Shevuot 45

Kapitel 45

א ותירוש חמרא הוא וכתיב ואכלת

1 Most ist ja Wein, dennoch wird hier [der Ausdruck] ‘essen’ gebraucht. –

ב ודלמא על ידי אניגרון דאמר רבה בר שמואל אניגרון מיא דסילקי אכסיגרון מיא דכולהו סילקי

2 Vielleicht in Ignoranz, denn Rabba b. Šemuél sagte, Inogaron sei eine Tunke aus Mangold, Oxigeronsei eine Tunke aus allen anderen gekochten Kräutern!?

ג אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא (דברים יד, כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר יין חמרא הוא וכתיב ואכלת

3 Vielmehr erklärte R. Aḥa b. Ja͑qob hieraus:und kaufe für das Geld, was du irgend begehrst, Rinder und Schafe, Wein und Rauschtrank, Wein ist ja ein Getränk, dennoch wird hier [der Ausdruck] ‘essen’ gebraucht. –

ד ודלמא ה"נ על ידי אניגרון

4 Vielleicht ebenfalls in Inogaron!? –

ה שכר כתיב מידי דמשכר

5 Es heißt ‘Rauschtrank’, etwas, was berauscht. –

ו ודלמא דבילה קעילית דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש ועבד חייב

6 Vielleicht ist hier eine qeilische Feige gemeint, denn es wird gelehrt, wer eine qeilische Feige gegessen und Honig und Milch getrunken hat und darauf in den Tempel eingetreten ist und Dienst verrichtet hat, sei schuldig!? –

ז אלא גמר שכר שכר מנזיר מה להלן יין אף כאן יין

7 Vielmehr, dies ist aus [dem Worte] Rauschtrank zu entnehmen, das auch beim Nazir gebraucht wird; wie bei diesem der Wein gemeint ist, ebenso auch hierbei der Wein.

ח אמר רבא אף אנן נמי תנינא שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת אי אמרת בשלמא שתיה בכלל אכילה איצטריך ליה לתנא לאשמועינן דאינו חייב אלא אחת אלא אי אמרת שתיה לאו בכלל אכילה שבועה שלא אוכל ואכל ועשה מלאכה מי איצטריך לאשמועינן דאינו חייב אלא אחת

8 Raba sagte: Auch wir haben demgemäßgelernt: [Wenn jemand gesagt hat:] ein Schwur, daß ich nicht essen werde, und gegessen und getrunken hat, so ist er nur einmal schuldig. Allerdings muß der Autor lehren, daß er nur einmal schuldig ist, wenn du sagst, das Trinken sei im Essen einbegriffen, brauchte er aber zu lehren, wenn du sagen wolltest, das Trinken sei im Essen nicht einbegriffen, daß, wenn jemand [gesagt hat:] ein Schwur, daß ich nicht essen werde, und gegessen und eine Arbeit verrichtet hat, er nur einmal schuldigsei!?

ט א"ל אביי אלא מאי שתיה בכלל אכילה אימא סיפא שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים כיון דאמר שלא אוכל איתסר ליה בשתיה כי אמר שלא אשתה אמאי חייב אילו אמר שלא אשתה תרי זימני מי מיחייב תרתי

9 Abajje sprach zu ihm: Wie ist, wenn das Trinken im Essen einbegriffen ist, der Schlußsatz zu erklären: [Wenn jemand gesagt hat:] ein Schwur, daß ich nicht essen und nicht trinken werde, und gegessen und getrunken hat, so ist er zweimal schuldig. Sobald er ‘daß ich nicht essen werde’ gesagt hat, war ihm ja auch das Trinken verboten, Wieso ist er nun [besonders] schuldig, wenn er auch ‘daß ich nicht trinken werde’ gesagt hat, würde er denn zweimal schuldig gewesen sein, wenn er zweimal ‘daß ich nicht trinken werde’ gesagt hätte!?

י אמר ליה התם דאמר שלא אשתה והדר אמר שלא אוכל דשתיה בכלל אכילה איתא אכילה בכלל שתיה ליתא

10 Dieser erwiderte: Dies gilt von dem Falle, wenn er zuerst gesagt hat; daß ich nicht trinken werde, und nachher: daß ich nicht essen werde; das Trinken ist allerdings im Essen einbegriffen, nicht aber das Essen im Trinken. –

יא אבל אמר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה מאי אינו חייב אלא אחת אי הכי אדתני רישא שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת ליתני שבועה שלא אוכל ושלא אשתה אינו חייב אלא אחת וכל שכן שלא אוכל לחודיה

11 Wenn er aber gesagt hat: ein Schwur, daß ich nicht essen und nicht trinken werde, und gegessen und getrunken hat, ist er also nur einmal schuldig; wozu lehrt er demnach im Anfangsatze, daß er, [wenn er gesagt hat:] ein Schwur, daß ich nicht essen werde, und gegessen und getrunken hat, nur einmal schuldig sei, sollte er doch den Fall lehren, [wenn er gesagt hat:] ein Schwur, daß ich nicht essen und nicht trinken werde, daß er auch dann nur einmal schuldig sei, und um so mehr in dem Falle, wenn er nur gesagt hat: daß ich nicht essen werde!?

יב אלא לעולם כדקתני ושאני הכא כיון דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אשתה גלי אדעתיה דהך אכילה דאמר אכילה גרידתא היא

12 Vielmehr, tatsächlich wie gelehrtwird, nur ist es hierbei anders, denn wenn jemand! gesagt hat: daß ich nicht essen werde, und darauf sagt: daß ich nicht trinken werde, so bekundet er damit, daß er unter ‘essen’, von dem er sprach, nur das Essen verstehe.

יג אמר רב אשי מתני' נמי דיקא שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאין ראוין לאכילה ושתה משקין שאין ראוין לשתיה פטור הא ראוין חייב ואמאי הא שבועה שלא אוכל קאמר

13 R. Aši sagte: Dies geht auch aus unsrer Mišna hervor: [Wenn jemand gesagt hat:] ein Schwur, daß ich nicht essen werde, und zum Essen ungeeignete Speisen gegessen und zum Trinken ungeeignete Getränke getrunken hat, so ist er frei. Demnach ist er schuldig, wenn sie zum Trinken geeignet sind; weshalb denn, er sagte ja nur: ein Schwur, daß ich! nicht essen werde!? –

יד דלמא דאמר תרתי שבועה שלא אוכל שבועה שלא אשתה:

14 Vielleicht, wenn er beides genannt hat: ein Schwur, daß ich nicht essen, ein Schwur, daß ich nicht trinken werde.

טו שבועה שלא אוכל ואכל פת חטין כו': ודלמא למיפטר נפשיה מאחרנייתא קאתי

15 EIN SCHWUR, DASS ICH KEIN BROT ESSEN WERDE, UND WEIZENBROT &C. Vielleicht wollte er sich dadurchnur andere Speisen vorbehalten!? –

טז הוה ליה למימר חטין ושעורין וכוסמין ודלמא לכוס

16 So sollte er sagen: Weizen, Gerste und Dinkel. – Vielleicht nur kauen!? –

יז דהוה ליה למימר פת חטין ושעורין וכוסמין ודלמא פת חטין לאכול שעורין וכוסמין לכוס

17 So sollte er sagen: Brot aus Weizen, Gerste und Dinkel. – Vielleicht nur das Essen von Weizenbrot und das Kauen von Gerste und Dinkel!? –

יח דהוה ליה למימר פת חטין ושל שעורין ושל כוסמין

18 So sollte er sagen: [Brot] aus Gerste, aus Weizen und aus Dinkel. –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel