Shevuot 48

Kapitel 48

א חשובי אחשביה אלא הכא מי אחשביה
1 somit hat er es [als Speise] anerkannt, aber hat er es denn hierbei anerkannt!?
ב אמר רבא מאי טעמא דמאן דאית ליה איסור כולל
2 Raba sagte: Was ist der Grund desjenigen, der von der Einbegreifung des Verbotes hält!?
ג מידי דהוה אאיסור מוסיף
3 Weil es bei diesem ebenso ist, wie bei der Hinzufügungzu einem Verbote.
ד ומאן דפטר דלית ליה כי אמר איסור מוסיף בחדא חתיכה בשתי חתיכות לא אמרי'
4 Und desjenigen, der davon nichts hält? Die Hinzufügung zu einem Verbote gilt nur bei einem Stücke, nicht aber bei zwei besonderen Stücken.
ה ואמר רבא למאן דאית ליה איסור כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מיגו דחייל אענבים חייל נמי אתאנים
5 Ferner sagte Raba: Nach demjenigen, der von der Einbegreifung des Verbotes hält, ist, wenn jemand gesagt hat: ein Schwur, daß ich keine Feigen essen werde, und er wiederum gesagt hat: ein Schwur, daß ich keine Trauben und keine Feigen essen werde, [der zweite Schwur,] da er hinsichtlich der Trauben gültig ist, auch hinsichtlich der Feigen gültig. –
ו פשיטא
6 Selbstverständlich!? –
ז מהו דתימא איסור הבא מאליו אמרינן איסור הבא מעצמו לא אמרינן קמ"ל:
7 Man könnte glauben, dies gelte nur von einem von selbst kommenden Verbote, nicht aber von einem, das man sich auferlegt, so lehrt er uns.
ח מתיב רבא בריה דרבה יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד ואלו הן טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביוה"כ
8 Raba, der Sohn Rabbas, wandte ein: Mancher ist wegen eines Essens vier Sündopfer und ein Schuldopfer schuldig, und zwar: wenn ein Unreiner am Versöhnungstage von heiligen Opfernzurückgebliebenen Talg gegessen hat;
ט ר' מאיר אומר אף אם היתה שבת והוציאו חייב אמרו לו אינו מן השם
9 R. Meír sagte: Wenn es am Šabbath erfolgt ist und er ihn [aus einem anderen Gebiete] herausgebracht hat, so ist er [auch dieserhalb] schuldig.
י ואם איתא משכחת לה חמש כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב מיגו דחייל אתמרים חיילא נמי אחלב
10 Sie erwiderten ihm; Diesgehört nicht zu diesem Rubrum. Wenn demnun so wäre, so können es ja fünf sein, wenn er nämlich vorher gesagt hatte: ein Schwur, daß ich keine Datteln und keinen Talg essen werde, und da nun [der Schwur] hinsichtlich der Datteln gültig ist, so gilt er auch hinsichtlich des Talgs!? –
יא כי קתני איסור הבא מאליו איסור הבא מעצמו לא קתני
11 Er spricht nur von Verboten, die von selbst kommen, nicht aber spricht er von Verboten, die man sich selber auferlegt.
יב והרי הקדש
12 Er spricht ja von Heiligem!? –
יג בבכור דקדושתו מרחם
13 Von einem Erstgeborenen, das vom Mutterleibe aus heilig ist.
יד איבעית אימא כי קתני מידי דלית ליה שאלה שבועה דאית ליה שאלה לא קתני
14 Wenn du willst, sage ich: er spricht nur von Fällen, wobei eine Auflösung nicht möglich ist, nicht aber vom Schwure, wobei eine Auflösung möglich ist. –
טו הרי הקדש
15 Dies ist ja beim Heiligen der Fall!?
טז הא אוקמינן בבכור
16 Wir haben es ja auf ein Erstgeborenes bezogen.
יז איבעית אימא כי קתני קרבן קבוע קרבן עולה ויורד לא קתני
17 Wenn du willst, sage ich: er spricht nur von bestimmten Opfern, nicht aber von einem auf- und absteigenden Opfer. –
יח הרי טמא שאכל את הקדש דקרבן עולה ויורד הוא
18 Ein Unreiner, der Geheiligtes gegessen hat, hat ja ein auf- und absteigendes Opfer darzubringen!? –
יט בנשיא ורבי אליעזר היא דאמר נשיא מביא שעיר
19 Er spricht von einem Fürsten, und zwar nach R. Elie͑zer, welcher sagt, ein Fürst bringe dieserhalb einen Bock dar.
כ רב אשי אמר כי קתני מידי דחיילא כשיעור שבועה דחיילא אפחות מכשיעור לא קתני
20 R. Aši erklärte: Er spricht nur von Fällen, bei welchen das Verbot sich nur auf das vorschriftsmäßige Quantum erstreckt, vom Schwure aber, wobei es sich auch auf ein kleineres Quantum erstreckt, spricht er nicht. –
כא הרי הקדש
21 Dies ist ja aber beim Heiligen der Fall!? –
כב הא בעינן שוה פרוטה
22 Bei diesem muß es eine Peruṭa wert sein.
כג ורב אשי מאויריא אמר ר' זירא כי קתני זדונו כרת זדונו לאו לא קתני
23 R. Aši aus Avirja erklärte im Namen R. Zeras: Er spricht nur von Fällen, auf die bei Vorsatz die Ausrottung gesetzt ist, nicht aber von Fällen, die bei Vorsatz nur mit einem Verbote belegt sind. –
כד והרי אשם דזדונו לאו וקתני
24 Aber hinsichtlich des Schuldopfersist es ja bei Vorsatz ebenfalls nur ein Verbot!? –
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel