Shevuot 38

Kapitel 38

א ואפילו בקמייתא ממה נפשך טמא הוא אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שהלך בראשון ובשעה שהלך בשני שכח שהלך בראשון דהויא ליה מקצת ידיעה

1 ‘In allen’, also auch im ersten, aber er ist ja auf jeden Fall unrein!? Raba erwiderte: Hier handelt es sich um den Fall, wenn er zuerst den einen gegangen ist, und als er darnach den anderen ging, es vergessen hatte, daß er den ersten gegangen ist; er hatte also nur einen Teil des Bewußtwerdens.

ב ובהא קא מיפלגי תנא קמא סבר אמרינן מקצת ידיעה ככל ידיעה ורבי שמעון סבר לא אמרינן מקצת ידיעה ככל ידיעה

2 Ihr Streit besteht in folgendem: der erste Autor ist der Ansicht, wir sagen, ein Teil des Bewußtwerdens gleiche dem ganzen Bewußtwerden, und R. Šimo͑n ist der Ansicht, wir sagen nicht, ein Teil des Bewußtwerdens gleiche dem ganzen Bewußt wer den. –

ג הלך בראשון ונכנס הזה ושנה וטבל חזר והלך בשני ונכנס חייב ורבי שמעון פוטר ואמאי חייב ספק ידיעה הוא

3 «Wenn er den einen gegangen und eingetreten ist, und darauf besprengt und wiederum besprengt wurde und untergetaucht ist, dann den anderen gegangen und eingetreten ist, so ist er schuldig, und nach R. Šimo͑n frei. » Weshalb ist er schuldig, das Bewußtwerden ist ja nur ein zweifelhaftes!?

ד אמר רבי יוחנן כאן עשו ספק ידיעה כידיעה וריש לקיש אמר הא מני רבי ישמעאל היא דאמר לא בעינן ידיעה בתחלה:

4 R. Joḥanan erwiderte: Hierbei behandelten sie das zweifelhafte Bewußtwerden als sicheresBewußtwerden. Reš Laqiš erwiderte: Hier ist R. Jišma͑él vertreten, welcher sagt, vorher sei kein Bewußtwerden erforderlich. –

ה ורמי דרבי יוחנן אדרבי יוחנן ורמי דריש לקיש אדריש לקיש דתניא אכל ספק חלב ונודע ספק חלב ונודע רבי אומר כשם שמביא חטאת על כל אחד ואחד כך מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד

5 Ich will auf einen Widerspruch hin weisen, in dem R. Joḥanan sich mit sich selbst befindet, und auf einen Widerspruch, in dem Reš Laqiš sich mit sich selbst befindet. Es wird gelehrt: Wer zweifelhaften Talggegessen hat und Bewußtwerdenerlangt, und wiederum zweifelhaften Talg gegessen hat und Bewußtwerden erlangt, muß, wie Rabbi sagt, wie er wegen jedes Falles besonders ein Sündopfer darbringen müßte, auch wegen jedes Falles besonders ein Schwebe-Schuldopfer darbringen;

ו ר"ש בן יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון אמרו משום רבי שמעון אינו מביא אלא אשם תלוי אחד שנאמר (ויקרא ה, יח) על שגגתו אשר שגג התורה ריבתה שגגות הרבה ואשם תלוי אחד

6 R. Šimo͑n b. Jehuda und R. Elea͑zar b. Šimo͑n sagen im Namen R. Šimo͑ns, er bringe nur ein Schwebe-Schuldopfer dar, denn es heißt:wegen des Versehens, das er versehentlich begangen hat, die Tora bestimmte e i n Schwebe-Schuldopfer wegen vieler Versehen.

ז ואמר ריש לקיש כאן שנה רבי ידיעות ספיקות מתחלקות לחטאות

7 Hierzu sagte Reš Laqiš: Hier lehrt Rabbi, daß mehrfaches Bewußtwerden von zweifelhaften Vergehen hinsichtlich der Sündopfer von einander zu trennensind.

ח ורבי יוחנן אמר כשם שידיעות ודאי בעלמא מתחלקות לחטאות כך ידיעות ספק מתחלקות לאשמות

8 R. Joḥanan aber erklärte: Wie sonst mehrfaches Bewußtwerden zweifelloser Vergehen hinsichtlich der Sündopfer von einander zu trennen sind, ebenso sind auch mehrfache Bewußtwerden von zweifelhaften Vergehen hinsichtlich der Schuldopfer von einanderzu trennen.

ט בשלמא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן לא קשיא כאן עשו ולא בכל התורה כולה עשו הכא הוא דלא כתיבא ידיעה בהדיא מונעלם הוא דקא אתי ולא בכל התורה כולה עשו דכתיב (ויקרא ד, כג) או הודע אליו ידיעה מעלייתא בעינן

9 Allerdings ist der Widerspruch, in dem R. Joḥanan sich mit sich selber befindet, zu erklären, denn diesgilt nur von diesem Falle, nicht aber von der ganzen Tora; nur von diesem Falle, weil hierbei das Bewußtwerden nicht ausdrücklich genannt wird, sondern nur aus [dem Worte] entfälltentnommen wird, nicht aber in der ganzen Tora, denn es heißt:oder er sich bewußt wird, es muß also ein richtiges Bewußtwerden sein;

י אלא לריש לקיש אדמוקים ליה כר' ישמעאל נוקמה כרבי הא קא משמע לן דרבי ישמעאל לא בעי ידיעה בתחלה

10 gegen Reš Laqiš aber [ist ja einzuwenden:] weshalb addiziert er sieR. Jišma͑él, er sollte sie doch Rabbi addizieren!? – Er lehrt uns folgendes: nach R. Jišma͑él ist kein Bewußtwerden vorher nötig. –

יא פשיטא דלא בעי מדלא מייתרי ליה קראי (ויקרא ה, ב) ונעלם דמיחייב על העלם מקדש מהו דתימא כי לית ליה מקראי אבל מגמרא אית ליה קמ"ל:

11 Selbstverständlich ist es nach ihm nicht nötig, da nach ihm kein Schriftverszurückbleibt, denn aus [dem Worte] entfällt entnimmt er ja das Unbewußtsein der Heiligkeit!? – Man könnte glauben, er habe dafür keine Andeutung in der Schrift, wohl aber eine überlieferte Lehre, so lehrt er uns.

יב <big>הדרן עלך ידיעות הטומאה</big>

יג מתני׳ <big>שבועות</big> שתים שהן ארבע שבועה שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי

13 ES GIBT ZWEI ARTEN VON SCHWÜREN, DIE IN VIER ZERFALLEN; EIN SCHWUR, DASS ICH ESSEN WERDE, ODER: DASS ICH NICHT ESSEN WERDE; DASS ICH GEGESSEN HABE, ODER: DASS ICH NICHT GEGESSEN HABE.

יד שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא חייב דברי רבי עקיבא אמרו לו לר"ע היכן מצינו באוכל כל שהוא שהוא חייב שזה חייב אמר להם ר' עקיבא וכי היכן מצינו במדבר ומביא קרבן שזה מדבר ומביא קרבן:

14 [WENN ER GESAGT HAT:] EIN SCHWUR, DASS ICH NICHT ESSEN WERDE, UND EIN MINIMUM GEGESSEN HAT, SO IST ER SCHULDIG – SO R. A͑QIBA. SIE SPRACHEN ZU R. A͑QIBA: WO FINDEN WIR DENN, DASS JEMAND WEGEN DES ESSENS EINES MINIMUMS SCHULDIG SEI, DASS DIESER SCHULDIG SEIN SOLLTE!? R. A͑QIBA ERWIDERTE IHNEN: WO FINDEN WIR DENN, DASS JEMAND WEGEN DES SPRECHENS EIN OPFER DARZUBRINGEN HAT!?

טו <big>גמ׳</big> למימרא דשאוכל דאכילנא משמע ורמינהי שבועה לא אוכל לך שבועה שאוכל לך לא שבועה שלא אוכל לך אסור

15 GEMARA. Demnach ist unter ‘essen’ zu verstehen: ich werde essen; ich will auf einen Widerspruch hinweisen: [Sagt jemand:] ein Schwur, daß ich deines nicht essen werde, ein Schwur, [wenn] ich deines essen werde, kein Schwur, wenn ich deines nicht essen werde, so ist es ihm verboten!?

טז אמר אביי לעולם דאכילנא משמע לא קשיא כאן במסרבין בו לאכול כאן בשאין

16 Abajje erwiderte: Tatsächlich heißt dies: ich werde essen, dennoch besteht hier kein Widerspruch, denn eines gilt von dem Falle, wenn man ihn zu essen nötigt, und eines gilt von dem Falle,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel