwegen man schuldig ist, und derentwegen man frei ist, dort aber, wo er nicht hauptsächlich vom Šabbath handelt, lehrt er nur Fälle, derentwegen man schuldig ist, nicht aber Fälle, derentwegen man frei ist. –
ט חיובי מאי ניהו יציאות יציאות תרתי הויין שתים דהוצאה ושתים דהכנסה
9 Schuldig ist man ja wegen des Hinausbringens, und dies erfolgt ja nur in zwei Fällen!? – Zwei des Hinausbringens und zwei des Hereinbringens. –
י והא יציאות קתני אמר רב אשי תנא הכנסה נמי הוצאה קרי לה
10 Es heißt ja aber: das Hinausbringen!? R. Aši erwiderte: der Tanna nennt das Hereinbringen ebenfalls Hinausbringen. –
יא ממאי מדתנן המוציא מרשות לרשות חייב מי לא עסקינן דקא מעייל מרה"ר לרה"י וקא קרי לה הוצאה
11 Woher dies? – Wir haben gelernt: Wer aus einem Gebiete nach einem anderen Gebiete hinausbringt, ist schuldig. Dies gilt ja auch von dem Falle, wenn man etwas aus einem öffentlichen in ein Privatgebiet hereinbringt, und er nennt dies Hinausbringen.
יב וטעמא מאי כל עקירת חפץ ממקומו תנא הוצאה קרי לה
12 Dies aus dem Grunde, weil der Tanna jede Fortnahme einer Sache von ihrer Stelle Hinausbringen nennt.
יג אמר רבינא מתניתין נמי דיקא דקתני יציאות וקא מפרש הכנסה לאלתר ש"מ
13 Rabina sagte: Dies geht auch aus unserer Mišna hervor, er lehrt zuerst vom Hinausbringen, und erklärt es durch einen Fall des Hereinbringens. Schließe hieraus.
יד רבא אמר רשויו' קתני רשויו' שבת שתים:
14 Raba erwiderte: Er spricht überhaupt von Gebieten, und beim Šabbath[gesetze] gibt es zwei Gebiete.
טו א"ל רב מתנה לאביי הא תמני הויין תרתי סרי הויין
15 R. Mathna sprach zu Abajje: Diese acht Fälle sind ja zwölf!? –
טז וליטעמיך שיתסרי הויין
16 Nach deiner Ansicht sind es ja sechzehn!?
יז א"ל הא לא קשיא בשלמא
17 Jener erwiderte: Das ist kein Einwand;
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel